ראשי » Posts tagged 'קובי מלכין'

Tag Archives: קובי מלכין

בנוכחות אמנות גדולה

רסיטל צנוע וקצר מתגלה כחוויה מלהיבה מהצפוי, בזכות תכנית מעניינת וביצוע סוחף / עמיר קדרון, 1.8.11

המופע שנערך ב-31.7 במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל נועד לחנוך את הפסנתר החדש שנתרם לאולם – ציון דרך רב משמעות בפעילות המוזיקלית של המקום, אליבא דאביגיל ארנהיים, מנהלת עמותת פליציה בלומנטל, שנשאה נאום קצר ונרגש בפתח הערב.

שידרוג המרכז בסטיינווי התאפשר הודות לשני גורמים: האחת היא קרן התרבות אמריקה-ישראל, שיוצגה ע"י המנכ"ל אורית נאור, שעלתה אחרי ארנהיים לברך ולהודות לגורם השני – אספן כלי המוזיקה יהודה זיסאפל. לאחר דברי הפתיחה עלו לבמה הפסנתרן רפאל סקורקה (הנהנה ממלגות הקרן מאז 2003) והכנר קובי מלכין (זוכה תחרויות האביב האחרונות), והוכיחו שעתיד המוזיקה הקלאסית כבר כאן, ושהוא בידיים טובות. היצירה הפותחת היתה הסונטה ק' 303 של מוצרט.

כמה נפלא לחוות מוצרט כהלכתו – מעודן, שקוף, מלא חן –  בסיום עונה שבמהלכה נשמעו יותר מדי ביצועים בעייתיים ליצירות המלחין. הצליל המלטף שאימץ מלכין לכבוד מוצרט חבר בשלמות לזה העגול, דמוי הפנינה, שהפיק סקורקה מהקלידים. הטענה היחידה – הסונטה מסתיימת בחטף ומותירה את המאזין עם ציפייה ורעב לעוד, קל וחומר אחרי ביצוע כזה.

סקורקה המשיך בפנטזיה אופ. 116 של ברהמס. למשמע הפרקים המוחצנים, שנוגנו ברגשנות יתרה ובאופן כמעט מתלהם, התעורר חשש שהפסנתר גדול על החלל הצנוע. מגמה הפוכה של הצטנעות במהלך הפרקים האיטיים התגלתה כבחירה אמנותית נכונה יותר, שהובילה ליצירת מוזיקה קסומה, מהפנטת ממש.

מלכין חזר לבמה לנגינת הסונטה לכינור ולפסנתר מאת יאנאצ'ק, ככל הנראה גולת הכותרת של הקונצרט. להוציא כמה רגעים פה ושם של הפרת איזון העוצמה בין הכלים, הנגינה היתה מבריקה. הסגנון הייחודי של יאנאצ'ק, המתבל ליריות רומנטית עם חיספוס כמעט ברטוקי, עוצב בביטחון, עדות לבקיאות האמנים ברוח הדברים. יותר מכל, עירנות הביצוע ודקויותיו חידדו את היסוד הנרטיבי שבתווים: היתה תחושה מובהקת שהנגנים מגוללים באזני הקהל סיפור.

למרץ הבלתי נלאה שאפיין את הסונטה של יאנאצ'ק היתה נוכחות דומיננטית גם ביצירה שחתמה את ההופעה – "אימפרוביזציות וריקוד" מאת פאול בן-חיים. שוב הפגינו מלכין וסקורקה מיומנות טכנית גבוהה לצד מוזיקליות כובשת, ואלה זיכו אותם בתגובה נלהבת של הקהל ובדרישה להדרן. בחיוך מתנצל ונבוך סירבו האמנים, אך היעדר ההדרן לא העכיר במאומה את תחושת ההתפעמות הגורפת מהקונצרט.

במהלך אוגוסט תתקיימנה הופעות ספורות בפליציה בלומנטל, והמקום יחזור לפעילות מלאה בספטמבר. למי שלא מכיר, מדובר באולם קאמרי ואינטימי, המארח מופעים מטווח רחב של סגנונות (קלאסי, עכשווי, בארוק, ג'ז, פולק ועוד כהנה וכהנה) במחירים שווים לכל נפש – ולעתים אף בחינם, כדוגמת הקונצרט הנ"ל. זירת המוזיקה בת"א גדושה למכביר, אך גם על רקע מגוון זה בולט ייחודו של המרכז ע"ש פליציה בלומנטל. מומלץ בחום.