"…Ihr reizender Gesang" *

כנגד הנסיבות, הופעה מסחררת של קלייר מגנאג'י באורטוריית "בריאת העולם", שפתחה את עונת התזמורת הקאמרית הישראלית / עמיר קדרון, 27.10.12

בפתח המופע הרישמי הראשון לעונה זו של התזמורת הקאמרית, נמסרו לקהל שתי הודעות חשובות: האחת נגעה לסולנית, הסופרן קלייר מגנאג'י, שחשה ברע עד כי נשקלה האפשרות לבטל את הקונצרט. על מנת לאפשר את הופעתה של הזמרת, נמצא פיתרון בדמות קיצור הקטעים בהשתתפותה. למרות החשש שהתעורר, בפועל נגרם נזק זניח ליצירה – ומגנאג'י היתה משכמה ומעלה, מופת של מקצוענות חסרת פשרות. עוד על כך – בהמשך.

ההודעה השניה – עניינה חילופי גברי בצמרת התזמורת. בתום קרוב לארבע שנות עבודה עם הקאמרית, יסיים רוברטו פטרנוסטרו את כהונתו כמנהל המוזיקלי, והשרביט יועבר ליואב תלמי – שגם החליף את הראשון בקונצרט המדובר. רמת הנגינה השתפרה לאין ערוך במהלך תקופת העבודה עם פטרנוסטרו, אשר כללה גם את הביקור ההיסטורי ומעורר ההדים בביירוית. התזמורת, אפוא, חבה לו רבות, ואף כי מוקדם להשוות בין המנצחים, הרי שבאופן טבעי יש לשינוי בסדר גודל כזה השפעה לטווח ארוך. מה תהיינה ההשלכות על התזמורת? ימים יגידו.

אם כן, העונה נפתחה בביצוע האורטוריה "בריאת העולם" מאת היידן. תלמי הוביל את התזמורת ואת המקהלה (הפילהרמונית ת"א) ביד רמה ובוטחת, והפיק מהן ביצוע שרוח ה-"Sturm und Drang" שורה עליו. העוצמה נדמתה תכופות מוגזמת ביחס למימדי האולם (רקנאטי, מוזיאון ת"א), ועם זאת, קשה להאשים את הכוחות על שהגדישו את הסאה. המוזיקה, על שלל האפקטים הציוריים שבה, כה יפה ומופלאה, עד כי בכוחה לסחוף ולרומם הן את הקהל והן את המוזיקאים – מה שאכן התרחש.

יחד עם זאת, ולאור הנגינה רבת הדקויות שהפגינה התזמורת רק שבוע קודם לכן, חבל כי הביצוע נטה למוחצנות ולא אוזן דיו ע"י נגינה שהמתינות נאה לה: צירוף המקהלה והתזמורת הסתכם לרוב בצליל בוטה, ועל כן גם עמום; המבוא המתאר את התוהו ובוהו עוצב באופן ממוקד וגולמי, בעוד שעליו להתפתח במסתוריות, כמבליח בהדרגה מתוך ערפל; הליווי לאריות היה לעתים עז עד חוסר התחשבות בזמרים; כניסות רבות של התזמורת לקו בכבדות; פעם אחר פעם הקרנות לא דייקו.

למרות המתואר לעיל, רבים היתרונות על הפגמים. לצד רגעי נחת מרהיטות כלי הנשיפה מעץ (במיוחד האבובן עמרי רווה, הקלרניתן דני ארדמן והחלילנית כריסטיאנה יהודין), היו אלו הזמרים שעשו מלאכתם נאמנה והובילו להצלחת הערב. לטנור תומאס מייקל אלן קול בהיר אך לא קל מדי, אלא בעל ברק ונוכחות ההולמים את החגיגיות הנדרשת. דא עקא, שנגזר עליו לחלוק את הבמה עם קולות יוצאי דופן שהאפילו עליו: האחד הוא הבס-בריטון קיי שטיפרמן. ההשוואה גובלת בחילול הקודש, ובכל זאת – משהו בגוון הקטיפתי-מלטף של קולו ובשילוב של ליריות וסמכותיות מזכיר את פישר-דיסקאו, לא פחות. הדבר התבטא באופן המפורש ביותר ברצ'יטטיב "Und Gott schuf große Walfische", שהיה ממש עוצר נשימה.

הקול השני הוא כמובן זה של מגנאג'י הנ"ל, ותקצר היריעה מלתאר את הופעתה. בפשטות: שלמות צרופה! אם גן העדן קיים, סביר כי כך נשמעים המלאכים – קול זך ובוהק, צלול כבדולח וזוהר כיהלום, המגובה בטכניקה משובחת. אין הכוונה רק לקולורטורה המעוצבת למשעי, אלא גם – ובעיקר – להפקה הממוקדת. הקול מפלח את החלל כקרן לייזר, וזאת מבלי להפוך חד או דוקרני אף בפסגת המנעד. אדרבא, הוא נותר רך ומעוגל בכל טווח. אם כך נשמעת מגנאג'י כשהיא חולה, הרי שהשמיים הם הגבול.

שני דברים לסיום: ראשית, הצעת ייעול קטנה. כדאי כי להבא, בזמן ביצוע קונצרטים ווקאליים, יישקל בתזמורת לוותר על הדפסת המלל ולהעדיף הקרנתו על מסך – מהלך ירוק שימנע רחשושי דפדוף מסיחי דעת וגם יעמיק את "חוויית המשתמש" של הקהל.

שנית, המלצה על המשך העונה: המופע הבא בסדרה הקולית של התזמורת יתקיים בינואר, ובו שוב תתארח מגנאג'י, הפעם לשירת הדיקסיט דומינוס של הנדל. לצידה תופיע האלט המצוינת אביטל דרי, שממש לאחרונה ביצעה את היצירה עם תזמורת הבארוק י-ם.

"בריאת העולם": אורטוריה מאת היידן. התזמורת הקאמרית הישראלית והמקהלה הפילהרמונית ת"א בניצוח יואב תלמי. זמרים: קלייר מגנאג'י, סופרן; תומאס מייקל אלן, טנור; קיי שטיפרמן, באס-בריטון. 25.10.12, מוזיאון ת"א.

*"שירתה היפה": "בריאת העולם", חלק 2, ארייה מס' 15.