ראשי » Uncategorized » סיום רומנטי

סיום רומנטי

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

תוכנית בלתי צפויה ולא היידנית בעליל לסיום עונה ראשונה לקיומה של רביעיית היידן הישראלית. התוצאה – בחלקה מתמיהה, בחלקה מופלאה / חגי אברבוך, 8.5.12

ראשית –  שינוי קל בתוכנית – את סבטלנה סימנובסקי, שלא חשה בטוב, החליף ניצן קנטי בכינור השני. לאור זאת, קשה לדון בהתפתחות והתגבשות ההרכב, ובכל זאת לא ניתן להימנע מכך, לאור מה שאירע בחציו הראשון של הקונצרט.

הקונצ'רטו ברה מז'ור, אופ. 21 מאת ארנסט שוסון הוא יצירה מיוחדת במינה משלהי המאה ה-19. לרביעיית המיתרים מצטרפים פסנתר וכינור, לעתים כחלק מההרכב, לעיתים כסולנים, והקח-ותן המקובל בהרכב הקאמרי נעשה מורכב יותר, ומכיל לעתים אלמנטים של סונטה לפסנתר וכינור, כמעט בנפרד מן הרביעייה הגרעינית. המורכבות נעשית מרתקת אף יותר במקרה של הקונצרט הנוכחי: יאיר קלס, אביו של הכנר הראשון, אייל קלס, ממלא את תפקיד הכינור הסולני: מחד, הוא עומד פיזית מחוץ להרכב, ומאידך – מתייחס אליו, מנהל דיאלוג. אולי בתגובה לכך, ואולי כתוצאה מעבודת צוות של ההרכב (וניצן קנטי הצטרף רק בשבועיים האחרונים כמחליף), קיבלנו שוסון מאופק מן הרגיל, והדבר רק מיטיב עם יצירה סוערת זו. הצליל הסמיך מלכתחילה שלה, שיכול לייגע את האוזן, נפרש למניפת צבעים מתוחכמת ומרגשת יותר, אפילו בפרק האחרון, המעט ארוך מדי.

רון רגב היוצא מגדר הרגיל מקפיד על פסנתרנות לא שתלטנית ועל שקיפות רבה. המסתורין הרב בפרק הראשון והשלישי מקבל ביטוי מלא, הסיציליאנה קלילה ומענגת, ואפילו תחושת ה-'פורטה-ללא-הרף' שבפרק האחרון מתחלפת בבנייה הגיונית לקראת שיא. כל זה מעניק מרווח נשימה לרביעיית המיתרים ולכנר הסולן. סוף כל סוף אני יכול להגיד – לפחות לכבוד השוסון: רביעיית היידן, עם הסולנים הנוספים, הציגו צליל מגובש, מדהים אפילו. האם באמת ניתן להגיד שגם ידו של יאיר קלס בדבר? – הנגינה שלו אובייקטיבית, מרוחקת במתכוון, כמעט יבשה. לעתים קרובות הייתה תחושה מוזרה שהוא מעט נמוך מיתר הנגנים, ושסיומי הפראזות שלו מעט חדים. אך במבט מהצד נדמה שההרכב נענה לו ומכוון אליו. רגע מפעים במיוחד היה סוף הפרק השלישי – פיאנו שלא מן העולם הזה, עם תיאום מושלם בתנועת הקשת בין האב והבן המביטים זה בזה משני צידי הבמה. איזה שוסון נהדר, מפוכח, מלא ויברטו מבלי להיות סנטימנטלי. אפשר גם כך.

גוון הצ'לו של שירה מני נעשה אף יותר חם ומלא מבעבר. ניצן קנטי, בכינור השני, השתלב היטב בהרכב, אך בחלק השני, כשנדרש לרגעים סולניים, כמעט ולא נשמע. דניאל תנחלסון, מצדו, בלט במגוון רגעים יפהפיים בוויולה – הן בשוסון, והן בנגינת חמישיית הפסנתר בלה מז'ור, אופ' 81 מאת דבוז'אק, המלאה רוח חיים, אך גם רגעים מעודנים. למרבה הצער, האנסמבל עצמו כמו 'התפרק' ביצירה זו. הפסנתרן אסף זוהר, שהחליף את רון רגב לכבוד ביצוע החמישייה של דבוז'אק, היה רם ותוקפני מדי, אם כי ניסה להיות קשוב להרכב. קשה לדעת במה לתלות את האשם – כל אחד מחברי החמישייה נתן את שלו (מלבד הכינור השני, כאמור), אך התוצאה הייתה מעין התגוששות וניסיון להתגבש מחדש, שלא עלה יפה.

עם זאת, יש תקווה. במהלך הביצוע המקסים ורב ההשראה של הקונצ'רטו של שוסון הוכיחו חברי האנסמבל לאיזה צליל נהדר הם יכולים להגיע כשהם מגובשים. הביצוע הזה היה חוויה מתקנת של ממש לביצועים בומבסטיים, רגשניים ונטולי ניואנסים ליצירה זו, שנשמעו במחוזותינו בעבר. לא נותר אלא לקוות שבעונה הבאה של רביעיית היידן הישראלית, יטפסו שוב לפסגות אלה, הן ביצירות של היידן, הן ביצירות מן התקופה הרומנטית.

רביעיית היידן הישראלית מארחת, במרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, ה-6.5: אייל קלס, כינור; ניצן קנטי, כינור; דניאל תנחלסון, ויולה; שירה מני, צ'לו; יאיר קלס, כינור; אסף זוהר, פסנתר; רון רגב, פסנתר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: