ראשי » Posts tagged 'קארין שיפרין'

Tag Archives: קארין שיפרין

חיי אשה ולהבתה

מלחינות, מבצעות, מוזות: מחווה לנשים במוזיקה בקונצרט של צמד מוזיקאיות השואפות להנציח ולהמשיך את מורשת קודמותיהן / עמיר קדרון, 5.6.12

אורחת הקונצרט "אש ואשה" (מסדרת "בחותם אישי" של הפסנתרנית אורית וולף) היתה הזמרת קארין שיפרין. לפני מספר חודשים הופיעה שיפרין עם הפסנתרנית יעל מנור בקונצרט חופף בתכניו שנע סביב רעיון זהה – כך שההשוואה מתבקשת, ויש להודות שאף מצביעה על יתרונות הקונצרט המוקדם.

על אף האווירה הבלתי אמצעית שנבעה מהנחייתה הנעימה של וולף ומהופעתה הכריזמטית של שיפרין, לא הצליח שיתוף הפעולה שלהן להשתוות לזה של הזמרת עם מנור, וזאת בעיקר בשל חוסר איזון בין הנגינה לשירה. לאורך רוב הקונצרט ניגנה וולף בעוצמה שמנעה אפשרות להתרשם כראוי מהקול, עד כי נוצר מצב מופרך: מקצת הקטעים זומרו בסיוע הגברה, ולמרות שזו השטיחה את הקול וגבתה נתח מעושרו, בדיעבד מסתבר שהשימוש בה היה הכרחי – וחבל שלא נוצלה עבור כל התוכנית.

מלכתחילה השימוש ההגברה מעורר תמיהה. האזנות קודמות לשיפרין הוכיחו כי לקולה נפח שמסוגל להתמודד בהצלחה גם עם חללים גדולים מזה שבו נערך המופע (אולם רקנאטי במוזיאון ת"א). התשובה נעוצה, ייתכן, בהעדפת הזמרת לצמצם קולה ולהימנע מביצוע אופראי עבור קטעים מסוימים, ובכך להעניק להם נופך מופנם.

מבין אלו, מלבב ביותר היה "Memory" הידוע מ-"Cats", שהושר בכנות כובשת ובהטעמה נאה. "Think of me" (פאנטום האופרה) היה מוצלח אף הוא, ובמהלכו, חרף ההגברה הלא מחמיאה, הרשימה שיפרין בניצול מעלות קולה הטבעיות תוך יישום טכניקה מוקפדת: אף כי הברק ועושר הגוון מרוכזים במשלב האמצעי של הקול, היא נשמעת נינוחה ובטוחה גם בהעפלתה גבוה אל טווח הסופרן – והמעבר בין הרגיסטרים מתבצע ללא רבב.

קטע אחרים שעוררו עניין היו "Non so piu" (נישואי פיגרו) בנוסח עברי מאתגר של הרי גולומב, "Una voce poco fa" (הספר מסביליה) וההבנרה מתוך "כרמן". ניכר בבירור כי החומרים האופראיים נוסכים השראה יתרה בשיפרין ומשפיעים לטובה על קולה, אשר בהשוואה, נשמע סגור ופחות "בבית" בלידר שפתחו את הקונצרט. כל זאת בעירבון מוגבל, לאור הקושי להתרשם מהשירה, כאמור לעיל.

מלה טובה לצד הסתייגות מהנחייתה של וולף: מחד, הקונצרט מוגש באורח קולח ומרתק, בגובה העיניים, בנועם ומתוך אהבה מופגנת למוזיקה ולקהל. מאידך, הרצון לדחוס כמה שיותר מידע הוא בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת" – וההוכחה נמצאת באי-דיוקים בלתי מבוטלים שהשתרבבו לדברי ההסבר, ולא פה המקום לפרטם.

על אף ההסתייגויות, ברור כי גלום פוטנציאל רב בשיתוף הפעולה בין האמניות, על כן אפשר לשקול את המופע הקרוב של השתיים, אשר יוקדש לשירי גרשווין וברנשטיין. המופע יתקיים ב-11.6 באולם הנרי קראון בי-ם במסגרת קונצרט אתנחתא, וישודר ישירות בקול המוזיקה.

"אש ואשה": ד"ר אורית וולף מארחת את קארין שיפרין. מוזיאון ת"א, 31.5.12. יצירות, אריות ושירים מאת פאני מנדלסון, שוברט, מוצרט, רוסיני, איימי ביץ', פולין ויארדו, ביזה, גרשווין ולויד-ובר.

צרות בחיפה

לקראת הופעתה ב"צרות בטהיטי" בהפקת תזמורת חיפה, מדברת קארין שיפרין על דמותה באופרה ועל נקודת ההשקה בין הבמה לחיים / עמיר קדרון, 4.2.12

קארין שיפרין, מצו-סופרן. נולדה בישראל. סיימה בהצטיינות יתרה תואר ראשון במוזיקה באונ' ת"א. הופיעה בארץ עם האופרה הישראלית, הפילהרמונית, תזמורת ראשל"צ, התזמורת הקאמרית, הסימפונית י-ם וסימפונט רעננה. שרה את אראבלה ואת המרשלין בשווייץ, וכן הופיעה באיטליה, פולין, ספרד, קנדה ועוד. השתתפה בתחרויות השירה ע"ש קאבאייה, בלוודר וקורדטי. זכתה במלגות קרן אמריקה-ישראל, קרן צאדק (וינה) וקרן ורנה קלר (גרמניה).

ספרי מעט על הדמות שלך ב"צרות בטהיטי".

ובכן, ב"צרות בטהיטי" יש שתי דמויות מרכזיות: דינה וסם. ברנשטיין כתב עבורן פירוט מעמיק בתכליל, החל מהלבוש וכלה בהערות בימוי.

דינה היא עקרת בית טיפוסית בתקופת שנות ה-50 – מאותן נשים שניתן לראות בסדרה "MAD MEN" עם או בלי הלבוש המתוקתק; אותה עקרת בית המתגוררת בפרוורים וחווה את השגרה האפורה יום אחר יום. הריקנות מולידה מתוכה פנטזיות על אהבה קולנועית וכמיהה לזוגיות סוערת ולתחושה שנשכחה מזמן – להיות נחשקת ומלאת רוח נעורים.

דינה היא אישה חריפה, אם בגלל חיי הנישואין שלה ואם בגלל אופיה. היא סרקסטית ומלאת חן ככזו, מה שלא מונע ממנה לגלות עומק רגשי – כפי שמתבטא, למשל, בארייה הנוגעת ללב "a quiet place", בה דינה מתארת לפסיכולוג/ית שלה את תחושותיה.

השמועות הרווחות הן שברנשטיין כתב את האופרה עליו ועל זוגתו, אך מקורביו סיפרו כי למעשה האופרה מבוססת על הוריו. למרבה האירוניה, ברנשטיין כתב את "טהיטי" במהלך ירח הדבש שלו.

שאלה קצת קלישאתית: באיזה אופן את "מתחברת" לדמות?

הדמות של דינה מראה לאורך כל היצירה את כמיהתה לתשומת לב ולאהבה, אם באופן ישיר או דרך הסרקזם שלה. אני מאמינה שכל אדם יתחבר לתחושות הללו.

באופן אישי, היות וחוויתי מערכות יחסים ארוכות ונפלאות, וכיוון שכרגע אני במערכת יחסים עם אישי לעתיד, שנותנת לי יותר ממה שיכולתי לדמיין, אני בהחלט מתחברת למקום ממנו דינה באה בארייה העוקצנית: "what a movie". זהו תיאור של אהבה שקיימת בסרטים – מי מאיתנו לא חלם על כזו? כאשר החלום הוורוד נתקל במציאות, אנו נזכרים שזוגיות היא למעשה עבודה יום-יומית של שימור האש הבוערת ושל תשומת הלב לפרטים הקטנים שרגשות עשויים מהם.

כבר יצא לך לשיר את האופרה במלואה?

בהחלט, עם התזמורת הקאמרית ועם התזמורת הסימפונית חיפה.

במה נבדלת ההפקה הנוכחית מקודמותיה?

בהפקות הקודמות היינו נאמנים לבימוי המרומז שברנשטיין מציע. הפעם תביים את האופרה שירית לי וייס, איתה עשיתי את סינדרלה של רוסיני בפרויקט קהילתי של האופרה הישראלית. אני בטוחה שהיא תיקח את זה למקומות שיד הדמיון אינה משגת.

כמו כן, המנצח הוא יוני פרחי, מנצח צעיר ומבטיח המכהן גם כמשנה למנצח נעם שריף בתזמורת חיפה.

באנסמבל המלווה את האופרה יהיו שני זמרים שוודאי מוכרים לך: הבאס-בריטון יאיר פולישוק והסופרן הגר לייבוביץ'.

מה שמוביל לשאלה הבאה: "טהיטי" תוצג יחד עם "הטלפון", שפולישוק ולייבוביץ' כבר העלו בהצלחה עם לי וייס במסגרת "אופרה פטיט". מעבר לצורך "למלא את הקונצרט", איזו משמעות יש לחיבור בין היצירות?

שתי היצירות נכתבו במאה ה-20 ועוסקות במערכת יחסים; האותנטיות שלהן מדהימה. כנראה שהיום האופרה הייתה נקראת ״הודעת הטקסט״ במקום ״הטלפון״ . האופרות נותנות פנים שונות למושג ״אהבה״ וכמובן לחשיבותה של תקשורת בין שני אנשים.

מניסיונך בהפקות הקודמות, מה תגובת הקהל ל"טהיטי"?

התגובות תמיד נרגשות מאוד. ״צרות בטהיטי״ מצליחה בעיקר להפתיע. היות וזו עלילה שנוגעת בכל אחד שהיה במערכת יחסים, ההפתעה כפולה: מצד אחד, נוכח העובדה שמדובר במחזה המציג לצופיו חתיכת מציאות עם עומס רגשי לא קטן, מי שמצפה לתמימות ולמתיקות של "סיפור הפרוורים", נזרק ב״טהיטי״ לתהומות של ייאוש ותקווה לא ממומשת. מצד שני, מתגלה פה ברנשטיין עמוק, ציני ומריר – אדישות היא לא אופציה.

גם הגיוון המוזיקלי מפתיע: יש כאן תזמור עשיר וסוחף בדואטים האינטימיים; האנסמבל מביא את הנימה הג׳אזית המזוהה עם ברנשטיין באתנחתות המותאמות בדיוק מופתי בעלילה; ויש כתיבה סימפונית ממש באריות של הדמויות הראשיות.

להערכתך, האם יש בבחירה הספציפית להפיק את "טהיטי" ניסיון למשוך קהל חדש לבית האופרה המתהווה של חיפה, ולבדל אותו מזה שבת"א?

בהחלט לא. התזמורת העלתה את ״טהיטי״ לפני מספר שנים כקונצרט לעונת המנויים ולאור ההצלחה הוחלט לבצעה שנית.

מהלך שעשוי לרמוז דווקא על מיחזור ו"הליכה על בטוח" – בהחלט משהו שמוכר גם בת"א. עוד בעניין הרפרטואר החיפאי: לפני כמה חודשים העלו שם את כרמן, בקיץ יעלו את בוהם. לצד אלו ולצד "טהיטי", נעשה ניסיון מעניין בדמות "הרמאי".

"הרמאי" היה כיף גדול! אני תמיד משתדלת לשיר יצירות בנות זמננו לצד הרפרטואר הקלאסי, וכך נהנית מן האתגר ומהפריווילגיה לגעת בחומרים לא מוכרים, ולקחת זכות ראשונים באינטרפרטציה ובהגשה. אני רוצה להאמין שזו חוויה דומה עבור הקהל. ב״הרמאי״ הזכות הזו היא כפולה, משום שגם הליברית וגם המוסיקה נכתבו ע״י יוצרים גדולים – קישון ואבידום. גיליתי מלחין מעניין וצבעוני, והבימוי הנפלא של דני ארליך (שתמיד נותן תעוזה יצירתית) התלבש על העלילה כמו כפפה.

אז הקהל החיפאי כבר מוכן ל"הזמרת הקירחת"?

אני בטוחה שכן. הייתי מעלה אותה באולם האינטימי יותר, כי באופרה קאמרית לכל ניואנס יש תפקיד בנרטיב. אשמח מאוד שיבוא קהל אשר מעוניין ופתוח לסוג כזה של מופע, ולגרום לו להתאהב.

ב"הרמאי" וב"הזמרת" הופעת לצד פולישוק שהזכרת קודם; עם לייבוביץ' היית מעורבת ב"אוהל בת"א" – הפקה שבוימה ע"י יובל זמיר, שנפטר ממש לאחרונה.

אני רואה את עצמי בת מזל על שהיה לי הכבוד לעבוד עם יובל ז״ל בהפקה האחרונה שביים. זו ההפקה היחידה שעשיתי עמו, ואני יכולה רק להצטער ולשער מה עתיד היה לקרות לו היינו ממשיכים לעבוד יחד.

יובל היה גאון של תיאטרון, בזה אין כל ספק. העבודה איתו הייתה מיוחדת, מלאת השראה. לקחתי ממנו הרבה דברים שילוו אותי בקריירה בעתיד.

השירה העברית הייתה אהבה גדולה שלו, ובעצם הייתה חלק מהווייתו כשחקן וכאדם. יובל תמיד אהב לצטט בעבודתו את דוד אבידן, תרצה אתר, מאיר ויזלטיר ואחרים, וזה צירוף מקרים מצמרר שהשירים שכל כך אהב ליוו אותו בדרכו האחרונה בהפקת ״אוהל בת"א״.

כמה מלים על שיתוף הפעולה עם המלחין משה זורמן, שעטף את השירים במוסיקה נפלאה ועוצמתית: גם כאן זו הייתה עבורי הפעם הראשונה בעבודה עם מלחין כ״כ מיוחד ומקורי. יש לי מחלה שהחברים שלי מכנים ״חיידק הקול ב׳״ . אני מודה, שכאשר זה מגיע לשירה, אני חייבת להוסיף קול שני (ושלישי ורביעי). ב״אוהל בת"א״ זורמן מגשים כל פנטזיה אפשרית של שילוב קולות ומרקמים, למשל בשילוב סקסופון שנותן פעם את הרכות הדרושה ופעם את העוקץ והחספוס. זו חגיגה של ממש. הוא מלחין גדול בעיני, ואדם גדול.

הזכרנו כמה מהפרויקטים שהיית מעורבת בהם בחודשים האחרונים, ומלבדם יש לציין גם את שירי היידן עם אנסמבל פניקס, לידר באונ' ת"א עם תומר לב, הרסיטל שערכת עם יעל מנור – ידייך מלאות עבודה! מה מכל המבחר הזה במיוחד יקר לליבך?

שאלה נפלאה. בנוסף להופעות הנ"ל, הופעתי החודש עם סימפונט רעננה בקונצרט לזכר הכנרת אלמה רוזה, שהקימה תזמורת נשים באושוויץ-בירקנאו, ובכך הצילה חיי נשים רבות; הייתי השנה הישראלית היחידה בתחרות "מונסרט קבייה" המפורסמת, בה הגעתי למקום מכובד ביותר; בין לבין הקלטתי אלבום מיוחד שבו אני לוקחת את האופרה והשירה קלאסית למקומות חדשים, בהם הצלחתי להפתיע אפילו את עצמי. אני גאה ונרגשת לקראת צאתו הקרובה.

בקונצרטים מהסוג של אלמה רוזה, אני מבינה יותר מתמיד את המשמעות של המקצוע שבחרתי לעסוק בו (או שבחר בי – הדעה שלי בעניין עוד לא מגובשת כמו אצל אומנים רבים). אלה הם המקומות בהם אני חשה את כובד המעמד, ובעצם ממלאת סוג של שליחות. קשה לי לתאר את התחושה במלים.

אני נהנית להופיע עם החומרים שקרובים ללבי ומקרבים אותי לקהל: רסיטל שאני בונה או דמות שאני יוצרת בעצמי (כמו גב' סמית ב"הזמרת הקירחת"). אלו תמיד, מעבר להנאה הגדולה, הישגים שאני רושמת לעצמי ונזכרת בהם בתקופות הפחות קלות שהמקצוע יודע לזמן.

אכן מקצוע לא קל, על אחת כמה וכמה בארץ. מה לגבי תעסוקה בחו"ל?

מה שיפה בארצנו הקטנטונת הוא הכמות האדירה של כישרונות, תזמורות, הרכבים ומוסיקאים נפלאים ליצור איתם.

האופציה של חו״ל כמובן באה בחשבון, אך אני ממתינה להזדמנות יותר רלוונטית מאלה שהיו עד כה. החוזה הראשון שהוצע לי היה חוזה לשנתיים בבית האופרה של לינץ. הייתי בת 25, וויתרתי כי החלטתי שאני רוצה לחיות וליצור בארץ, ולתרום לדור הבא כאן – עד כמה שזה הפך לסוג של גנאי, באופן אבסורדי.

כנראה שאם הייתי משקיעה בכיוון חו"ל, לא היינו מנהלים את השיחה הזו כעת. האלבום שהקלטתי ייצא, למשל, בארה״ב בגלל האופי שלו. ברור לי שהקהל שלו שם. גם אלבום הלידר שאני מקליטה בימים אלו עם ד״ר תומר לב, מוסיקאי ופסנתרן בחסד עליון, מכוון לחו״ל, אך הבסיס שלי הוא כאן. ישראל היא הבית שלי, נכון לעכשיו, בכל אופן.

נכון לעכשיו יש בארץ בית אופרה אחד. היית מעוניינת להפגין בו יותר נוכחות?

זו שאלה רטורית (:

תפקיד חלומותייך?

לא הייתי אומרת שיש לי "תפקיד חלומות". אם היה כזה, הוא היה ודאי נכתב ע"י מאהלר – כמה חבל שלא כתב אופרה!

ישנם תפקידים שאני מרגישה איתם בבית, כאילו נכתבו עבורי, כמו ויטליה ("חסדי טיטוס", מוצרט), ונוס ("טנהויזר") או כרמן.

מעט אחרי "טהיטי", תופיעי בהרצאה מעניינת של פרופ' הרי גולומב בנושא "מוצרט בעברית". מה צפוי לנו שם?

ההרצאה תדגים כיצד עברית "מולבשת" על ליברית. מי אם לא דה פונטה הגדול, על הטקסטים המעניינים שלו, יותר מתאים לנושא? אדגים כמה מתרגומיו של גולומב על דמויות מפורסמות של מוצרט.

מה תוכניותייך להמשך העונה?

בהמשך העונה אסע עם האופרה הישראלית לבצע את "הילד חולם" בגרמניה. בגדול, השנה אתרכז בשני הדיסקים שייצאו, ובפרויקט חדש שאשמח לספר עליו כשיהיה יותר רלוונטי.

קארין שיפרין תופיע לצד סמואל דה בק שפיצר, הגר לייבוביץ' ויאיר פולישוק באופרה "צרות בטהיטי" בהפקת התזמורת הסימפונית חיפה ובניצוח יוני פרחי. כמו כן תוצג במופע האופרה "הטלפון". 10.2, אודיטוריום חיפה, 11:00.

האדרת נשים

כגודל הציפיות – גודל ההנאה, ואף למעלה מכך: רשמים מרסיטל לקול ולפסנתר בסימן נשים במוזיקה / עמיר קדרון, 15.12.11

המופע "קונצרט ללא הפסקה" (פליציה בלומנטל, 14.12) של הזמרת קארין שיפרין והפסנתרנית יעל מנור, נפתח בארבעה שירים ללא מלים מאת מנדלסון. לנגינה רבת הדקויות נלווה בהמשך הסבר אשר הוביל להצגת הקונספט של התוכנית: יש הטוענים כי מקור ההשראה לשירים הנ"ל נמצא ביצירות דומות שכתבה אחות המלחין. פאני מנדלסון היתה מלחינה מצוינת בזכות עצמה, אך כנשים רבות אחרות, שאיפותיה המוזיקליות דוכאו, והיא הגבילה את פועלה המוזיקלי למסגרת הביתית. הרסיטל של שיפרין ומנור אמנם לא כלל משיריה, וחבל, ועם זאת העלה על נס את הנשיות במוזיקה כפי שהיא מתבטאת בפורמט הקאמרי של קול ופסנתר – בין היתר ביצירות של מלחינות שונות.

דוגמה אחרת לדיכוי מוזיקלי היא אלמה מאהלר, ששניים משיריה (Laue Sommernacht; Die Stille Stadt) הוגשו בשילוב מפתה של נגינה מעודנת ושירה רוויה בלהט מאופק. אחריהם נכונה לקהל עסקת חבילה אמנותית מרתקת: גרסה כפולה לשיר "Du bist die ruh". ראשית, המקור של שוברט, ואז הטרנסקריפציה שערך ליסט לפסנתר. מנור שוב היפנטה את הקהל במגע מופנם-אך-עוצמתי, וכך גם בטרנסקריפציה לשיר "גרטשן ליד הכישור".

מגע הזהב

בלב התוכנית שולבו שני קטעים שהציגו את המיטב שבאומנותה של שיפרין. אין הכוונה ליפי הקול, גם לא לעוצמתו, לעושר גווניו או להפקה הקולית המיומנת. הערך המוסף של הזמרת הוא יכולתה להפיח רוח חיים חדשה בכל קטע, וליישם – באמצעות כישרון תיאטרלי מובנה – את ההוראה הבסיסית של האופרה: Dramma per Musica. כך יצקה שיפרין לסֶגידייה המפורסמת והשחוקה מ"כרמן" יותר משמץ של פתיינות קברטית מרעננת; ובאריית המכתב מ"ורתר" של מאסֶנֶה עיצבה באמינות נוגעת ללב את קשת הרגשות הרחבה המתארת את משבר הגיבורה.

יצירה אחת שאין לעבור עליה לסדר היום היתה "השיר שלי" (לפסנתר) מאת המלחין הסיני העכשווי בְּרייט שֶׁנג. במידה מסוימת יש בה הד לשירים ללא מלים שפתחו את הרסיטל: זהו קובץ בן ארבעה פרקים, שרעיונותיו מבוססים על שירי עם מילדותו של המלחין. המוזיקה לרוב מלודית ולירית, נוגעת גם בדיסוננס – ובכל מקרה רגישה ועמוקת הבעה. זאת, בצירוף הביצוע המרהיב של מנור, עזרו לקהל (שנדמה כי כלל בעיקר את קרובי האמניות ולאו דווקא שוחרי מוזיקה) להתגבר על משוכת המודרנה.

פה יש לעצור ולהרחיב בעניינה של יעל מנור. כידוע, מרכז פליציה השתדרג העונה בפסנתר סטיינוויי חדש. מן הסתם, יימצאו פסנתרנים שברוב התלהבותם מאיכות הכלי ישכחו כי החלל צנוע ואינטימי, ואין צורך או טעם להרעיד את אמות סיפיו. מנור אינה כזו: מגעה בקלידים גזור על פי מידה; היא משתמשת בדיוק בעוצמה הנדרשת ולעולם לא נגררת להתלהמות ריקנית; נגינתה היא מופת של טעם טוב; היא פסנתרנית-ליווי נדירה ברגישותה וכן סולנית נפלאה.

מכל האמור אין להסיק כי נגינתה "לוקה בנשיות", אם מותר להתבטא כך. אדרבא, יש בה איזו שריריות צנומה וצנועה שכוחה מתגלה בהדרגה. פסנתרן נטול אישיות ואמירה, גם אם מוכשר טכנית, לעולם לא היה מצליח לחלוק את הבמה עם כריזמת הר הגעש של שיפרין; מנור פועלת איתה בסימביוזה מעוררת קנאה.

הקונצרט הסתיים ב"הָבָּנֶרה" שהלחינה הזמרת פולין ויארדו, מהדיוות הבולטות של המאה ה-19. מדובר בשעטנז מוזר, המתחיל בנימה ספרדית כמו-עממית והופך לאריית בֶּל-קאנטו מצועצעת לטקסט צרפתי. שיפרין התענגה בגלוי על תצוגת התכלית חסרת הבושה הזו, ולשלל הכישורים שהוצגו לאורך הערב נוספה טכניקת קולורטורה נאה.

קלות הדעת המידבקת הרקיעה שחקים בהדרן שעורר רעמי צחוק: "Ah! quel dîner" ("לה פֶּריקול", אופנבך), בנוסח עברי מפתיע ובמפגן מבריק של משחק קומי; אחריו הערב ננעל באופן סופי בהדרן שני ומתבקש: ה"הבנרה" מ"כרמן".

סיכום בנימה אישית: כתבה זו לא תוכננה מראש, אך מכיוון שההופעה היתה כ"כ מגוונת בתוכן ומהנה בביצוע, התעורר הכרח לחלוק את החוויה במרחב הווירטואלי. ראשית, כדי להמליץ על הופעותיה הקרובות של קארין שיפרין, אשר בין ה-29.12 ל-5.1 תשיר קנטטה (אריאדנה בנקסוס) ושירים אנגליים מאת היידן עם אנסמבל פניקס. שנית, כדי לומר משהו חשוב, לשם שינוי: במסגרת תוכניתם להפוך את החיים כאן לגיהנום עלי אדמות, פועלים יהודוני החושך לקרב את היום בו שירתה של שיפרין תיאסר על-פי חוק. אסור לנו לתת לזה יד. הצטרפו למאבק!