ראשי » Uncategorized » בין אופרה לקולנוע

בין אופרה לקולנוע

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

מחד – תקלות, מאידך – ביצוע מרהיב. רשמים ומסקנות משידור "ריגולטו" מהקובנט-גרדן / עמיר קדרון, 18.4.12

נוף התרבות המקומי הועשר העונה במיזמי שידור הפקות מהמטרופוליטן לסינמטק י-ם ומהקובנט גרדן לאולמות קולנוע בי-ם, ת"א וחיפה. בכך מצטרפת ישראל לרשימת תפוצה של ארצות מרחבי העולם, הנהנות מצפיה ישירה בתכנים שבאופן אחר אינם נגישים לנתח משמעותי מקהל שוחרי התרבות.

אם לחזור ולמקד את המבט בשוק המקומי, אין להתעלם מהעובדה שהשידורים מתקיימים רק בערים הגדולות, כך שהבשורה עדיין שמורה בעיקרה לקהל שגם קודם למיזם "הואשם" בהתפנקות מתוקף היותו קרוב לצלחת. על כך יש להוסיף כי למרות הידיעה שהדברים מוקרנים בזמן אמת מצידו האחר של העולם, אין השידורים מהווים תחליף להתרגשות ממופע "אמיתי", כזה הקורם עור וגידים לנגד עיני הקהל.

חווית הצפיה בהפקת "ריגולטו", שהוקרנה מהקובנט גרדן (17.4), מדגימה בצורה פשוטה וברורה את שני צידי המטבע. הערב החל ברגל שמאל וכמעט בעיכוב בשל כפילויות כרטיסים – בעיה שנפתרה עד מהרה, אך ורק הודות למיעוט הקהל (בהערכה גסה, האולם היה מלא למחצה).

במהלך המערכה הראשונה חלו שיבושים מתסכלים בהקרנה: השידור נותק או שנחמס על-ידי פרסומות שהוקרנו עליו, ומשחזר לתלם, נדמה כי חלה ירידה בטיב הצליל. כמו כן, לאורך כל האופרה היה שטח התמונה קטן מדי ביחס לגודל המסך. אולי תקלות מעין אלו קבילות ונסבלות כאשר מדובר בסרט "רגיל", אך ההתייחסות שונה בנוגע להקרנה חד-פעמית שעלות כרטיסיה גבוהה פי כמה וכמה.

באשר להפקה עצמה, כאן אפשר רק להלל ולשבח: המנצח ג'ון אליוט גרדינר הוביל את הצוות המוזיקלי בתנופה ובביטחון, ויחד העניקו ביצוע ללא רבב. האיזון בין התזמורת לקולות – ככל שניתן לשפוט – נשמר בקפידה; הסולנים טובים אחד-אחד, ובראשם אלו המגלמים את שלוש הדמויות המרכזיות: יקתרינה סיוּרינה, על אף שקולה "עובר" פחות טוב את פריזמת השידור, היא ג'ילדה נוגעת ללב בתמימותה ובעוצמת אהבתה. לעתים קרובות מדי נחמסת הארייה המפורסמת "caro nome" – בין אם בהצגות או ברסיטלים – והופכת לתצוגת תכלית נבובה של קולורטורות. סיורינה, לעומת זאת, הדגימה בה מהו רגש אמיתי.

הטנור ויטוריו גריגולו, ששר את הדוכס גם עם הפילהרמונית בקיץ שעבר, מתאים לתפקידו ככפפה ליד: הופעתו המצודדת וקולו המתוק והזוהר מאלצים את המאזין ליפול שבי בקסמיו, למרות אופיה הנלוז של דמותו.

דימיטרי פְּלאטאניאס הוא ריגולטו רב-פנים כנדרש, והתעלה על עצמו בתחנוניו בפני אנשי החצר במערכה ב' (Ebben, piango) ולא פחות מכך במונולוג "Pari siamo" במערכה א'. רגע השיא של האופרה, אולי, היה הדואט שלו עם סיורינה "Parla, siam soli" לקראת סוף מערכה ב'.

גם בהיבט הוויזואלי ניתן לרוות אך נחת מההפקה: הבימוי של דייויד מקוויקר, מבלי להמציא מחדש ובכוח את הגלגל, מכריח את הקהל להתנער מהקלות הבלתי נסבלת בה חווה את האופרה עד כה. המוזיקה הקליטה והפתיינית לא תוכל עוד להסוות את האכזריות, הכיעור וחוסר הצדק של העלילה. ברוח זו, למשל, מעוצבת תמונת הפתיחה כאורגיה מיוזעת, מטונפת ומסלידה. מעניין לציין כי בעוד התלבושות נתפרו בסגנון הרנסנס, התפאורה עשויה דווקא בקווים קשוחים ומודרניים בתכלית, הנשלטים ע"י חומריות מתכתית: קירות חלודים, פח גלי, פיגומים וגדרות רשת ותיל. המשחק המצוין, התנועה ותפעול הבמה מבטלים את הניגוד הצורם בסגנון.

לסיכום, גם לאחר שקלול רכיבי המשוואה, נדמה שעוד מוקדם לחרוץ דין. מחד, יש חבלי לידה בלתי מבוטלים. מאידך, החוויה המוזיקלית מסעירה, ולאופי הקולנועי של ההקרנה יש ערך מוסף שאין לחוות בצפיה ביתית או בביקור בבית האופרה. היבט זה ייבחן לעומק רב יותר באחת ההפקות הבאות – בטרפליי – אשר תוקרן בתלת-מימד.

"ריגולטו": שידור חי מבית האופרה המלכותי "קובנט גרדן", לונדון. מנצח: ג'ון אליוט גרדינר. ריגולטו: דימיטרי פְּלאטאניאס. ג'ילדה: יקתרינה סיוּרינה. הדוכס: ויטוריו גריגולו. מונטֵרונֶה: ג'נפרנקו מונטרֶסור. ספּאראפוּצ'ילֶה: מת'יו רוז. ג'ובאנה: אליזבת' סיקוֹרָה. בּוֹרסה: פבלו בֶּמש. מארוּלו: זֶ'נגז'וֹנג ז'וּ. הרוזן צ'פּראנו: ג'יהוּן קים. הרוזנת צ'פראנו: סוזנה גספר. משרתים: נייג'ל קליף, אנדריאה הייזל. מדלנה: כריסטין רייס. התזמורת והמקהלה של בית האופרה המלכותי.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: