ערפילים מוסיקליים

התזמורת מצלצלת כנראה נהדר. הסולן אולי מרהיב / חגי אברבוך, 30.11.11

דודאמל ביטל (ואנו תקווה שהחרוז הנ"ל לא יחזור שנית בעתיד) ובמקומו הגיע יואל לוי המצוין, שראוי לנו לשמוע אותו כאן יותר. תחת שרביטו קיבלנו תזמורת שמצלצלת נהדר (כנראה) ולצידם הפסנתרן האוסטרי המשובח רודולף בוכבינדר שאולי ניגן באורח מרהיב.

כל הסייגים המשונים האלה נובעים מן העובדה שהקונצרט הנדון – וגם אלו שיבואו אחריו בימים הקרובים, בביצוע אותן יצירות – התנהל בהאנגר 11 בנמל ת"א. מדובר בחלל עצום שמעמעם כל צליל אפשרי: ברהמס, מוצרט ומנדלסון ודאי לא חלמו אי פעם שיצירותיהם יבוצעו כמו בעד איזה מסך לֶבד. מסכים גדולים שנתלו מן התקרה אפשרו לקהל לראות את התזמורת ואת ידי הפסנתרן, כך שבנוסף לכל הזדמן לנו מדי פעם להבחין, בפרטי-פרטים, במה שלא יכולנו לשמוע. מתסכל במיוחד היה סיום פרק האנדנטה בקונצ'רטו לפסנתר ק. 503 – בוכבינדר הקפיד על מגע נוצה של ממש, סיום דק מן הדק, שהיה עשוי להיות מענג ומרגש – אם היה מגיע לאוזני הקהל.

באשר ליצירות – הבחירה חורפית ונהדרת. הוריאציות של ברהמס על הנושא מאת היידן מתוחכמות ונעימות כתמיד, ויואל לוי ניצח עליהן בהדר קליל, כמתבקש (רק חבל ש – כאמור – כל פיאנו בחלל הנ"ל הופך לפיאניסימו). הקונצ'רטו ק. 503, בדו מז'ור הוא מן הסימפוניים ביותר של מוצרט, ומלא חילופי מז'ור-מינור רבי משמעות. המוצרט של בוכבינדר מעודן וחינני, מלא הומור – לפעמים כמעט ג'זי, ונוגע ללב כשנדרש. להדרן, העניק לנו את הפרק המסיים של סונטת הסערה, בבטהובן פילוסופי כמעט, רך מן הצפוי. מפתיע – ומרתק. לסיום – הסימפוניה מס' 3 מאת מנדלסון, "הסקוטית" – שבוצעה בקצב מדוד ובהקפדה רבה. ברגעים מסוימים, במיוחד באנדנטה שבתחילת  הפרק הראשון, הייתה הנגינה נוקבת עד כדי כך שהצליחה סוף כל סוף לגעת גם בתנאים אלה. כל הכבוד ליואל לוי ולתזמורת.

קונצרט זה יבוצע שוב בימים הקרובים, מן ה-1 עד ה-4 בדצמבר, כאשר במופע האחרון יחליף את בוכבינדר הפסנתרן אלון גולדשטיין.