ראשי » Uncategorized » מחוץ לחדר 15

מחוץ לחדר 15

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

אבינעם שלו מציג את "Felice Europa", הקונצרט הקרוב של הרכב המוזיקה העתיקה "In Camera XV" / עמיר קדרון, 12.3.12

אבינעם שלו, נגן כלי-מקלדת. למד פסנתר אצל ד"ר אסף זהר ופרופ' תומר לב ובתלמה ילין. סיים תואר B.A. בצ'מבלו (אצל ד"ר מרינה מינקין) ובמוזיקולוגיה באונ' ת"א. במסגרת זו גם למד עוגב אצל מר אלכסנדר גורין. התקבל במלגת הצטיינות מלאה לתוכנית לימוד פסנתרים היסטוריים באיטליה עם פרופ' בארט ואן אורט. עובד כפסנתרן באופרה הישראלית. השתתף בכיתות אמן ובהשתלמויות בארץ ובחו"ל. זוכה בקביעות במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל מ-2002.

קונצרט רישמי ראשון מחוץ לאוניברסיטה! מלחיץ?

האמת היא שהופענו ב-2010 בפסטיבל הרנסנס ביחיעם, אבל הקונצרט הקרוב יהיה המופע העצמאי הראשון שלנו. המעמד מרגש, אך חלילה לא מלחיץ. אנחנו מאד מצפים להופעות ב"עולם האמיתי" ונראה לי שתהיה לנו כניסה מזמינה ונעימה לעולם הזה.

האולם במרכז פליציה בלומנטל הוא בעל אופי חם ומקבל, והוא גם יפהפה ומתאים באקוסטיקה ובאווירה שלו בצורה מושלמת להרכב כמו שלנו. אני חושב שהוא הפך למעין בית שני להרכבים קטנים של מוזיקה עתיקה בארץ.

אני באופן אישי מתרגש מהצ'מבלו הנפלא שהמרכז קיבל לא מזמן מד"ר מרינה מינקין, מורתי לצ'מבלו, שעבדה איתנו בעבר ועושה זאת גם לקראת הקונצרט הזה.

הקונצרט הקודם שלכם התקיים באולם קלרמונט באונ' ת"א, וכפי שציינת על קצה המזלג, התנאים בפליציה שונים בתכלית. יש לכך השלכות מבחינת ההכנה שלכם?

כן. כמות המשתתפים בקונצרט הזה פחותה מזו שהגענו אליה בעבר. בתוכנית שלנו בדצמבר 2010, למשל, ביצענו מספר פרקים מתוך האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל בהרכב של 8 נגנים ו-8 זמרים. עכשיו אנחנו 9 נגנים וזמרת. יתרה מזאת, החלטנו הפעם לנגן קטעים בהרכבים קטנים ומשתנים של 3-4 נגנים בכל פעם. כך אפשר יהיה לשמוע זויות שונות של ההרכב שלנו ושל סוגי היצירות שהולחנו בתקופות ובמדינות שבחרנו לייצג.

בהופעה הקודמת התמקדתם באיטליה שבין הרנסנס לבארוק; מה הדגש הפעם?

הפעם החלטנו לעשות תוכנית "המיטב" מהתוכניות הקודמות שלנו, עם קצת תוספות. כרגיל, בעזרת הרבה ניסוי וטעיה, בנינו תוכנית של הרבה קטעים קצרים והפעם מאד מגוונים גם מבחינה גאוגרפית. למעשה, התוכנית היא מדגם מייצג של איטליה, צרפת, גרמניה ואנגליה במאה ה-17. בגזרה האיטלקית יהיו לנו שלוש סונטות של מרולה, ארבעה שירים יפהפיים וטריו-סונטה של מריני (המבוססת על מדריגל מהמאה ה-16 שכונה מאוחר יותר Ballo di Mantova, הלחן עליו מבוססת "התקווה") וקנצונה של לאפי. אם כן, בגזרה האיטלקית אנו מקיפים כמעט 40 שנות מוזיקה, דבר שיתבטא בגיוון סגנוני – במיוחד בין הקנצונה של לאפי לטריו-סונטה של מריני. את גרמניה תייצג הקנצונה של שיידט על "O Nachbar Roland", ומאנגליה נשמע 3 שירים של דאולנד, כל אחד באופי שונה: Come Again, What If I Never Speed ו-Fine Knacks for Ladies. יהיו גם כמה קטעים של הולבורן מתוך Pavans, Galliards & Almains. ולבסוף פבאן וגליארד של פיליפס בעיבוד של טרג'יאן משנת 1593 בערך – זו היצירה מוקדמת ביותר בתוכנית. אחרונה חביבה – פסקליה של המלחין הצרפתי מארה, אחד מנגני הוויולה דה גמבה המפורסמים ביותר בהיסטוריה. זו היצירה המאוחרת ביותר שננגן, והיא משנת 1692.

אתם חוקרים בכל קונצרט נישה אחרת מהטווח העצום של הבארוק, ועם זאת – האם יש להרכב חיבה ספציפית לבארוק מוקדם? יש סיכוי שזה יהיה סימן ההיכר שלכם?

אנחנו מאד אוהבים את המוזיקה הזו, ומגלים מחדש כל פעם כמה היא מדהימה. השתתפנו בסדנאות עם רוברטו ג'יני כשהיה בארץ בשנים האחרונות ודרכו הכרנו יותר לעומק את המוזיקה האיטלקית מהמאות ה-16 וה-17. אבל אנחנו גם מאד אוהבים בארוק אמצעי, מאוחר וגם לא-בארוק!

התוכנית הראשונה שלנו כללה יצירות של קארל פיליפ עמנואל באך ויוהאן גוטליב יאניץ', שניהם מוזיקאי חצרו של פרידריך הגדול, מלך פרוסיה. היצירות הללו נכתבו כבר באמצע המאה ה-18, והסגנון שלהן מאד שונה מזה של הבארוק בכלל, וכמובן שגם מזה של הבארוק המוקדם.

אנחנו משתדלים לא להתקבע ל"נישה רפרטוארית" מסוימת. חשובים לנו יותר איכות הביצוע ועומק הידיעה שלנו. אנחנו רוצים להיות הרכב שיודע לדבר על היצירות שהוא מנגן, לדעת שבסיס הביצוע שלו הוא ידע ויחד עם זאת להיות כזה שמגיש ביצוע מלא חיים ומרגש (ואפילו רגשני, במקרה של המלחינים המאוחרים יותר). אנחנו רוצים לגרום לקהל שלנו להתפעם מהמוזיקה שאנחנו מנגנים, לא סתם מהנגינה שלנו וגם לא הנאה אקדמית גרידא.

"הרכב שיודע לדבר על היצירות" – את הקונצרט הקודם שלכם הנחית באופן מוצלח ביותר. גם הפעם תשלב הסברים בין היצירות?

תודה. יהיו הסברים, עדיין לא ברור באיזה פורמט. ייתכן שאדבר, או שנתחלק בדיבורים, או שיהיו הסברים בתוכניה. אני חושב שהנחיה או תוכניה אינפורמטיבית (אך לא טכנית מדי) עוזרת לקהל להתחבר יותר בקלות למוזיקה – במיוחד כזו שאינו רגיל לשמוע בקונצרטים. כלומר, בדומה לשאיפות הביצועיות שלנו, גם בהיבט זה אנחנו רוצים לתת שילוב בין ידע לכלים להעמקת החוויה הרגשית – וגם שיהיה אנושי ולא מעושה או מאולץ.

בכלל, אנחנו משתדלים להימנע מקונצרטים מעונבים מדי. בקונצרט "באך ובניו" למשל, ביקשנו מהקהל להרגיש חופשי למחוא כפיים בין הפרקים, ואפילו בזמן הנגינה, אם יהיה סולו מסוים שילהיב אותו. זו נשמעת בקשה מוזרה מקהל קונצרטים של מוזיקה קלאסית של המאות ה-20 וה-21, אבל במאה ה-18 כך עשו. והפלא ופלא, גם היום זה קורה בז'אנרים פחות מרוסנים ממוזיקה קלאסית: רוק, פופ, ג'אז, אופרה ועוד ועוד.

חתרני, אפעס. הקולגות/מתחרים יאשימו אתכם בפופוליזם! מה דעתך, באמת, על סצינת המוזיקה העתיקה בארץ – וכיצד אתם עתידים להשתלב בה?

אני מצדד במה שנטע אמרה בריאיון הקודם: ההרכבים הקיימים הם רבים, מגוונים וברמה מאד גבוהה. אנחנו בקשר טוב וקבוע עם רובם, וכמעט כל נגני ההרכב שלנו מנגנים או ניגנו באחד מהם. דניאל תנחלסון, הוויולן שלנו, ניגן כבר עם כולם!

למעשה זהר אלון ואופיר שנר, הכנרים שלנו, התחילו את דרכם הבארוקית אצל דויד שמר, בתזמורת הבארוק ירושלים. שם הם למדו ועדיין לומדים הרבה, והיום הם כבר חברים מן המניין, אני חושב. אני לא יכול לנגן עם הרכבים אחרים (כי צריך רק נגן/ית צ'מבלו אחד/ת בכל הרכב), אך מאד נהנה לבוא לשמוע את הקונצרטים שלהם. שוב, כמו שנטע אמרה, כל אחד מההרכבים מביא פן אחר של "מוזיקה עתיקה" והנגינה שלה, וגם מספר הנגנים שלהם שונה מאחד מהשני. אז כמו שיש מקום לאינסוף תזמורות שמנגנות על כלים מודרניים – כל עוד יש למנהלים/ות המוזיקליים/ות שלהן חזונות יחודיים ומקוריים – כך נכון גם לגבי הרכבים של נגינה מודעת היסטורית. אני חייב לציין שנורא כיף לראות שיש הרבה פירגון ב"סצינת" המוזיקה העתיקה בארץ – זה לא מובן מאליו, לצערי. יש הרבה תחומים אמנותיים בארץ, ובמוזיקה קלאסית בפרט, בהם יש תחושה קשה של תחרות על עמדות מפתח מועטות. הסיבה היא כמובן חוסר פרופורציה מדהים בין כמות התושבים בארץ לכמות המוזיקאים הסופר-מוכשרים. המצב היום הוא כזה שיש מעט אולמות קונצרטים פופולריים. כמובן שגם יש עידוד מאוד חזק לתחרותיות במגמות מוזיקה ולפעמים גם באקדמיות. למרות שהדחיפה הזו באה ממקום טוב, היא יכולה להביא אנשים למקומות מאד מכוערים. הייתי רוצה לראות יותר שוויון בהזדמנויות לנגנים של כלים מודרניים, כדי שלא יצטרכו להרגיש שהם חייבים לשנוא אחד את השני, או לברוח לחו"ל כדי להצליח.

"לברוח לחו"ל כדי להצליח" – וגם לעקור לשם לצורך לימודי המשך, כי בארץ האפשרויות להתמקצע בתחום די מוגבלות. סביר מאד שחלק מחברי ההרכב מעוניינים בכיוון זה; איך זה ישפיע על מבנה ההרכב ועל פעילותו?

אכן, כמה מחברי ההרכב מתכננים לימודי המשך בחו"ל – אם לא בשנת הלימודים הקרובה אז בזו שאחריה. יהיה קשה לא לראות ולעבוד עם חברי ההרכב באופן קבוע, אבל אני בטוח שננגן קונצרטים – בארץ או מחוצה לה. אני מתאר לעצמי שכמו רוב הישראלים שלומדים בחו"ל, נחזור לארץ בחופשות חג המולד, הסמסטר והקיץ ואז נוכל להתאחד. זה כבר נותן לנו הזדמנות לשלוש תוכניות שונות בשנה.

הצ'מבלו "מגביל" אותך להרכב יחיד, ויתרה מכך – על אף חשיבותו כמוביל הקונטינואו, הוא בד"כ חלק ממכלול ולא עצמאי. יזדמן בקונצרט הזה או בבאים לשמוע אותך גם כסולן?

אני אכן חלק פעיל בסקציה שהיא אולי החשובה ביותר בהרכב מהתקופה – הקונטינואו – אבל אני לא מוביל אותה, אלא היא מובילה את ההרכב, בעיקר מבחינת הקצב. אנחנו מחזיקים את ההרכב ביחד.

אמת, אני רחוק מלהיות באור הזרקורים במסגרת הרכב של כלים היסטוריים. מצד אחד, לנגן קטע סולו בקונצרט של הרכב נראה לי מעט לא קשור, במיוחד כי אנחנו כל-כך הרבה משתתפים. אני גם מרשה לעצמי לציין שכולם סולנים מעולים, אז יידרש קונצרט של 8 שעות בשביל זה… מצד שני, ניגנתי בעבר (ואולי אעשה זאת גם בעתיד) קונצ'רטו לצ'מבלו עם ההרכב. בעיניי ביצוע כזה נותן צבע אחר לז'אנר של קונצ'רטו עם תזמורת, בכך שהתזמור הופך להיות מצומצם, דבר שמוביל לביצוע אינטימי יותר.

רסיטלי סולו ניגנתי ואנגן בנפרד מההרכב. הרסיטל הקרוב יתקיים באיטליה בתחילת מאי על פסנתר היסטורי נפלא של הבונה גווידו ביצי. מדובר בהעתק של כלי מסוף המאה ה-18 שבנה יוהאן אנדראס שטיין. קרוב לוודאי שאנגן לפני כן רסיטל הכנה בארץ.

מה החזון שלך להרכב? איפה היית רוצה לראות אתכם בעוד 5 או 10 שנים?

קשה לדעת, כי אנחנו הרכב רך בשנים. אני מקווה שנשמור על רוח החיים והביצוע שלנו, ושנמשיך לבצע רפרטואר מדהים ולא מוכר.

מה אתם מתכננים לקונצרט הבא?

עוד לא לגמרי ברור. כנראה שנחזור קצת לרפרטואר מאוחר יותר, ואולי גם לקונצ'רטי, כמו שציינתי מוקדם יותר. כרגע באופק קנטטה מס' 209 של י.ס. באך וקונצ'רטו של מרצ'לו די קפואה לפסנתר פטישים בבכורה עולמית, אבל אני לא יכול להתחייב…

אנסמבל In Camera XV במופע "Felice Europa": מיצירות הבארוק המוקדם. 17.3: מועדון לחבר, קיבוץ גניגר. 20.3: המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ת"א.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: