ראשי » Posts tagged 'קלייר מגנאג'י'

Tag Archives: קלייר מגנאג'י

"…Ihr reizender Gesang" *

כנגד הנסיבות, הופעה מסחררת של קלייר מגנאג'י באורטוריית "בריאת העולם", שפתחה את עונת התזמורת הקאמרית הישראלית / עמיר קדרון, 27.10.12

בפתח המופע הרישמי הראשון לעונה זו של התזמורת הקאמרית, נמסרו לקהל שתי הודעות חשובות: האחת נגעה לסולנית, הסופרן קלייר מגנאג'י, שחשה ברע עד כי נשקלה האפשרות לבטל את הקונצרט. על מנת לאפשר את הופעתה של הזמרת, נמצא פיתרון בדמות קיצור הקטעים בהשתתפותה. למרות החשש שהתעורר, בפועל נגרם נזק זניח ליצירה – ומגנאג'י היתה משכמה ומעלה, מופת של מקצוענות חסרת פשרות. עוד על כך – בהמשך.

ההודעה השניה – עניינה חילופי גברי בצמרת התזמורת. בתום קרוב לארבע שנות עבודה עם הקאמרית, יסיים רוברטו פטרנוסטרו את כהונתו כמנהל המוזיקלי, והשרביט יועבר ליואב תלמי – שגם החליף את הראשון בקונצרט המדובר. רמת הנגינה השתפרה לאין ערוך במהלך תקופת העבודה עם פטרנוסטרו, אשר כללה גם את הביקור ההיסטורי ומעורר ההדים בביירוית. התזמורת, אפוא, חבה לו רבות, ואף כי מוקדם להשוות בין המנצחים, הרי שבאופן טבעי יש לשינוי בסדר גודל כזה השפעה לטווח ארוך. מה תהיינה ההשלכות על התזמורת? ימים יגידו.

אם כן, העונה נפתחה בביצוע האורטוריה "בריאת העולם" מאת היידן. תלמי הוביל את התזמורת ואת המקהלה (הפילהרמונית ת"א) ביד רמה ובוטחת, והפיק מהן ביצוע שרוח ה-"Sturm und Drang" שורה עליו. העוצמה נדמתה תכופות מוגזמת ביחס למימדי האולם (רקנאטי, מוזיאון ת"א), ועם זאת, קשה להאשים את הכוחות על שהגדישו את הסאה. המוזיקה, על שלל האפקטים הציוריים שבה, כה יפה ומופלאה, עד כי בכוחה לסחוף ולרומם הן את הקהל והן את המוזיקאים – מה שאכן התרחש.

יחד עם זאת, ולאור הנגינה רבת הדקויות שהפגינה התזמורת רק שבוע קודם לכן, חבל כי הביצוע נטה למוחצנות ולא אוזן דיו ע"י נגינה שהמתינות נאה לה: צירוף המקהלה והתזמורת הסתכם לרוב בצליל בוטה, ועל כן גם עמום; המבוא המתאר את התוהו ובוהו עוצב באופן ממוקד וגולמי, בעוד שעליו להתפתח במסתוריות, כמבליח בהדרגה מתוך ערפל; הליווי לאריות היה לעתים עז עד חוסר התחשבות בזמרים; כניסות רבות של התזמורת לקו בכבדות; פעם אחר פעם הקרנות לא דייקו.

למרות המתואר לעיל, רבים היתרונות על הפגמים. לצד רגעי נחת מרהיטות כלי הנשיפה מעץ (במיוחד האבובן עמרי רווה, הקלרניתן דני ארדמן והחלילנית כריסטיאנה יהודין), היו אלו הזמרים שעשו מלאכתם נאמנה והובילו להצלחת הערב. לטנור תומאס מייקל אלן קול בהיר אך לא קל מדי, אלא בעל ברק ונוכחות ההולמים את החגיגיות הנדרשת. דא עקא, שנגזר עליו לחלוק את הבמה עם קולות יוצאי דופן שהאפילו עליו: האחד הוא הבס-בריטון קיי שטיפרמן. ההשוואה גובלת בחילול הקודש, ובכל זאת – משהו בגוון הקטיפתי-מלטף של קולו ובשילוב של ליריות וסמכותיות מזכיר את פישר-דיסקאו, לא פחות. הדבר התבטא באופן המפורש ביותר ברצ'יטטיב "Und Gott schuf große Walfische", שהיה ממש עוצר נשימה.

הקול השני הוא כמובן זה של מגנאג'י הנ"ל, ותקצר היריעה מלתאר את הופעתה. בפשטות: שלמות צרופה! אם גן העדן קיים, סביר כי כך נשמעים המלאכים – קול זך ובוהק, צלול כבדולח וזוהר כיהלום, המגובה בטכניקה משובחת. אין הכוונה רק לקולורטורה המעוצבת למשעי, אלא גם – ובעיקר – להפקה הממוקדת. הקול מפלח את החלל כקרן לייזר, וזאת מבלי להפוך חד או דוקרני אף בפסגת המנעד. אדרבא, הוא נותר רך ומעוגל בכל טווח. אם כך נשמעת מגנאג'י כשהיא חולה, הרי שהשמיים הם הגבול.

שני דברים לסיום: ראשית, הצעת ייעול קטנה. כדאי כי להבא, בזמן ביצוע קונצרטים ווקאליים, יישקל בתזמורת לוותר על הדפסת המלל ולהעדיף הקרנתו על מסך – מהלך ירוק שימנע רחשושי דפדוף מסיחי דעת וגם יעמיק את "חוויית המשתמש" של הקהל.

שנית, המלצה על המשך העונה: המופע הבא בסדרה הקולית של התזמורת יתקיים בינואר, ובו שוב תתארח מגנאג'י, הפעם לשירת הדיקסיט דומינוס של הנדל. לצידה תופיע האלט המצוינת אביטל דרי, שממש לאחרונה ביצעה את היצירה עם תזמורת הבארוק י-ם.

"בריאת העולם": אורטוריה מאת היידן. התזמורת הקאמרית הישראלית והמקהלה הפילהרמונית ת"א בניצוח יואב תלמי. זמרים: קלייר מגנאג'י, סופרן; תומאס מייקל אלן, טנור; קיי שטיפרמן, באס-בריטון. 25.10.12, מוזיאון ת"א.

*"שירתה היפה": "בריאת העולם", חלק 2, ארייה מס' 15.

אופרה אחרת

המהפכה של גלוק קמה לתחיה בהפקה מרתקת של "אורפאו ואאורידיצ'ה" / עמיר קדרון, 12.5.12

קהל האופרה הישראלית כבר זכה להיחשף לעבודתו של הבמאי מריוש טרלינסקי בשתי הזדמנויות: "בטרפליי" ו"פיק דאם". שתי אלו עוררו רושם עז, והנה מכה הבמאי בשלישית, והפעם ביתר שאת. כמעט מפתה לומר כי יותר מאשר "אורפאו" של גלוק, לפנינו "אורפאו" מאת טרלינסקי – נוסח אישי ומרחיק לכת המבוסס על יצירתו של המלחין.

העלילה הועתקה מיוון של המיתולוגיה אל לופט מסוגנן בן זמננו, אשר לשם עיצובו הוקרב נתח משמעותי מבור התזמורת, שממילא צומצמה למימדים קלאסיים. כתוצאה מכך, ובמקביל לניצול המרתק של עומק החלל, נדחפת מרבית הפעולה אל קדמת הבמה וממש פורצת אל תוך האולם. המהלך מעניק להפקה תחושה חסרת תקדים של אינטימיות.

על-פי טרלינסקי, המקרה של אורפאו אינו פרטי, אלא משל על כל אמן באשר הוא, ועל יחסיו המורכבים עם המוזה, המיוצגת ע"י אאורידיצ'ה. רעיון זה ויישומו מרחיקים במידה ניכרת את המתחולל על הבמה מהמקור, כך שמי שאינו בקיא באופרה או במיתוס, עלול לבוא במבוכה לנוכח כתב החידה ועומס הגירויים שמנחיתה ההצגה. מצד שני, גם עבור יודעי ח"ן צפויה חוויה לא שגרתית, כיוון שרעיונותיהם של גלוק ושל הבמאי מתקיימים זה לצד זה ומנהלים דיאלוג הדורש פיענוח.

בדומה לעבודותיו הקודמות של טרלינסקי, כוללת ההצגה רגעים של חזון אמנותי מסחרר. לדוגמה, בתמונת השאול משובטת דמותה של אורידיצ'ה והופכת לקבוצת פוריות המקיפה-מתקיפה את אורפאו. בנקודה מסוימת התמונה קופאת, ואאורידיצ'ה יושבת על מיטה בגבה לקהל, כאשר הדימוי משוכפל כעשר פעמים לעומק הבמה. ייתכן וזהו ארמז לציור "La reproduction interdite" של מגריט, והאופן בו הוא קם לחיים לנגד עיני הקהל מעצים עשרת מונים את תחושת ה-"Unheimlich" המזוהה עם הצייר. מדהים!

עניין אחר שאין לעבור עליו לסדר היום הוא סיום האופרה, שגם בו יש הצהרה אמנותית כבדת משקל. במקור, כזכור, ובניגוד למיתוס ולעקרונות הרפורמה שביקש גלוק ליישם החל ב"אורפאו", הוחלט על סיום המיישר קו עם מוסכמת המאה ה-18 – אופרה חייבת להסתיים בכי טוב, על כן חוזרת אאורידיצ'ה לחיים ולזרועות אורפאו, והכל פוצחים בשירת הלל אודות כוחה הגואל של האהבה. בגרסה שלפנינו הושמטה תמונה מתרוננת זו, ולאחר הקינה המפורסמת של אורפאו מסתיימת האופרה במחול הפוריות הסוער (שבמקור משובץ בתמונת השאול). קהל שמרן עלול להתקומם, ועם זאת, מעבר לאפקט ההפתעה, יש משהו כ"כ נכון בסיום הזה.

אם לסכם עד כה, ההפקה מציבה אתגר ששכרו בצידו: היא מכריחה את הקהל לחשוב, מממשת בדרך לא צפויה את שאיפתו של גלוק לרומם את האופרה מאמצעי בידור לדרגת אמנות רצינית; ואולי מהווה פרומו לא מתוכנן לעונת האופרה הבאה, בהיותה נועזת, חדשנית ומרעננת. כן ירבו.

מה לגבי ההיבט המוזיקלי? ניצוחו של שטרן מפתיע לטובה (לא רק ביחס לכישלון המהדהד של "חליל הקסם") ועולה בקנה אחד עם אווירת ה"אקסטרים" של הבימוי. התזמורת מופעלת ביד רמה, משל היתה זו סימפוניית "sturm und drang". התוצאה בוטה למדי וראויה לריסון, בעיקר בכל הנוגע לחטיבת כלי הנשיפה ממתכת; כמו כן, הקטע החלש באופרה היה הליווי ל-"Che puro ciel", במהלכו התקשה שטרן להשליט סדר ברבדי התיזמור המורכב. להוציא אלו, כאמור, הפתעה חיובית בדמות צליל בעל דחף דרמטי עז מהצפוי ומהמוכר. "אורפאו" בביצוע מסעיר שכזה תדבר אפילו אל הקהל הבורגני העבש, אשר חושיו קהו בעקבות דיאטה ממושכת וחדגונית של אופרות מתלהמות מהעידן הרומנטי.

כחלק מהרצון למקד את הסיפור בפרט, הוגלתה המקהלה מהבמה אל מושב התזמורת. מובן שלצעד זה השלכה על האופן בו מוקרנת השירה אל האולם, ויש מקום לבחון כיצד למנוע היטמעותה בתזמורת. בפשטות – נחוצה עוד עבודה על איזון בין המקהלה לתזמורת ולסולנים, אף כי שירת המקהלה טובה בפני עצמה.

שלושת הסולנים מצוינים, והשמחה כפולה, כיוון שהפעם כולם מכוחותינו: הילה פחימה (אליסה בארץ הפלאות), מבליחה קצרות בדמות אל האהבה. קולה מתוק ומצטלצל, והעיטורים הצנועים, העשויים בטעם רב, בהם תיבלה את "Gli sguardi trattieni", היו תאווה לאזניים.

את צמד הנאהבים מגלמים בהצלחה יתרה אלון הררי וקלייר מגנאג'י, אשר לאחרונה שיתפו פעולה גם בהפקת "יוליוס קיסר" בהלסינקי. מגנאג'י (מתיאוס פסיון) חוזרת לבמת האופרה הישראלית לאחר היעדרות ארוכה מדי. מובן שיש עוד כישרונות מקומיים וחיצוניים מלבדה, אך הזמרת היא ליגה בפני עצמה. קשה לתאר במלים את יופיו של קולה ואיכותו, ודי לומר כי אצלה אפילו הרצ'יטטיב הפשוט ביותר מקבל נפח ונוכחות בלתי נתפסים.

עבור הררי זהו תפקיד ראשון באופרה הישראלית, וכמה נעים לדווח כי טבילת האש עברה בשלום, ולמעלה מכך. בזמן שחלף מהופעתו ב"מלכת הפיות" התפתח קולו, התמלא והתעגל, ונוסף לו ברק עדין, דמוי פנינה. במשלב התחתון קולו אמנם עצור מעט, אך ההופעה בכללותה מרשימה ביותר, ומעפילה לשיא נוגע ללב ב-"Deh, Placatevi". כעת, משהוכח כי הקולות ההולמים זמינים מתמיד, ראוי כי האופרה הישראלית תשוב להעלות אופרות בארוק – ולא, גלוק אינו מלחין בארוק, חשוב להדגיש זאת.

נותר רק לסכם ולומר כי הפקת "אורפאו" עומדת בסימן שינוי. אפשר להתפעל או לסלוד ממנה, אך לא להתעלם – וזו גדולתה. ככל מעשה אמנות משמעותי, היא בהכרח מעוררת תגובה ומחשבה. רוחות של שינוי, אם כן, על במת האופרה הישראלית – ואולי גם במסדרונותיה? אשרי המאמין.

"אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק, 10.5.12 (חזרת גנרלית), האופרה הישראלית. מנצח: דייויד שטרן. במאי: מריוש טרלינסקי. אורפאו: אלון הררי. אאורידיצ'ה: קלייר מגנאג'י. אמור: הילה פחימה. התזמורת הסימפונית ראשל"צ ומקהלת האופרה הישראלית.