ביד חלשה

בניסיון להמשיך את המגמה החיובית שפתחה את העונה, תזמורת ראשל"צ מלמדת שיעור אודות חשיבות הניצוח / עמיר קדרון, 7.11.12

הקונצרט השני בסדרה של התזמורת הסימפונית ראשל"צ נפתח בסימפונייטה "אביב חיי" מאת שמעון כהן, המאיירת זיכרונות ילדות מימי המלחין בביה"ס "חביב". בעוד ניתן להתווכח אם מתאימה היצירה כמנת פתיחה בקונצרט, הרי אין עוררין כי התזמורת נענתה למוזיקה הקלילה והקליטה בצליל רענן, שניבא טובות אודות המשך הערב.

אשר על כן, אכזבה רבתי התעוררה משהתקשה המנצח אנדריס פוגה (Poga) להשליט סדר בתזמורת בשתי היצירות המרכזיות שבתכנית. הראשונה היתה הקונצ'רטו המשולש של בטהובן, ובו הצטרפו לתזמורת חברי שלישיית י-ם, המציינים העונה 25 שנה להיווסד ההרכב.

מבין השלושה, התבלט הצ'לן אריאל טושינסקי בצלילו הערב – כל עוד ניתן היה להתרשם ממנו. על פי רוב, נטמע בין עמיתיו, ואם לא די בחוסר האיזון בין השלושה, הרי שגם הקשר עם התזמורת היה תלוי על בלימה. בנוסף, הפריע מאד הפער בין טיב הצליל של הכנר רועי שילוח – מבריק וחד – לזה של קשתני התזמורת, שהיה רך כאפוף צמר גפן.

מובן שמביצוע ברמה כזו, הרצוף במהמורות טכניות, אין לצפות לאמירה אמנותית. אכן, לא ניכר שמץ פרשנות בנגינה, שהתאפיינה לרוב בכוחנות ובפשטנות, וכללה רגע שפל מתסכל במיוחד – המעבר המקרטע מהפרק השני לשלישי.

נקודת האור של הקונצרט היתה ההדרן, בו ניגנו הירושלמים את הפרק השני משלישיית הפסנתר השניה של שוסטקוביץ'. רהיטות, מיומנות, חריפות ועצבנות – כל המרכיבים הדרושים היו שם, אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, ומובן שלא די במתאבן זה להציל ערב שלם.

על החלק השני של הקונצרט, ובו הסימפוניה השמינית של דבוז'ק, אין טעם להכביר מלים. כל מה שחירב את הקונצ'רטו חל שנית וביתר שאת: אבדן קשר בין חטיבות הכלים, צליל גס וחסר איזון, וקומץ רגעים נאים שטובעים בים של חובבנות שאין לה תירוץ ומקום. הדבר מקומם ותמוה עוד יותר משלוקחים בחשבון שהמופע המתואר לעיל הוא הרביעי במקבץ, ובכל זאת המוזיקה נשמעה כאילו התזמורת מנגנת אותה בקריאה ראשונה.

הקונצרט, אפוא, מצטרף ומחזק מסקנה משלל האזנות קודמות: תזמורת ראשל"צ היא מקרה קיצוני של פיצול אישיות. ברור כי כל תזמורת מושפעת ומשתנה בהתאם לעומד בראשה, אך תזמורת זו נעה בין קצוות הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב: היא מסוגלת להבריק (ריגולטו, נורמה, כחול הזקן), ולחילופין לדשדש בבינוניות מייאשת (חליל הקסם, טראוויאטה).

לאור כל זאת, יש לקוות שהמנצח על הקונצרט הבא בסדרה – דויד גריילסאמר – יצליח למצות מהתזמורת את הפוטנציאל הטמון והמוכח שבה. התכנית, על כל פנים, מבטיחה רבות: יצירות תזמורתיות מאת מוצרט וליגטי, ובתווך צרור אריות בשירת הילה בג'יו.

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, קונצרט מס' 2. בית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה, 6.11.12.

אנדריס פוגה, מנצח; שלישיית ירושלים: רועי שילוח, כינור; אריאל טושינסקי, צ'לו; ירון רוזנטל, פסנתר.

שמעון כהן – "אביב חיי": סימפונייטה. תמונות ילדות מבית הספר "חביב"; בטהובן – קונצ'רטו לפסנתר, כינור, צ'לו ותזמורת בדו מג'ור אופ' 56; דבוז'ק – סימפוניה מס' 8 בסול מג'ור, אופ' 88