ראשי » Posts tagged 'שירי הרשקוביץ'

Tag Archives: שירי הרשקוביץ

כך שרות כולן

נציגות "מיתר – אופרה סטודיו" בקונצרט על טהרת מוצרט; וגם מבזק חדשות על שינויים והפתעות בעונת האופרה  / עמיר קדרון, 18.10.12

זמן רב חלף מאז פקדו זמרי האופרה-סטודיו את מרכז המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל. במחזור 2008/9 נערכה במקום סדרה בת חמישה מופעים, כל אחד ממוקד בנגזרת מסוימת מתולדות האופרה. על אף ההצלחה האמנותית, הקהל לא נהר בהמוניו, וכנראה זו הסיבה לגניזת המיזם.

לפיכך, הופעת המחזור הנוכחי בתכנית מבטיחה שכולה מוצרט, עוררה ציפיות גבוהות. לאור התוצאה, ראוי כי הכפפה תורם שנית, כך שהכישרונות הצעירים יזכו לחשיפה ולצבירת זמן במה – והקהל יכיר את העתידים, אולי, לכבוש את זירת המוזיקה.

הקונצרט הגדוש כלל למעלה מ-20 קטעים, ולמרות אורכו, התחושה היתה שחלף ביעף ויכול היה להימשך הלאה. אמנם התכנית לא בוצעה תמיד על הצד הטוב ביותר, אך בהחלט היו בה רגעים של קסם מוזיקלי צרוף, והבונוס – אהבתו המידבקת של דויד זבה למוצרט. זבה, מנהל הסטודיו, הנחה את המופע באורח מרתק, וכרגיל, הפליא ללוות את השירה בפסנתר.

ראשונה עלתה לבמה דניאלה סקורקה, והתמורות הניכרות בקולה יוצרות עניין רב לעקוב אחר התפתחותה. מהאזנות קודמות (אריאדנה בנקסוס, מצטייני האקדמיה) זכור קול פעמוני וקל, והנה בזמן שחלף נוספו נדבכי צבע ועומק, המעשירים את הקול ומעניקים לו אופי בוגר. יפה במיוחד היתה שירתה של הזמרת בארייה "Zeffiretti lusinghieri" (אידומנאו), שהוכיחה כי לצד השינויים, הקול משמר את הגמישות, הזוהר והשקיפות שבהם בורך עד כה.

מלהיבה עד יותר היתה פרשנות הזמרת ל-"Una donna a quindici anni" (כך עושות כולן), ובה תצוגת משחק – קולי ופיזי – טובה מאד. לצד סקורקה, מעניין מאד היה להתרשם מכניסתה של שירי הרשקוביץ לנעלי אותה דמות בארייה "in uomini". מדובר בקולות שונים בתכלית, וייתכן כי בזה של האחרונה אין הקלילות המזוהה עם דספינה, אך שתי הזמרות הוכיחו את התאמתן לתפקיד.

איכויות הקול של הרשקוביץ – ברק עז, נופך דרמטי, גמישות ועסיסיות – התבטאו במלואן ב-"Padre, germani" (אידומנאו). השימוש בעוצמת הקול היה מעט נדיב ביחס לצרכי החלל הצנוע, אך זו תופעה אופיינית ונסלחת, ובמקרה זה אולי נבעה מכניסתה של הזמרת לעובי הקורה מבחינה דרמטית. אכן, האופן בו התוותה הרשקוביץ את מצוקת הדמות עורר רושם עז.

עוד מפי הזמרת נשמע צמד דואטים – אולי פסגת הערב – עם המצו שי בלוך. ראשית התגוששו הבנות ב-"Via, resti servita" (נישואי פיגארו), ומייד אחריו, להדגמת השפעתו מרחיקת הלכת של מוצרט, שלפו ציפורניים בדואט המריבה מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". מה יש לומר? עונג צרוף! שני קולות בשרניים, שירה מכל הלב, משחק עירני ובעיקר הנאה גלויה מיצירת מוזיקה. נהדר!

הגוון הכהה של בלוך היה דומיננטי בדואט "Ah, guarda, sorella" (כך עושות כולן) וכן בשלישיית הגבירות שבתחילת "חליל הקסם". כסולנית, התמודדה הזמרת בגבורה עם "Deh, per questo istante" (חסדי טיטוס). כרגע ניכר כי טרם השתלטה ב-100% על הארייה: הקו הקולי לא היה בטוח, והשירה לא די נקיה; יחד עם זאת, התשתית מצוינת – מנעד רחב ונאה בכל טווח, חום, יכולת הבעה – כך שברור כי בלוך עוד עתידה להנפיק ביצועים טובים מזה.

פנים אחרות של תחום המצו ייצגה ענת צ'רני (אנסמבל ליריק), בקול שונה לחלוטין מזה של בלוך: לירי, בהיר ופעמוני. אין הולם מקולה הרענן והמתוק עבור "Voi che sapete" (נישואי פיגארו), ובהמשך גילמה בצורה מעניינת ומצחיקה את דורבלה (כך עושות כולן) ב-"Smanie implacabili". הרצ'יטטיב המקדים זהר בברק הזעם, ואילו בארייה נענתה צ'רני לכפל המשמעות שבמוזיקה: סערת רגש נוגעת ללב מחד, היסטריה נלעגת מאידך.

ובינתיים בבית האופרה

סמוך להופעת בנות הסטודיו, הוציאה האופרה הישראלית הודעה לתקשורת ששמה קץ לחרושת השמועות (המבוססות) אודות השינויים בעונה. אם כן, פסטיבל האופרה במצדה לא יתקיים הקיץ, כך שעל מנת לצפות בטורנדוט נמסה בלב המדבר, ייאלץ הקהל להמתין לקיץ העוקב.

ביטול אחר הוא זה של "הנוסעת", אחת האופרות המסקרנות של העונה. זו תידחה לעונת 2014/15, ובמקומה נשלף נשק יום הדין: טראוויאטה. בין אם מדובר בהפקה השנויה במחלוקת (אם להתבטא בעדינות) שהוצגה רק לפני כשנה וחצי, או באחת מקודמותיה (הבעייתיות בפני עצמן), הרי שזה פיתרון מקומם – ומבריק מבחינת שיווק. הקהל, רובו עדר בורגנים מנומנם ונטול טעם מוזיקלי, הרי לא יסרב לטראוויאטה; האופרה הישראלית, מצידה, יכולה להציג את המהפך כיוזמה להרחיב את חגיגות ה-200 להולדת ורדי. מושלם.

ומכאן לחדשות הטובות: פעילות נרחבת מתוכננת לאופרה-סטודיו השנה, ושיאה בשלוש הפקות. הראשונה תהיה הצגת שתי האופרות הקצרות של מנוטי, "המדיום" ו"הטלפון"; בהמשך תצטרפנה "דון פסקואלה" ו"האחות אנג'ליקה".

מומלץ בחום, אם כן, לעקוב אחר הפירסום ולהתרשם מחופן הכישרונות המאכלסים את הסטודיו. הניסיון מוכיח כי דווקא במסגרת הצנועה והקאמרית רב הסיכוי להיתקל בעשיה מוזיקלית נלהבת ומלהיבה מזו שבד"כ נצפית בבית האופרה.

"הנשים של מוצרט", המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 17.10.12. פסנתר והנחיה: דויד זבה. משתתפות: הדר איציקוביץ', שירי הרשקוביץ, יעל סייג, דניאלה סקורקה, הדר עטרי – סופרן; שי בלוך, ענת צ'רני: מצו סופרן.

בתכנית: קטעים מתוך נישואי פיגארו, אידומנאו, חסדי טיטוס, דון ג'ובני, כך עושות כולן, האימפרסריו, חליל הקסם; "Als Luise", "Der Zauberer"; הללויה מתוך "Exsultate, jubilate".

אביב מתעורר

כמה מחשבות על הקול האנושי בעקבות גמר תחרות השירה בתחרויות האביב / עמיר קדרון, 1.1.12

בתחרויות האביב דאשתקד בחרו שופטי תחרות הניצוח שלא להעניק פרס; לו החליטו השנה שופטי תחרות השירה לפעול באורח זהה, לא היתה בכך הפתעה. אין בהשערה זו, חו"ח, ערעור על זכייתה של טל גנור (שקטפה גם את פרס בחירת הקהל), או זילזול בערכן של מתחרותיה – עינת ארונשטיין ושירי הרשקוביץ. יחד עם זאת, חובה להודות כי הופעתן עמדה בצל הישגיהן משלב א' של התחרות.

כאן יש לעצור ולסייג כי שורות אלה מוטלות בספק מהיותן ייצוג לדעה אחת מני רבות. על סדר היום ניצבת המוזיקה, שאינה מדע מדויק. כל אדם חווה אותה אחרת, ויש בחוויה משתנים של טעם, הרגל, ניסיון וכן הלאה. עובדה זו (לה יוסיפו הציניים את משתנה הפוליטיקה) היא המפתח להבנת החלטות השופטים.

כיוון שהוזכר השלב הראשון של תחרות השירה, אי אפשר לעבור בשתיקה על ההחלטה המקוממת שלא להעלות לגמר את יסמין לוי-אלנטק. לריגוש שבהאזנה לקול המפואר הזה, המופעל בטעם ובמיומנות, כמעט ולא היה מענה מצד יתר המתמודדות. במיוחד אמורים הדברים לביצוע המרהיב לשירי ריכרד שטראוס (Befreit; Cäcilie). נדמה כי הרפרטואר הגרמני ה"כבד" הולם מכל את אלנטק, וחבל שהקהל בארץ לא יזכה לשמוע אותה מנסה כוחה בוואגנר.

עוד זמרות ראויות לציון משלב א' הן מימה מילוא וגן-יה בן-גור אקסלרוד (להלן: בג"א), אשר לצד שירה יפה ביותר, כללו הרסיטלים שלהן נקודות תורפה שמנעו מהן להמשיך לשלב הגמר. אצל הראשונה היתה זו הארייה "Non mi dir" ("דון ג'ובני", מוצרט): מעקב ארוך טווח אחר מילוא – כישרון יוצא מגדר הרגיל – מוכיח כי היא מסוגלת ליותר. זה לא שהביצוע היה רע; הוא פשוט לא עמד ברף שהזמרת הציבה בעבר.

פלאי אמנותה של מילוא התבטאו ביתר הצלחה ב"שירת הכלב" (מנחם צור על-פי קפקא). מנעד הסופרן הנדרש מעמיד אתגר טכני לא קטן בפני המבצעת; אצל מילוא זה נשמע כעניין של מה בכך. בנוסף, העניקה ליצירה פרשנות גרוטסקית הולמת, והוסיפה להפליא ולרגש בביצוע מטלטל ל"גרטשן ליד הכישור" (שוברט). מתבקש רסיטל לידר, ויפה שעה אחת קודם!

בג"א החלה ברגל שמאל עם שירה לא ממוקדת של "Piangero" ("יוליוס קיסר", הנדל), והתעשתה בהדרגה תוך שלושה לידר מ"ספר השירים האיטלקי" של וולף. בהמשך העניקה ביצוע רגיש לשיר "אבי לא יברך על הלחם" (אהרן חרל"פ) – עליו חזרה בתחרות היצירה הישראלית הקולית, שבה זכתה. השיא הגיע בסוף הרסיטל – שירה עירנית, לבבית ושופעת הומור של "Non, Monsieur" ("השדיים של תרזיאס", פולנק).

בחזרה לגמר: הרסיטל של גנור עורר ספקות לגבי סיכוייה, כיוון שטעתה במהלך "Fêtes Galantes" (פולנק) ונאלצה להתחיל את השיר מחדש. יתרה מכך, בשלב א' קולה היה "פתוח", צבעוני ובוהק פי כמה. נקודות הזכות של רסיטל הגמר היו החן והכנות שאפיינו את ההופעה, ובעיקר הביטוי הקומי המצוין בארייה "Hello" ("הטלפון", מנוטי) ובשיר "השכנה החדשה" (ארגוב).

לא מן הנמנע שהשופטים כללו בשיקוליהם את המצוינות שהפגינה גנור בשלב א': החל בבשלות הלא מובנת מאליה של "Ah, non credea" ("הסהרורית", בליני), עבור בשירה נוקבת ומסעירה של "שלושה ימים" (משה רסיוק) וכלה בביצוע שופע מתיקות לארייה מ"עלמת השלג" (רימסקי קורסקוב).

הפער בין שלבי התחרות דומה גם במקרה של עינת ארונשטיין: את שלב הגמר פתחה בשירה מרגשת עד דמעות של הוואלס של מוניקה ("המדיום", מנוטי) וסיימה לא רע עם "Non, monsieur". נפילת מתח, לעומת זאת, חלה ב-"Caro nome" ("ריגולטו", ורדי). ההתמודדות הטכנית היתה מרשימה, ועם זאת ניכר שארונשטיין טרם השתלטה על הארייה הקשה. השאלה היא אם הוגן לצפות ליותר מזמרות כ"כ צעירות (ארונשטיין ילידת 89', גנור – 88').

הרסיטל המוקדם, בהשוואה, עורר התפעלות רבתי, ונפתח בביצוע מסחרר ל"דרשת הבתולה המבורכת" (פרסל). אחריו צלחה הזמרת בשלום את דרך החתחתים – "Ach, ich fühl's" ("חליל הקסם", מוצרט), והמשיכה לרתק בשירים מהמחזור "בהרי י-ם" (נעם סיוון). כאילו לא די באלו, חתמה את הרסיטל בברק ובחן רב עם "הנערות מקדיס" (דליב).

על אף השוני בין הקולות הנ"ל – לגנור סופרן כסוף, קריסטלי; זה של ארונשטיין מתוק ועגול – שניהם ליריים ובהירים. עוד מאפיין משותף חשוב הוא הכיוון הברור שאליו הם מתגבשים, חרף גיל הזמרות. התמונה שונה אצל המתחרה השלישית, שירי הרשקוביץ: זהו קול בשרני בעל גוון עז, ויתרונותיו הם עוצמה וגמישות. במהלך התחרות שרה, בין היתר, את הארייה של רוזינה ("הספר מסביליה", רוסיני), "Let the bright seraphim" ("שמשון", הנדל) ו-"Mercè, dilette amiche" ("ערביות סיציליאניות", ורדי). דרוש ביטחון עצמי לא מבוטל על מנת להתמודד עם חומרים תובעניים כאלו – על אחת כמה וכמה בסיטואציה התחרותית המלחיצה. אין ספק שלהרשקוביץ יש מכך ובשפע, אך רגע ההבטחה שבקולה אינה מתממשת במלואה, כיוון שאת הנוכחות הקולית המוחצנת והמפוזרת יש לאזן בהחלטות אמנותיות מחושבות מאלה שהתקבלו בפועל. הווה אומר, על הזמרת למצוא יד מכוונת שתדע לאן לתעל את כישוריה. בעזרת הדרכה הולמת (ועבודה קשה), עשויה הרשקוביץ להתפתח כקולורטורה דרמטית או ספינטו.

שורה תחתונה: הקול האנושי הוא כלי נגינה שברירי, גחמני, בוגדני וקשה מאד לשליטה. העובדה אינה זרה לשופטי התחרות (המנצחים יואב תלמי ויובל צורן, והזמרים גבי שדה, מיכל שמיר וסיוון רותם) שוודאי אימצו בתהליך השיפוט, מתוקף ניסיונם והבנתם, תפיסה רחבה הלוקחת בחשבון לא רק את הנשמע בפועל, אלא גם את העתיד להתגלות.

הקהל מוזמן להצטרף למעקב אחר התפתחות מיטב מוזיקאינו הצעירים: טל גנור תתארח במופע ההשקה של "אנסמבל ליריק" (18.1, פליציה בלומנטל); ב-23.1 תחבור עינת ארונשטיין לעמיתיה להרכב הבארוק של אונ' ת"א, "In Camera XV"; את שירי הרשקוביץ ניתן לשמוע במסגרת ה"אופרה-סטודיו", תכנית הזמרים הצעירים של האופרה הישראלית.