ראשי » Uncategorized » אפקט הפרפר

אפקט הפרפר

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

האופרה הישראלית מציגה את "מדאם בטרפליי"; צוות תו-עת שמח להגיש שוב לקוראיו סקירה מורחבת, אודות שני צוותי הזמרים המאיישים הפקה מרהיבה זו – מהיפות שנראו על בימותינו / עמיר קדרון, 10.4.12

הבציר המוזיקלי בשנת 1904 היה משובח, כפי שנוכח העונה לדעת הקהל הישראלי: באותה שנה באו לעולם "ינופה", אשר הוצגה פה בהצלחה לפני שבועות ספורים, ו"מדאם בטרפליי", האופרה האהובה של פוצ'יני המוצגת כעת במשכן לאמנויות הבמה.

מלבד תאריך הלידה והיותן אבני דרך בתולדות המוזיקה, משותפות לשתי האופרות המהמורות בדרך לתהילה – אמנם בהבדל ניכר של מידה ונסיבות. קשה להאמין, אך הבכורה של "בטרפליי" היתה כישלון. עם זאת, ההצלחה המיוחלת הגיעה כבר באותה שנה, לאחר שינויים שערך פוצ'יני באופרה (עד 1907 נוספו עוד 3 גרסאות), ומאז התקבעה "בטרפליי" בצמרת הרפרטואר.

ההפקה המוצגת בימים אלו על בימת האופרה הישראלית כבר כבשה את הקהל ב-2008, ולא בכדי: החזון הבימתי של הבמאי מריוש טרלינסקי הוא תאווה לעיניים, ותקצר היריעה מלהלל ולקלס את המתרחש על הבמה. תמונה רודפת תמונה, אחת יפה מרעותה, ובכולן שילוב עוצר נשימה של צורות, צבעים ומחוות שנגזרו מהתיאטרון ומהאמנות הפלסטית של יפן. מעבר ליופיו המסחרר, כוחו של עיצוב ההפקה טמון בקשר ההדוק שבינו ובין המוזיקה – מבחינת קצב ואסתטיקה.

על ההפקה מנצח לוצ'אנו די מרטינו, שזה לו ביקור ראשון באופרה הישראלית – ויש לקוות שלא האחרון. תחת שרביטו זוהרת תזמורת ראשל"צ בצליל מבריק ובטוח, הנע במיומנות בין דרמה עזה לליריקה מעודנת. על איכות תפקוד התזמורת מעיב רק היעדר הקפדה מספקת על איזון נאות בין הכלים לקולות. בהופעה השניה (סקירה זו מתייחסת לחזרות הגנרליות) הורגשה בעיה זו במיוחד.

שירת המקהלה מעוררת רושם חיובי – במיוחד זו של הנשים בתמונת החתונה – וחבל, אפוא, שתפקידה אינו נרחב יותר באופרה.

את התפקיד הראשי חולקות אירה ברטמן וויולטה חודוביץ'. את ברטמן אין צורך להציג, לאחר לא מעט תפקידים שגילמה בהצלחה באופרה הישראלית במהלך העשור האחרון (טטיאנה, ליזה, מרגריט, נדה ועוד). גם הפעם אינה מאכזבת, וזאת על אף הקושי העקבי והמטריד שלה להגיע לצלילים הגבוהים ולהחזיק אותם. זהו קוץ משמעותי באליה, והדבר היחיד שמפריד בין ברטמן ובין זמרות שהפליאו לעשות בתפקיד, כמו הירומי אומורה (2008) או מיכאלה קארוזי (הפילהרמונית, 2006). אבל – וזה אבל גדול מאד – ברטמן מצליחה לפצות על כך מעבר למשוער מתוקף היותה אמנית משכמה ומעלה. קולה בוהק ועשיר בצבעים; שירתה שופעת רגש, כנות ודרמה, כך שכל משפט מעוצב באורח אמין ונוגע ללב; איכות ההופעה הקולית נתמכת בכישרון משחק מצוין. בטרפליי של ברטמן תשבור את לב הקהל עוד הרבה לפני שיירד המסך על תמונת הסיום, אין ספק. בראבה!

כאמור, בצוות השני בטרפליי היא חודוביץ', שאמנם לא מתקשה כברטמן במשלב העליון, אך אין זה אומר שהיא מבריקה בו. כמו כן, הקול מתמודד בהצלחה פחותה עם מסת הצליל של התזמורת, ואף כי בגדול מדובר בהופעה סבירה, אין לחודוביץ' הלהט הסוחף של ברטמן.

זוראן טודורוביץ' חוזר לשיר את פינקרטון, והפעם באופן מעט פחות מרשים בהשוואה לזכור מ-2008. נדמה כי זוהר קולו התעמעם בינתיים. לסרגיי סֶמישְׁחוּר קול שונה בתכלית: "צעיר", בהיר ונוקב, כביכול מתאים יותר לדמות הפוחזת; מצד שני, ההגייה שלו אינה מדויקת (הוא נוטה לעוות את התנועות), מה שפוגם משמעותית בהופעתו.

שני זמרים מקומיים ומוכרים היטב שרים את שארפלס: ולדימיר בראון ונוח בריגר. הסמכות והעוצמה המוקרנים מקולו של הראשון מאזנים את הפחת שחל ביציבותו. באשר לבריגר, נעים סופסוף לשמוע אותו בתפקיד שהולם את מידותיו ומשמעותי לעין ערוך מאלו שנפלו בחלקו עד כה.

יוסף ארידן מצוין ונכלולי כראוי בתפקיד גורו, וטובות מאד גם איילה צימבלר ומוניקה-אוולין ליב, השרות את סוזוקי. לליב קול מרתק, כהה מאד, חזק במיוחד במשלב הנמוך ואולי גדול מזה של צימבלר – אם כי אין אבחנה זו מטה את הכף לטובתה: שתי הזמרות מרשימות ומרגשות במידה זהה. עבור צימבלר, שמאז ימיה באופרה-סטודיו השתלבה ברבות מהפקות האופרה הישראלית, זהו התפקיד הגדול ביותר עד כה – וצעד משמעותי בדרכה המתמדת אל קדמת הבמה. כן ירבו.

לסיכום, לפנינו ביצוע מרהיב ומומלץ ביותר. מי שראה את ההפקה בעבר, חזקה עליו כי יתרגש ויתפעל כבראשונה; מי שטרם נחשף לקסם, לא ישכח במהרה את החוויה המטלטלת. השוואת הצוותים מורה כי לרוב יש תיקו בין הזמרים, להוציא את הפער בתפקיד הראשי – לכן על פיו יישק דבר: ההמלצה ניתנת בחום על הופעותיה של אירה ברטמן.

"מדאם בטרפליי", האופרה הישראלית, 9/10.4.2012 (חזרות גנרליות). מנצח: לוצ'אנו די מרטינו. במאי: מריוש טרלינסקי. בטרפליי: אירה ברטמן / ויולטה חודוביץ'. פינקרטון: זוראן טודורוביץ' / סרגיי סמישחור. שארפלס: ולדימיר בראון / נח בריגר. סוזוקי: מוניקה אוולין ליב / איילה צימבלר. גורו: יוסף ארידן. ימדורי: נח בריגר / עודד רייך. הבונזה: אלכסיי קנוניקוף. קייט: נעמה גולדמן / שירי הרשקוביץ. דולורה: איתי גלזר / רון בן אוג'לבו. אמא של בטרפליי: מאיה קופצ'יק. שחקנים: קשישטוף בלנסקי, תומאש נרקובסקי, מיכאל תומאש צ'ייצקה. מקהלת האופרה הישראלית והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשל"צ. למתלבטים: הצגת ה-19.4 תוקרן ישירות מבית האופרה אל רחבת המשכן לאמנויות הבמה, והכניסה חופשית.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: