ראשי » Posts tagged 'ענת צ'רני'

Tag Archives: ענת צ'רני

כך שרות כולן

נציגות "מיתר – אופרה סטודיו" בקונצרט על טהרת מוצרט; וגם מבזק חדשות על שינויים והפתעות בעונת האופרה  / עמיר קדרון, 18.10.12

זמן רב חלף מאז פקדו זמרי האופרה-סטודיו את מרכז המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל. במחזור 2008/9 נערכה במקום סדרה בת חמישה מופעים, כל אחד ממוקד בנגזרת מסוימת מתולדות האופרה. על אף ההצלחה האמנותית, הקהל לא נהר בהמוניו, וכנראה זו הסיבה לגניזת המיזם.

לפיכך, הופעת המחזור הנוכחי בתכנית מבטיחה שכולה מוצרט, עוררה ציפיות גבוהות. לאור התוצאה, ראוי כי הכפפה תורם שנית, כך שהכישרונות הצעירים יזכו לחשיפה ולצבירת זמן במה – והקהל יכיר את העתידים, אולי, לכבוש את זירת המוזיקה.

הקונצרט הגדוש כלל למעלה מ-20 קטעים, ולמרות אורכו, התחושה היתה שחלף ביעף ויכול היה להימשך הלאה. אמנם התכנית לא בוצעה תמיד על הצד הטוב ביותר, אך בהחלט היו בה רגעים של קסם מוזיקלי צרוף, והבונוס – אהבתו המידבקת של דויד זבה למוצרט. זבה, מנהל הסטודיו, הנחה את המופע באורח מרתק, וכרגיל, הפליא ללוות את השירה בפסנתר.

ראשונה עלתה לבמה דניאלה סקורקה, והתמורות הניכרות בקולה יוצרות עניין רב לעקוב אחר התפתחותה. מהאזנות קודמות (אריאדנה בנקסוס, מצטייני האקדמיה) זכור קול פעמוני וקל, והנה בזמן שחלף נוספו נדבכי צבע ועומק, המעשירים את הקול ומעניקים לו אופי בוגר. יפה במיוחד היתה שירתה של הזמרת בארייה "Zeffiretti lusinghieri" (אידומנאו), שהוכיחה כי לצד השינויים, הקול משמר את הגמישות, הזוהר והשקיפות שבהם בורך עד כה.

מלהיבה עד יותר היתה פרשנות הזמרת ל-"Una donna a quindici anni" (כך עושות כולן), ובה תצוגת משחק – קולי ופיזי – טובה מאד. לצד סקורקה, מעניין מאד היה להתרשם מכניסתה של שירי הרשקוביץ לנעלי אותה דמות בארייה "in uomini". מדובר בקולות שונים בתכלית, וייתכן כי בזה של האחרונה אין הקלילות המזוהה עם דספינה, אך שתי הזמרות הוכיחו את התאמתן לתפקיד.

איכויות הקול של הרשקוביץ – ברק עז, נופך דרמטי, גמישות ועסיסיות – התבטאו במלואן ב-"Padre, germani" (אידומנאו). השימוש בעוצמת הקול היה מעט נדיב ביחס לצרכי החלל הצנוע, אך זו תופעה אופיינית ונסלחת, ובמקרה זה אולי נבעה מכניסתה של הזמרת לעובי הקורה מבחינה דרמטית. אכן, האופן בו התוותה הרשקוביץ את מצוקת הדמות עורר רושם עז.

עוד מפי הזמרת נשמע צמד דואטים – אולי פסגת הערב – עם המצו שי בלוך. ראשית התגוששו הבנות ב-"Via, resti servita" (נישואי פיגארו), ומייד אחריו, להדגמת השפעתו מרחיקת הלכת של מוצרט, שלפו ציפורניים בדואט המריבה מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". מה יש לומר? עונג צרוף! שני קולות בשרניים, שירה מכל הלב, משחק עירני ובעיקר הנאה גלויה מיצירת מוזיקה. נהדר!

הגוון הכהה של בלוך היה דומיננטי בדואט "Ah, guarda, sorella" (כך עושות כולן) וכן בשלישיית הגבירות שבתחילת "חליל הקסם". כסולנית, התמודדה הזמרת בגבורה עם "Deh, per questo istante" (חסדי טיטוס). כרגע ניכר כי טרם השתלטה ב-100% על הארייה: הקו הקולי לא היה בטוח, והשירה לא די נקיה; יחד עם זאת, התשתית מצוינת – מנעד רחב ונאה בכל טווח, חום, יכולת הבעה – כך שברור כי בלוך עוד עתידה להנפיק ביצועים טובים מזה.

פנים אחרות של תחום המצו ייצגה ענת צ'רני (אנסמבל ליריק), בקול שונה לחלוטין מזה של בלוך: לירי, בהיר ופעמוני. אין הולם מקולה הרענן והמתוק עבור "Voi che sapete" (נישואי פיגארו), ובהמשך גילמה בצורה מעניינת ומצחיקה את דורבלה (כך עושות כולן) ב-"Smanie implacabili". הרצ'יטטיב המקדים זהר בברק הזעם, ואילו בארייה נענתה צ'רני לכפל המשמעות שבמוזיקה: סערת רגש נוגעת ללב מחד, היסטריה נלעגת מאידך.

ובינתיים בבית האופרה

סמוך להופעת בנות הסטודיו, הוציאה האופרה הישראלית הודעה לתקשורת ששמה קץ לחרושת השמועות (המבוססות) אודות השינויים בעונה. אם כן, פסטיבל האופרה במצדה לא יתקיים הקיץ, כך שעל מנת לצפות בטורנדוט נמסה בלב המדבר, ייאלץ הקהל להמתין לקיץ העוקב.

ביטול אחר הוא זה של "הנוסעת", אחת האופרות המסקרנות של העונה. זו תידחה לעונת 2014/15, ובמקומה נשלף נשק יום הדין: טראוויאטה. בין אם מדובר בהפקה השנויה במחלוקת (אם להתבטא בעדינות) שהוצגה רק לפני כשנה וחצי, או באחת מקודמותיה (הבעייתיות בפני עצמן), הרי שזה פיתרון מקומם – ומבריק מבחינת שיווק. הקהל, רובו עדר בורגנים מנומנם ונטול טעם מוזיקלי, הרי לא יסרב לטראוויאטה; האופרה הישראלית, מצידה, יכולה להציג את המהפך כיוזמה להרחיב את חגיגות ה-200 להולדת ורדי. מושלם.

ומכאן לחדשות הטובות: פעילות נרחבת מתוכננת לאופרה-סטודיו השנה, ושיאה בשלוש הפקות. הראשונה תהיה הצגת שתי האופרות הקצרות של מנוטי, "המדיום" ו"הטלפון"; בהמשך תצטרפנה "דון פסקואלה" ו"האחות אנג'ליקה".

מומלץ בחום, אם כן, לעקוב אחר הפירסום ולהתרשם מחופן הכישרונות המאכלסים את הסטודיו. הניסיון מוכיח כי דווקא במסגרת הצנועה והקאמרית רב הסיכוי להיתקל בעשיה מוזיקלית נלהבת ומלהיבה מזו שבד"כ נצפית בבית האופרה.

"הנשים של מוצרט", המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 17.10.12. פסנתר והנחיה: דויד זבה. משתתפות: הדר איציקוביץ', שירי הרשקוביץ, יעל סייג, דניאלה סקורקה, הדר עטרי – סופרן; שי בלוך, ענת צ'רני: מצו סופרן.

בתכנית: קטעים מתוך נישואי פיגארו, אידומנאו, חסדי טיטוס, דון ג'ובני, כך עושות כולן, האימפרסריו, חליל הקסם; "Als Luise", "Der Zauberer"; הללויה מתוך "Exsultate, jubilate".

יוצאים לדרך

חבלי לידה, מוזיקה נדירה, מצלול ייחודי והבטחה גדולה: רשמים ממופע הבכורה של אנסמבל ליריק  / עמיר קדרון, 21.1.12

המציאות החברתית-כלכלית-פוליטית שבה אנו חיים גורסת כי תרבות היא מותרות, אך כל אדם בר-דעת יסכים כי חברה שאין לה תרבות – אין לה רוח ואין לה עתיד.

מטרת הקדמה זו להדגיש את משמעות מופע ההשקה של אנסמבל ליריק: אין זה מובן מאליו שיתאגדו חמישה מוזיקאים צעירים להקמת הרכב, קל וחומר כזה שעוסק במוזיקה שגם בקרב שוחרי מוזיקה קלאסית נתפשת כעניין ליודעי ח"ן.

בצעד חכם, בחרו חברי "ליריק" לערוך את טבילת האש במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל. מגמת המרכז לתת הזדמנות למוזיקאים בראשית דרכם ידועה; חשובה ממנה היא התאמתו של החלל האינטימי לחוויה המעודנת שמציע האנסמבל.

על סדר היום: מוזיקה מהמאות ה-16 וה-17. התוכנית המגוונת נערכה בטעם רב, וכללה מקבצי שירים שביניהם חצצו פרקי מוזיקה כלית. לאחרונים היה לרוב אופי ריקודי, ובכל אחד מהם הופנה זרקור לאחד מנגני ההרכב.

בקנצונה השלישית ("לה ברנארדינה") של פרסקובאלדי (1583-1643) זהר אמיר תירושי בחליליות על רקע קו הבאס של עמיתיו; בסדרת הווריאציות "Division" מאת סימפסון (1602-1669) תשומת הלב הוסטה אל אלון פורטל המצוין בוויולה דה גמבה; הצ'לנית ג'קי פיי הובילה ב-"Recercadas" של אורטיז (1510-1570) ועברה לפריטה מתונה בצמד ריקודים מאת קפסברגר (1580-1651), כדי לא להאפיל על צליליו הענוגים של אליאב לביא בלאוטה.

הופעתה של הזמרת ענת צ'רני היתה מופנמת בעיקרה: גם לאחר שקולה התחמם ונפתח, ביכרה למתן אותו. אמנם הסגנון והחלל מכתיבים שירה שהאיפוק נאה לה, אך דווקא ברגעים שבהם העזה  הזמרת לחצות את קו המצו-פורטה, נוסף לקולה ברק יפהפה.

אסופת השירים הראשונה היתה מאת למבר (1610-1696), וממנה בלט "Ombre de mon amant". השיר בנוי כרונדו, וכל חזרה על הנושא הראשון עוטרה בווקאליזות שנוכחותן לא התמצתה בתצוגת טכניקה רברבנית, אלא העידה על טעם טוב ומוזיקליות.

בהמשך הקונצרט שובצו שלושה שירים של דאולנד (1563-1626), בהם הדגימה צ'רני שירה זכה ביותר, שופעת כנות ורגש. גולת הכותרת של הערב היתה שני דואטים עם אורחת ההרכב, הסופרן טל גנור: "Two daughters" ("המלך ארתור", פרסל) ו-"Pur ti miro" ("הכתרת פופיאה", מונטוורדי). שילוב הקולות ערב לאוזן, בלשון המעטה. השירה החושנית העצימה עד מאד את היסוד האירוטי שבשני הקטעים, ולא נותר אלא לדרוש בתוקף ערב דואטים – ויפה שעה אחת קודם.

למען ההגינות יש לציין גם את הפחות טוב בקונצרט: ראשית, התדירות שבה נאלצו הנגנים לכוון את כליהם – הגבוהה גם ביחס למוכר בהופעות מסוג זה. שנית, הקראת קטעי הקישור. שיבוץ הסברים אודות המוזיקה והמלחינים הוא רעיון מבורך, אך חייב להתבצע בפניה ישירה ובלתי אמצעית אל הקהל, ולא כפי שנעשה בפועל.

כמובן שיש נסיבות מקלות – מדובר בהופעה הרשמית הראשונה של ההרכב, וחבלי הלידה צפויים. להוציא ההסתייגויות הנ"ל, הרושם מאנסמבל ליריק חיובי ביותר. מומלץ לעקוב אחר התפתחות ההרכב והופעותיו.

"אנסמבל ליריק", 18.1, פליציה בלומנטל. ענת צ'רני – שירה; אלון פורטל – ויולה דה גמבה וקולשון; אליאב לביא – לאוטה; ג'קי פיי – צ'לו; אמיר תירושי – חליליות וקולשון. אורחת – טל גנור – סופרן.

ניאו-בארוק

לקראת הופעת הבכורה של "אנסמבל ליריק", הזמרת ענת צ'רני מספרת על שורשי חיבתה למוזיקה עתיקה, על האהבה ללידר, ומעט על תוכניותיה לעתיד / עמיר קדרון, 11.1.12

ענת צ'רני, ילידת ישראל. בוגרת ביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באונ' ת"א, שם למדה אצל פרופ' מירה זכאי ופרופ' תמר רחום. במסגרת לימודיה הופיעה ברסיטלים ובקונצרטים רבים, חלקם הוקלט ל"קול המוסיקה". זכתה במלגת הצטיינות של ביה"ס בוכמן-מהטה בשנים 2008-2011, ובפרס בתחרויות השירה של ביה"ס ב-2011. הופיעה עם "אנסמבל מיתר", "קאמרטה" ו"בארוקדה".

ההרכב שבמסגרתו תשירי נקרא "אנסמבל ליריק". אם טרחתם למצוא כותרת, מותר להסיק שלא מדובר בחבורה שמתקבצת אד-הוק, אלא בלידתו המשמחת של הרכב בארוק חדש?

הקונצרט יהיה הופעת הביכורים של ההרכב. אנחנו מקווים שהעבודה שלנו תניב פירות ושתהיינה עוד הזדמנויות להופיע יחד. הרכב נגנים עצמאי זה דבר מורכב, במיוחד כשמדובר בחומרים מתקופת הבארוק, אשר כתובים בצורה פחות מוגדרת ומובנת בניגוד לחומרים מאוחרים יותר. סגנון הכתיבה הזה מאפשר לנו לפעול בצורה יותר חופשית ולפרש את המוסיקה בדרכים שונות. יחד עם זאת, העבודה עמוקה יותר וגם איטית יותר כי החופש והמבחר יכולים לבלבל. חשוב לא ללכת רחוק מדי וע״י כך ללכת לאיבוד.

מי ומה בקונצרט?

נגן הוויולה דה גמבה אלון פורטל, נגן הלאוטה אליאב לביא, הצ'לנית ג'קי פיי, אמיר תירושי בחליליות, ותתארח הסופרן טל גנור. נבצע שירים מאת דאולנד, מונטוורדי, סטרוצי ומישל למבר, וביניהם גם יצירות כליות.

כיצד התגבשה תוכנית הקונצרט?

החיבור למוסיקה נעשה בשנה שעברה דרך חברתי Elodie Fonard, זמרת צרפתיה המתמחה בבארוק. היא שלחה לי חומרים שלא הכרתי קודם. התאהבתי באופי הייחודי של המוסיקה, בצורת השירה השונה במקצת מההפקה האופראית אליה אני רגילה.

לאחר שביצעתי שיר מאת מישל למבר בסדנת "מחוות היסטוריות" בשנה שעברה, והתמקדתי בשירה ובקישוטים המתאימים לתקופה, הרגשתי צורך להעמיק את הידע והיכולת שלי בסגנון. יש במוסיקה הזו המון חופש ומקום לביטוי עצמי, והיא במקום מסוים מזכירה לי ג'אז…

באשר להופעה הקרובה, היה לי ברור שיש לשלב כלים עתיקים כמו ויולה דה גמבה ולאוטה. החיבור עם נגן הוויולה דה גמבה אלון פורטל, אותו הכרתי בהפקת "דידו ואניאס" של הבארוקדה, היה טבעי ומתאים.

לתחושתי, יש בנישה הטרום-באכית עומק רב; היא מוכרת מאד בעולם – והגיע הזמן שתפרח גם בארץ.

מה החזון שלך להרכב? איפה היית רוצה לראות אותו, נאמר, שנה מהיום?

אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות להופיע בפסטיבלים בארץ ובחו״ל, ולשתף פעולה עם מוסיקאים מהתחום – וגם שלא מתחום הבארוק. אנחנו באמת אנסמבל אינטימי וקטן, ואני מקווה שעם הזמן נמצא את הנישה שלנו ואת הדרך המתאימה לנו.

הבעת עניין להתמקצע בפלח ספציפי של מוזיקה עתיקה. מן הסתם לא היתה הזדמנות מספקת לעשות זאת באקדמיה, כיוון שהרומן שלך עם המוזיקה הנידונה החל לקראת סיום לימודי התואר הראשון באונ' ת"א. זאת ועוד, על-פי מחאת הסטודנטים באקדמיה בי-ם, נדמה שהאפשרות מוגבלת ללמוד תחום זה בארץ. בכל מקרה, הפיתרון המתבקש הוא מעבר לחו"ל. יש לך תוכניות בכיוון?

האמת שאני לא מתמקדת כרגע רק בתחום הבארוק, אם כי לקראת סוף התואר הראשון התאהבתי בסגנון – בעקבות הפקת ״דידו ואנאס״. לדעתי יש צורך בהרחבת הוראת מוסיקת הבארוק – זוהי מוסיקה קסומה, מיוחדת מאוד, וחשוב לציין שתחת הכותרת "בארוק" יש מגוון רחב של סגנונות התלויים במקום ובזמן בו נכתבה המוסיקה.

לגבי חו״ל, כרגע אין לי תוכניות ספציפיות של מעבר לשם. כמובן שמתוכננות גיחות פה ושם, לאו דווקא בהקשר התמחות בבארוק. אני נהנית מאוד לשיר גם מוסיקה מהתקופה הקלאסית והרומנטית, ומאוד מתחברת למוסיקה צרפתית וגם למוסיקה בת זמננו.

נלך אחורה. מה הרקע המוזיקלי שלך?

שרתי כבר בילדותי: בטקסים בביה״ס, בצופים, בחבורות זמר… אבל לא למדתי מוסיקה או פיתוח קול עד גיל מאוחר יחסית. למדתי בלט קלאסי במשך 7 שנים והייתי במגמת תיאטרון בתיכון. הגעתי למוסיקה הקלאסית דרך הבלט, ומשם גם החיבור למוסיקה הווקאלית.

את לימודי המוסיקה הרציניים התחלתי בעצם בתקופת ההכנות לבחינות הכניסה לאקדמיה: אחרי הצבא עבדתי בשגרירות ישראל בפריז. לאחר שנה וחצי החלטתי לחזור ארצה וללמוד מוסיקה קלאסית. התכוננתי למבחנים במשך 5 חודשים והתקבלתי. למדתי והתפתחתי המון בארבע השנים האלו, ואני מקווה שזוהי רק ההתחלה.

האקדמיה היא סוג של חממה. מה קורה ברגע שיוצאים ממנה? מגלים שקר שם בחוץ?

בינתיים לא הספקתי לגלות משהו מסעיר, לטוב או לרע… כמובן שקשה לסיים ופתאום להיות נטולת מסגרת, אבל לאט לאט מוצאים מסגרות מתאימות. אני לא יודעת אם ההרכב היה קם בזמן הלימודים. בסה"כ צריך לעבוד קשה כמו תמיד ואפילו יותר כדי להמשיך להתקדם.

כרגע את לומדת ומתקדמת עצמאית, תוך כדי עשיה?

אכן, וממשיכה ללמוד באופן פרטי אצל מספר מורות.

וזה מאפשר לך להתמקד במה שקרוב לליבך. הזכרת קודם את האהבה למוזיקה קלאסית, רומנטית ואחרות: יש מלחין או סגנון או תפקיד שמושכים אותך במיוחד?

אני מאוהבת בפולנק. הייתי שמחה לשיר כל דבר שהוא כתב לקול. אני גם אוהבת את ר. שטראוס, פוצ'יני, מוצארט, פורה, מסנה… קשה לי לחשוב על תפקיד חלומות – אני חושבת שזה דבר שמשתנה עם הזמן. הייתי רוצה להיות מסוגלת לשיר את כל התפקידים שאני אוהבת, ממימי ב-"לה בוהם" ועד אוקטביאן של שטראוס…

וחוץ מאופרה?

אני מאוד אוהבת לידר: פולנק, פורה, שטראוס, צ'ייקובסקי, וולף – מתה על וולף! אני אוהבת גם אורטוריות. בעצם, לא עולה לי בראש משהו שאני לא אוהבת לשיר. אני מתחברת במיוחד למלחינים הרוסים והצרפתים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

העולם העשיר של הלידר, כך נדמה, קיים בעיקר בין כתלי האקדמיה וקצת נופל בין הכיסאות כשמדובר בקונצרטים פומביים. בכוונתך לנסות "לגאול" את התחום באופן דומה שבו "ליריק" יקדיש את פעילותו לבארוק המוקדם?

אני מתכננת קונצרט לידר צרפתיים ורוסיים, ומחפשת שיתופי פעולה מעניינים – אבל כל דבר בעיתו.

ענת צ'רני וחבריה לאנסמבל ליריק יופיעו במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל ב-18.1.

מווינה לאיטליה

על אף אי-אלו חבלי לידה, ערב הלידר של טל גנור ועמיתיה הסתכם בהנאה ובציפיה להמשך / עמיר קדרון, 24.9.11

את חלקה הראשון של הופעתם במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל (22.9) ייחדו הסופרן טל גנור והפסנתרן דניאל סטרכילביץ' לשוברט.

השיר הפותח ("לסילביה"), ובמידת-מה גם העוקב ("דג השמך"), עוצבו באופן שלא תאם את רף הציפיות שעורר הריאיון המקדים, או האזנות קודמות לזמרת. כל כך למה? כיוון שהשירה והנגינה לקו בנוקשות-מה. העוצמה היתה עזה מדי ביחס לחלל האינטימי, וחסרו דקויות בפרשנות.

יחד עם זאת, לאור השיפור העצום שחל מייד בהמשך, עולה כי אין לתלות את האשמה בגיל הצעיר של המוזיקאים או בחוסר ניסיון. אדרבה, כישרון ומוזיקליות יש להם בשפע, ומעל הכל חשוב לציין ולהלל את הקשר שנרקם בין הקול לפסנתר, שלאורך כל הערב היו מאוזנים היטב. כנראה שחוסר המיקוד ההתחלתי נבע מהיכרות בלתי מספקת עם תנאי האולם, ואולי יש במשוואה גם יסוד של התרגשות.

כאמור, הגלגל התהפך בשיר השלישי – תפילת 'חג כל הנשמות'. השירה והליווי הצטמצמו למימדים הנכונים והצטיינו ברוך, ברגישות ובאיפוק שהשתלבו ליופי מהפנט. נפלא!

המגמה נמשכה הלאה, ב"אווה מריה" המפורסם, לאחריו חתם סטרכילביץ' את הפרק השוברטי בנגינת האימפרומפטו מס' 3 ו-4 מתוך אופוס 142. הצגת הנושא של מס' 3 באורח פשוט ונינוח – על סף הבנאליות – לא הכינה את הקהל לניצוצות שקרנו מהווריאציות. סטרכילביץ' ריחף על הקלידים בלגאטו קל-מגע והפגין חוש תיזמון חד, כפי שניכר במיוחד בהפוגות שבין הווריאציות. כמו כן יש לו טעם טוב: אף ברגעים המוחצנים ביותר, אינו מתפתה להרעיש עולמות (וקל ליפול במלכודת, עם הסטיינווי החדש), אלא מקפיד על עוצמה שהולמת את הסגנון ואת הלך הרוח.

אימפרומטו מס' 4 הוא כבר סיפור אחר: ההטעמה של הנושא העיקרי מבלבלת, ואכן התקשה סטריכלביץ' לעצב אותו בצורה מגובשת. הנגינה, איפוא, לא היתה הפעם נקיה מבחינה טכנית, ועדיין – לזכות הפסנתרן עמדו הלהט, המשחקיות וההנאה שהוא מפיק מאומנותו. סטרכילביץ' מבין את המוזיקה, והתחושה מוקרנת ודבקה במאזינים.

נפילת מתח מסוימת חלה בשני השירים שפתחו את חלקו של ברהמס בקונצרט ("שיר גשם" ו"זמיר"), אשר בוצעו ברוח דומה לזו שפתחה את הקונצרט: דיוק היה שם, אך לא עומק או עניין יוצא דופן.

בהמשך עלתה לבמה הסופרן האורחת, ענת צ'רני, ושרה עם גנור שלושה דואטים: "הים", "תופעה" ו"אחיות". בשלושתם לא יצר ברהמס יחסים מורכבים בין הקולות, כך שעל מנת להתרשם באמת מצירוף הקולות רב היופי של הזמרות, יש לייחל לאיזה רסיטל שיכלול דואטים אופראיים. גם כך נמצאה הנאה בהאזנה לשילוב הקולות המוצלח, שהיה קסום, לא פחות, בפסוקי הסיום של "הים", למשל; ערך מוסף נבע מ"תופעה", שלאורכו שהתה צ'רני ברגיסטר הנמוך שלה, שהתגלה כבעל צבע עשיר ומפתיע; הדואט השלישי סימן נקודת מפנה מהותית בהופעה: רכיב ההומור טען את השירה ביתר השראה, וכך נוסף ליופי החיצוני רובד יקר של עומק, תוכן ועניין.

חמישה שירים מ"ספר השירים האיטלקי" של וולף נבחרו לסיים את הערב. מתוכם בלטו, הודות להגשה שנונה וכובשת, שיר הנערה העוקצת את מחזרה, ועוד יותר ממנו השיר האחרון, בו הדוברת מתרברבת באין-ספור מאהבים הפזורים על פני איטליה – תשובה נשית ניצחת לאריית הקטלוג מ"דון ג'ובני", אם תרצו.

פרשנותה של גנור לקובץ של וולף מסכמת את הרושם הכללי מהופעתה: קולה נאה, בעל מתיקות וחן רב; שירתה המופנמת, על רגעי הפיאנו המרהיבים בשקיפותם, עשויה לרגש; אך כאשר היא מוצאת חיבור מלא לתכנים ולסיטואציות, או-אז קולה מזנק אל על ומתמלא כריזמה וזוהר אמיתי. במלים אחרות, תנו לה במה! האוריינטציה של גנור אופראית במובהק, וזה המקום לחדש את הקריאה לרסיטל מהז'אנר – רצוי בשת"פ עם צ'רני ובליווי הרגיש והאלגנטי של סטרכילביץ'.

גיחה קצרה לווינה

לקראת הופעתה הקרובה במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, מדברת זמרת הסופרן טל גנור על ההבדל בין אופרה ללידר ועל המעבר מחממת האקדמיה לעולם האמיתי / עמיר קדרון, 15.9.11

טל גנור, ילידת ישראל, למדה מוזיקה קלאסית בתלמה ילין ושירה באונ' ת"א אצל פרופ' תמר רחום. במסגרת לימודיה שרה את דספינה ב"כך עושות כולן", "האלמנה העליזה" והמכשפה הראשונה ב"דידו ואנאס". כמו כן הופיעה עם הרכב המוזיקה העתיקה "בארוקדה" ובסדנת האופרה האחרונה ביפו, וזכתה במקום הראשון בתחרויות ביה"ס למוזיקה באונ' ת"א ובמלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל.

נפתח דווקא בסוג של סיכום: סיימת לפני כמה חודשים תואר ראשון באונ' ת"א. ספרי על הדרך שעברת בארבע השנים באקדמיה.           

אחרי הלימודים בתלמה ילין, שם הרגשתי שבניתי לעצמי מעמד, הגעתי אנונימית לאקדמיה והייתי צריכה להתחיל מחדש, להיות סבלנית ולעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי במסגרת החדשה. האקדמיה היא מין מודל חממה של העולם הגדול, מקום ללמוד אצל ובמחיצת מוזיקאים טובים בסביבה שמדרבנת להתקדמות. היתה לי אפשרות להגשים את עצמי תוך למידה מהתהליך, בין אם בתפקידים באופרות או בהשתתפות בקונצרטים, תחרויות ואודיציות. בסופו של דבר אני מרוצה מהדרך שעשיתי, ומסתכלת על ארבע השנים האלה בחיוך.

האיזכור של תלמה ילין לוקח אותנו עוד צעד אחורה, ומעניין באמת איך מלכתחילה בחרת ללמוד זמרה.           

אני לא חושבת שהיתה נקודה מסוימת שבחרתי בזה. הבמה תמיד משכה אותי: כילדה למדתי תיאטרון, שרתי במקהלות והתנסיתי בסוגים שונים של מוזיקה. האהבה למוזיקה קלאסית ולאופרה באה מהבית: אבא שמע מוזיקה קלאסית, וסבתא וסבא לקחו אותי מגיל צעיר לאופרה – ואני זוכרת את זה כמשהו קסום.  אולי האופרה היא נקודת החיבור בין האהבה שלי למוזיקה והאהבה לתיאטרון.

הופעתך הקרובה מוקדשת כולה ללידר; לדעתך יש מקום לשלב איזשהו היבט תיאטרלי-בימתי גם בפורמט זה, או שעל הרגש והדרמה לנבוע אך ורק מהמוזיקה?           

בלידר יש חשיבות גדולה לטקסט, המוזיקה נובעת ממנו ונותנת לו פרשנות. השירים לרוב מספרים סיפור או מתארים מצב נפשי, ולכן דורשים יכולת הבעה ואינטרפרטציה של המבצעים. מצד שני, אלו יצירות קאמריות ויש בהן משהו מאד אינטימי וחשוף, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת ההרכב של קול ופסנתר, לכן ההיבט התיאטרלי יותר מרומז מאשר על במת האופרה. בקונצרט אבצע גם דואטים של ברהמס יחד עם הזמרת ענת צ'רני. אני חושבת שהאינטראקציה בין שתי זמרות תוסיף באופן טבעי מימד תיאטרלי…

ציינת את חשיבות הטקסט בלידר. סביר להניח שחלק ניכר מהקהל לא שולט בגרמנית. באיזו מידה זה עלול לפגום בחוויה?           

בעיני המוזיקה עומדת גם בפני עצמה והמאזין לא תמיד צריך לדעת את המילים בשביל להבין את השיר ולהתחבר אליו. כמובן שהחוויה הרבה יותר שלמה כשמבינים כל מילה. אני בדר"כ אוהבת לצרף תרגום לתוכניה.

בלידר חשיבות מכרעת לקשר הנרקם בין הקול לפסנתר. בהופעה ינגן דניאל סטרכילביץ'. הזדמן לכם לעבוד יחד קודם לכן?           

דניאל ואני מכירים עוד מתלמה ילין. באקדמיה עבדנו יחד כדואו במסגרת קורס ליווי ווקאלי בהדרכת פרופ' יונתן זק, והיה בינינו חיבור מאד טבעי. החלטנו להמשיך את העבודה יחד, וכך נוצר הקונצרט בפליציה בלומנטל.

מה לגבי החיבור עם ענת? למדתן במקביל באקדמיה ואף חלקתן תפקידים ("האלמנה העליזה", למשל); יש חפיפה בסוג הקול – וגם כך צפוף מאד בפאך שלכן. יש פוטנציאל ליריבות מרה…           

ענת ואני חברות מהיום הראשון ללימודים ואפשר להגיד שעשינו את ארבע השנים באקדמיה יד ביד. זה יתרון גדול ששתינו באותו המקצוע. אנחנו מתייעצות על כל דבר, ממליצות אחת על השניה וכמובן מפרגנות! גם אין לנו בדיוק את אותו סוג קול, מה שמאפשר שיתופי פעולה מעניינים.

לצד ברהמס, תשירי בקונצרט לידר מאת וולף ושוברט. מחד, מתקבל איזשהו ייצוג להתפתחות הליד לאורך הרומנטיקה הגרמנית; מאידך – חבל לקפח את הליד הצרפתי, למשל. יש מצב לקונצרט המשך?           

הגענו לתוכנית אחרי הרבה מחשבה. הרפרטואר גדול, וברור שאי-אפשר להכניס הכל לקונצרט אחד. התמקדנו בשלושה מלחינים שאנחנו אוהבים, ויצאה תוכנית יפה שעל אף שכולה בגרמנית, היא מאד מגוונת. אני אוהבת גם את הרפרטואר הצרפתי – יש נקודות מפגש מעניינות בינו לבין הגרמני. אני חושבת, למשל, שהלידר של וולף מתאימים לאלה של פולנק. ייתכן שזו תהיה התוכנית בקונצרט הבא שלנו.

נשמע מבטיח! ובאותו קו מחשבה, חבל יהיה לוותר על הרפרטואר הגרמני ה"מודרני" (ברג, שנברג והלאה), או על הליד הישראלי: שתי נישות ייחודיות שמן הסתם התנסית בהן בלימודים. מה יחסך אליהן?           

אני מאוד אוהבת מוזיקה מודרנית. לצערי, יש לי מעט הזדמנויות לבצעה, אבל כל דבר בעיתו.

קהל המוזיקה הקלאסית הולך ומזדקן. איך אפשר למשוך לאולמות הקונצרטים אנשים בגילך?           

שאלה טובה… אני חושבת שאהבה למוזיקה קלאסית בדר"כ באה מהבית, או בחינוך במסגרות מוזיקליות מגיל קטן. לכל אחד יש פוטנציאל להתאהב במוזיקה הזאת, אבל כנראה שבגיל מאוחר יותר קשה למשוך צעירים להקשיב למוזיקה שהם לא רגילים אליה. אני חושבת שגם פרויקטים כמו צליל ראשון, תוכנית מפתח, אופרות לילדים וכד' מאפשרים לילדים להיחשף למוזיקה קלאסית ולהתאהב בה.

ואת, מלבד מוזיקה קלאסית, מה את אוהבת לשמוע?           

הרבה דברים: דיפ פרפל והמודי בלוז, שהכרתי דרך אבא שלי (כנראה שלא רק אהבה למוזיקה קלאסית באה מהבית). רדיוהד, ג'וי-דיויז'ן וסיגור רוס הן להקות שאני מאד אוהבת, והזמרים האהובים עלי הם צ'ט בייקר ורופוס וויינרייט. אני חושבת שאני מושפעת מהם בשירה הלא-קלאסית שלי. וכמובן מוזיקה ישראלית – אריק איינשטיין ויהודית רביץ, שלומי שבן… בקיצור, אני מאד אוהבת מוזיקה, על רוב סוגיה.

באיזו מסגרת יוצא לך לשיר "לא-קלאסי"?           

בעיקר עם חברים, לא במסגרת מקצועית (:

למה, יש סתירה בין טכניקות ההפקה הקולית? היתה באקדמיה הנחיה – אולי לא רישמית –  להימנע משירה "רגילה"?           

חס וחלילה, אם שרים נכון אין שום בעיה, אפילו שיש הבדל גדול מאד בהפקה הקולית.

דיברנו על דרכך עד כה ועל הקונצרט הקרוב – עכשיו הגיע הזמן להעיף מבט קדימה. מה ההופעה הבאה לאחר ערב הלידר?           

אני עובדת כרגע על כמה פרויקטים, בינתיים אין תאריכים סגורים.

ומה הלאה? יש מחשבות על לימודים ו/או עבודה בחו"ל?           

יש, אבל עוד מוקדם לדבר על זה.

אולי בכתבה הבאה. מלה לסיום?           

המממ… פליציה בלומנטל, 22.9 בשעה 20:00!

טל גנור תשיר לידר מאת שוברט, וולף וברהמס בליווי הפסנתרן דניאל סטרכילביץ', שגם ינגן שני קטעים מהאימפרומטו אופ. 142 של שוברט. אורחת: הסופרן ענת צ'רני, שתשיר עם גנור דואטים של ברהמס. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ביאליק 26, ת"א.