ראשי » Posts tagged 'יזהר קרשון'

Tag Archives: יזהר קרשון

גונדולות בהרצליה

ההרכב "בארוק שואו" מחולל קסם של תיאטרון מוזיקלי במופע "המסכה הוונציאנית"  / עמיר קדרון, 18.3.12

הקונצרט הרביעי בסדרת "פניני אופרה", המתקיימת זו השנה החמישית בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, עמד בסימן ריענון והפתעה. אמת כי סצינת המוזיקה העתיקה משגשגת בארץ, אך עדיין נתפסת כמיועדת ליודעי ח"ן ונבדלת ביחס למתרחש בגזרת המוזיקה הקלאסית בכללותה. על כן, אין זה עניין של מה בכך, לשבץ תוכנית שרובה בארוק מוקדם בסדרה המבוססת בד"כ על חומרים מהטווח שבין מוצרט לפוצ'יני. מדובר בצעד נועז ובעיקר מבורך.

החידוש לא מסתיים בבחירת הרפרטואר: חברי "בארוק שואו" הגדילו לעשות, ובמקום קונצרט בפורמט שגרתי החליטו להעניק לקהל חוויה תיאטרלית מיוחדת במינה. לשם כך ליקטו אריות, שירים, מדריגלים ופרקי נגינה ותפרו מהם מעין פסטיש הבוחן את האהבה מהיבטים שונים, ועל כך הוסיפו נדבך ויזואלי מרתק של בימוי, תנועה ולבוש על בסיס הסגנון שהיה מקובל בתקופה המדוברת.

על אף צניעות האמצעים, התוצאה מענגת ומעוררת התפעלות, בעיקר בזכות האיכות הגבוהה של הביצוע המוזיקלי וכן בגלל תחושה מובהקת של מחויבות וחדוות עשיה של האמנים.

מבין פרקי השירה הרבים והמגוונים ששולבו בתכנית, שניים מועמדים לתואר גולת הכותרת של המופע: הראשון הוא הדואט "Bel Pastor" של מונטוורדי. הגימיק בו היה עירפול מגדרי – מהלך שאינו זר לתיאטרון הבארוק. הקונטרה-טנור דורון שלייפר גילם את האהובה, ואילו הסופרן יעלה אביטל – את בן זוגה. שירתם הצטיינה בנועם ובמיומנות טכנית גבוהה, ולא פחות ממנה עורר התלהבות כישרון המשחק הקומי של הצמד.

הקטע השני גם הוא דואט של מונטוורדי, "Zefiro torna". קשה מאד לתרגם את החוויה למלים, אך ברור כי הקהל היה עד למעשה אמנות גדול: התמזגות הקולות הנדירה, הרגישות למשמעות הטקסט, היכולת להגשים את חזון האיור המוזיקלי של המלחין, ההתמודדות המיטבית עם גודש הסלסולים הנדרשים – מה יש לומר? ביצוע מושלם ויפה להדהים!

עוד יש להחמיא לשלישיית הנגנים שליוותה את המופע: נגן הצ'מבלו יזהר קרשון לרוב נטמע בחטיבת הקונטינואו של "בארוקדה", ואילו הפעם קיבל הזדמנות להתקרב למרכז הבמה, ואכן הרשים מאד בנגינה שופעת ברק וביטחון; עמית טיפנברון הפיק מהוויולה דה גמבה צלילים ממיסי לב בפרק מהסונטה החמישית (במקור לצ'לו) של ויוואלדי; בסונטה שכתב המלחין למנדולינה הפליא לעשות אבי אביטל, ובעצם מיקד אליו את רוב תשומת הלב לאורך כל הקונצרט בזכות נגינתו המצוינת.

כאן המקום לעצור מעט את שטף ההתפעלות ולציין גם את הפחות מוצלח: ראשית, בעוד שמימדי האולם (הקטן משני החללים בהיכל האמנויות) הולמים היטב את אופיו האינטימי של המופע, תנאי השמע גורעים מידה ניכרת מההנאה. הצ'מבלו והמנדולינה אמנם חוצים את החלל בהצלחה, אך הוויולה והקולות נפגמים ונוטים "להימרח" בשל ההדהוד המשטיח. שנית, אולי בשל חוסר היכרות עם האולם, האיזון בין עוצמת הכלים לקולות הופר תדיר לרעת האחרונים.

על אף ההסתייגויות, ההמלצה על המופע ניתנת בפה מלא: מדובר במופע מקסים שנרקח בניצוץ של השראה מקורית, ומימדיו הקאמריים הם יתרון עצום המאפשר לשנע אותו ברחבי הארץ. אכן, מן הראוי להפיץ את בשורת הבארוק הוונציאני – קל וחומר כאשר היא מוגשת בשילוב מוצלח כזה של כישרון וטעם.

"המסכה הוונציאנית" – ההרכב "בארוק שואו" בקונצרט מיצירות אוצ'ליני, מונטוורדי, מאריני, ויוואלדי, מרולה, סטרוצי וסטוראצ'ה, וכן שירים ונציאניים-עממיים. יזהר קרשון – צ'מבלו וניהול מוזיקלי. יעלה אביטל – סופרן. דורון שלייפר – קונטרה טנור. אבי אביטל – מנדולינה. עמית טיפנברון – ויולה דה גמבה. רביד דברה – בימוי. שרון וולר – מחוות היסטוריות. שרון אסיס – עיצוב תלבושות והפקה.

להרחיב את הרפרטואר

יזהר קרשון, נגן הצ'מבלו והמנהל האמנותי של "בארוקדה ווקאל", מספר על מופע הבכורה של ההרכב ועל ייחודה של המוזיקה שתבוצע בו / עמיר קדרון, 26.2.12

יזהר קרשון, נגן צ'מבלו. למד בביה"ס למוזיקה עתיקה בבאזל, באקדמיה למוזיקה בירושלים ובאונ' העברית. ניגן בפסטיבלים בארץ ובעולם, זכה במלגות הצטיינות ומופיע בקביעות עם התזמורות המובילות בארץ. ניגן בקונצרטים קאמריים עם אמנים מובילים בזירה הבינלאומית כגון קאי וואסל, אלכס קליין, רוברט הול, לינדה פרילו וקורינה מארטי. ערך סדנאות בארץ וכן באונ' פלורידה ובאונ' הפיליפינים. ממייסדי תזמורת בארוקדה.

מה היו נסיבות גיבוש הנגזרת "בארוקדה ווקאל", ומה ייחודה ביחס להרכב האם?

בארוקדה ווקאל היא הרכב של זמרים סולנים, בעלי התמחות ונסיון בביצוע מוזיקה עתיקה.

לתזמורת בארוקדה, אשר מעלה יצירות ווקאליות גדולות וזקוקה לזמרים, יש צורך הולך וגובר בהרכב ווקאלי משלה. צורך זה פגש את החלום האישי שלי להדריך ולעצב את הרפרטואר העשיר של המוזיקה הרב-קולית מהרנסנס ומהבארוק. כך עלתה היוזמה לבניית הרכב כזה לפני מספר חודשים, ובתחילת חודש מרץ יבשילו הפירות הראשונים בדמות שני קונצרטים בתכנית של מדריגלים איטלקיים – עם דגש במדריגלים מהספר השמיני של מונטוורדי.

בארוקדה ווקאל תפעל באופן עצמאי, וגם תופיע עם תזמורת בארוקדה בחלק מהפרויקטים שלה. כבר השנה אנחנו משתפים פעולה עם התזמורת בשתי תכניות: קונצרט באך בפסטיבל אבו גוש בשבועות, בו נבצע שני מוטטים לשמונה קולות, את קנטטה מס' 4 ויצירות נוספות; והאופרה "אסיס וגלתיאה" של הנדל, שתעלה בקיץ הקרוב בניצוח פיליפ פיקט.

כיצד נבחרו הזמרים?

בחירת הזמרים היא אחד הצדדים המורכבים בבניית הרכב קולי. באופן טבעי כל קול הוא שונה, ושילוב אקראי של זמרים טובים ומקצועיים לא יביא בהכרח למרקם אחיד ומגובש. זו היתה המשימה הראשונה. לאורך תקופה יעלה אביטל ואני שמענו זמרים במטרה להגיע למרקם הקולות הנכון. מעבר למקצועיות ולדיוק היו שתי תכונות שחיפשנו במיוחד – רגישות להשתלבות במרקם הרב-קולי, והיכולת לשיר באופן שיעביר את משמעות הטקסט ואת המסר הרגשי שבו.

התוצאה היא הרכב של חמישה זמרים שישירו בקונצרטי הבכורה – יעלה אביטל, אלה וילהלם, דורון פלורנטין, אליאב לביא ויואל סיוון.

מה מאפיין את שירת הבארוק המוקדם?

הנושא רחב ומרתק, וביצוע הרפרטואר דורש ידע וניסיון מבחינת הפרשנות המוזיקלית, ששמה את הטקסט במרכז; מבחינת אופן השירה; ומבחינת ביצוע הקישוטים על-פי הפרקטיקה ההיסטורית. התוצאה עבור המאזינים היא חוויה מוזיקלית אינטימית ורגשית ביותר, אשר גורמת ביצירה אחת לצחוק, ביצירה אחרת לבכי וביצירה שלישית לתדהמה ולנשימה עצורה, על-פי המסרים המובעים בטקסטים.

ציינת שהקמת ההרכב היא הגשמת חלום אישי. מתי ואיך התחלת להתעמק ברפרטואר המדובר?

שירת מקהלה היתה חלק חשוב מחיי בתקופת הילדות ועד התיכון, כששרתי במקהלת "מיתר" של יהודית חן ברחובות. כשבחרתי במסלול מוזיקלי מקצועי תמיד נמשכתי לתחום הווקאלי, וההרכבים שהייתי שותף להם היו לרוב הרכבים עם זמרים (כמו אנסמבל ארכדיה, אנסמבל נובילה ו"כאן מושלת האהבה"). רפרטואר של הבארוק המוקדם והרנסנס – הן הווקאלי והן האינסטרומנטלי – היה תמיד חלק חשוב מהרפרטואר שלי.

מוקד ההופעה הוא ווקאלי; האם נתרשם גם מהחיבור האישי שלך למוזיקה כמבצע?

בחלק נכבד מהתכנית אלווה בנגינה את הזמרים. כמו כן אנגן טוקטה כרומטית ויוצאת דופן לצ'מבלו מאת מיכלאנג'לו רוסי.

מלבד השילוב המתבקש עם בארוקדה, האם ייתכנו שיתופי פעולה של בארוקדה-ווקאל עם הרכבים אחרים – למשל דרך אליאב לביא, החבר גם ב"גלוריאנה" וב"אנסמבל ליריק"?           

ברור שלבארוקדה ווקאל יש זיקה לבארוקדה, אבל מדובר בהרכב עצמאי ונשמח לשיתופי פעולה מעניינים ומעשירים.

שבוע לפניכם הופיעו בפליציה חברי "מוזיקה מונדנה", אחריכם יגיע לשם "In Camera XV". שני ההרכבים מציגים תוכניות מקו התפר של הרנסנס והבארוק, וכמוהם עשה גם "אנסמבל ליריק". האם אנו עדים לתחילתו של טרנד – והאם לדעתך המוזיקה תחלחל גם אל סדרות המנויים של הרכבי הבארוק שמובילים את הסצינה (בארוקדה, תזמורת הבארוק י-ם, סולני באך הישראליים)?           

האמת היא שכל הרכבי הבארוק הגדולים בארץ כבר ביצעו מוזיקה מהבארוק המוקדם בסדרות המנויים, אך מעט מאוד. למרות שמדובר במוזיקה שאין לה תחליף מבחינת החוויה הרגשית שהיא יוצרת, יש חשש גדול בסצינת המוזיקה העתיקה בארץ (הן של הגופים המוזיקליים והן של מארגני הקונצרטים) להרחיב את הרפרטואר מעבר ליצירות המוכרות של באך, ויוואלדי והנדל, מחשש שהקהל לא יגיע לאולם, וכך לצערי נחסכת מאיתנו מוזיקה גדולה. זה אולי המקום להזמין את כל הקוראים לבוא לקונצרטים – גם את מי שמכיר ואוהב את הרפרטואר, אבל גם את מי שלא מכיר אותו וסקרן להצטרף אלינו לחוויה ולהתרגשות הנובעים מהמדריגלים של מונטוורדי, ג'זואלדו ומלחינים אחרים.

האם בכוונתכם לכלול הסברים בקונצרט?

אני אספר על הטקסטים שיושרו, מאחר שההיכרות איתם חשובה מאוד בעת ההאזנה למוזיקה.

ההרכב "בארוקדה ווקאל" מציג את מופע הבכורה "קינת הנימפה": מדריגלים מאת מונטוורדי, ג'זואלדו ואחרים, וכן מוזיקה כלית מראשית המאה ה-17. 2-3 במרץ, במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל ובמנזר האחיות ציון.