ראשי » Posts tagged 'יאיר פולישוק'

Tag Archives: יאיר פולישוק

ונאמר אמן

בפתח עונה חדשה, תזמורת הבארוק י-ם צוברת נקודות זכות ויוצרת ציפיות לקראת הקונצרטים הבאים / עמיר קדרון, 25.10.12

הקונצרט הראשון בעונה הנוכחית של תזמורת הבארוק (החולה המדומה, המלך ארתור) הוקדש לענקי הבארוק המאוחר – באך והנדל – ונפתח במיסה הלותרנית (מס' 234) של הראשון. כהקדמה למיסה, פצחה התזמורת בפתיחה לקנטטה מס' 49 – מבלי להבטיח רבות. זאת בעיקר בגלל חוסר איזון בין הכינורות הדומיננטיים לחטיבת הבאס, וכן בשל אי דיוקים בעוגב. על כל פנים, הצליל המגובש שהציגו הכינורות דבק עד מהרה ביתר הנגנים, וכבר בפרק הראשון של המיסה ניכר שיפור משמעותי בתזמורת.

החלק המוצלח ביותר במיסה היה פרק הגלוריה, שבמהלכו היטיב המנצח דויד שמר להתוות את חילופי הטמפו התדירים שבין קטעי המקהלה שופעי המרץ לאלו המופנמים של הסולנים. מבין הזמרים בפרק זה בלט הטנור דורון פלורנטין. התפקיד אינו רחב יריעה, אך גם לתוך מסגרת מצומצמת זו יצק באך די עומס על הזמר. פלורנטין, בקולו הזך והנאה, צלח בכבוד את הקווים המלודיים המתמשכים, תוך הקפדה על יציבות הקול ועל צלילותו.

הסופרן יעלה אביטל הגישה את "Qui Tolis" באורח שנוי במחלוקת, שניתן לתארו כקר – ועם זאת לא מנוכר, אלא כזה היוצר מתח לא צפוי בין שבריריות הקול לאיכות הנוקבת של השירה.

הזמרת הטובה במיסה – ובערב כולו – היתה האלט אביטל דרי, שקולה הבוהק והמלטף עורר התפעלות ביופיו.

לצד המעלות הרבות, צצו במהלך המיסה בעיות לא מבוטלות: ריפיון של חלק מהזמרים, נגינה סולנית שאינה רהוטה, והפרת האיזון בין הקולות לתזמורת. מנגד, כל אלה היו כלא היו בחלק השני של הקונצרט, וכך נכונה הנאה רבה לקהל מה"דיקסיט דומינוס" של הנדל.

המיתרים זהרו, וכמוהם ההרכב הקולי – מקבץ משובח של קולות גמישים ובהירים – במיוחד חטיבת הסופרן שהפליאה לעשות ב-"Iuravit Dominus "; הדואטים של יעלה אביטל והדס פארן-אסיה קרנו אור; דויד שמר הבריק בעיצוב הבוטה של ה-"conquassabit".

אם כן, תזמורת הבארוק התחילה את העונה ברגל ימין, וזה המקום להמליץ ולהרחיב מעט על הצפוי הלאה: בקונצרט הבא (3-6 בנובמבר) תנגן התזמורת את גרסאות ויוואלדי ופרגולזי לסטאבט מאטר, וכן את הסלבה רג'ינה של האחרון. התכנית אולי שגרתית, אך עם צמד זמרים מצוין – עינת ארונשטיין ואלון הררי – ההנאה מובטחת.

ב-4-8 בדצמבר יצטרפו לתזמורת, בין היתר, נגני הצ'מבלו המעולים יזהר קרשון ומרינה מינקין. הקונצרט יעמוד על הקשר שבין ויוואלדי לבאך, ובמרכזו הקונצ'רטו לארבעה צ'מבלי שעיבד האחרון על-פי עמיתו.

סמוך לסוף השנה האזרחית יתקיים הקונצרט המסקרן של העונה: ההרכב הקולי "נביאי הקוויטה" יבצע עם התזמורת, לראשונה בארץ, את "יוסף ואחיו", אופרה שהלחין מנהל ההרכב, עילם רותם, על-פי מודל אופרות הבארוק הראשונות. על זאת ועוד – באתר התזמורת ובדף הפייסבוק שלה.

"תהלים" – קונצרט פתיחת העונה של תזמורת הבארוק ירושלים. מנצח: דויד שמר. זמרים: יעלה אביטל, הדס פארן-אסיה, שמרית ציפורן, שקד בר – סופרן. אביטל דרי, אלה וילהלם – אלט. דורון פלורנטין, אליאב לביא – טנור. יאיר פולישוק, יואב וייס – באס. בתכנית: באך – מיסה לותרנית בלה מג'ור; הנדל – דיקסיט דומינוס. קונסרבטוריון ת"א, 24.10.12

(לא) בקצב של מוצרט

רשמים וחוויות מהחזרה הגנרלית של "דון ג'ובני" באונ' ת"א: הרבה כוונות טובות, מימוש חלקי, ורווח עצום בדמות מפגש ראשון ומרגש עם קולות מבטיחים / עמיר קדרון, 15.6.12

לקראת סיום שנת הלימודים, ובדומה לשנים עברו, ביה"ס למוזיקה של אונ' ת"א מעלה הפקת אופרה מלאה. הפעם נפל הפור על דון ג'ובני, ובהתאם לבית הגידול האקדמי – התוצאה "סטודנטיאלית" על כל הטוב והפחות טוב המשתמע מכך: מחד, יש הכרח במקצה שיפורים על מנת שההפקה תצדיק את עצמה; מאידך, ניכר כי העושים במלאכה – בעיקר הסולנים – יוצאים מגדרם ובהחלט מגויסים למטרה בכל מאודם. התלהבות כזו אינה תמיד נוכחת בהפקות "אמיתיות", וחבל שכך.

גורם ההפתעה בהפקה הוא ההחלטה לבצע את האופרה עם תזמורת מלאה. אשתקד, למשל, לוותה הצגת "האלמנה העליזה" בפסנתר בלבד; לפני שנתיים עובדה "כך עושות כולן" להרכב ובו כ-10 נגנים. עם כל הכבוד לשאפתנות ולרצון להעלות הפקה ברמה גבוהה, התוצאה מוכיחה כי הפעם כיוונו באקדמיה גבוה ורחוק מדי. עדיף היה להצטנע ולהסתפק בפסנתר – ואין בכך משום חיסרון או פחיתות כבוד, כפי שהוכיחה הפקת האופרה של המוסד המקביל בי-ם.

אין להסיק מהאמור לעיל כי חסרים בביה"ס למוזיקה נגנים טובים: אדרבא, הרי רק לאחרונה הופיעה תזמורת האקדמיה בקונצרט אחר וניגנה באורח מצוין. מה ההסבר, אפוא, לביצוע הבינוני שהעניקה התזמורת? את השאלה יש להפנות, מן הסתם, למנצח – הפרופ' זאב דורמן, שהתקשה להשתלט על נגניו ולתאם בין חטיבות הכלים. ואם בתזמורת שורר אי סדר, כיצד ניתן לצפות מהזמרים שימצאו את מקומם בסבך? דורמן, על כל פנים, עצר בנקודה מסוימת כדי לנזוף בהם ולהסביר שמוצרט אינו ורדי או פוצ'יני, על כן עליהם לעמוד בקצב.

את הדיון על ההבדל בין שירת מוצרט למלחינים אחרים מוטב להשאיר ליודעי ח"ן שבין כתלי האקדמיה; באשר לקצב, מקור בהפקה מוסר כי לאורך תקופת החזרות שינה דורמן תדיר את הטמפי, על כן – שוב – אין לבוא בטענות כלפי הזמרים. בהופעה שאליה מתייחסות שורות אלה, אצה לדורמן הדרך והוא ביכר טמפי נמרצים שמדי פעם הכשילו את הסולנים, ולחילופין פגמו בקטעים שהמתינות יאה להם, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא הטריו "Protegga il giusto cielo".

נקודת האור של ההפקה היא הזמרים. אמנם רמת השירה אינה אחידה, אך זה מובן ונובע ממידה משתנה של ניסיון ושל בשלות קולית. יאיר פולישוק מצוין בתפקיד הראשי, והוא היחיד שהצליח להישמע בבירור ובאופן עקבי מבעד לצליל התזמורת הרם מדי. לאחר מעקב בן כמה שנים אחר הזמר (אדונים ומשרתים, סולני באך, הזמרת הקירחת), נעים לדווח שקולו ממשיך להתפתח, ולצידו גם המוזיקליות, כישרון המשחק והכריזמה הבימתית.

שירתו של נועם מור (לפורלו) מהוססת מעט ומופנמת, אם כי הוא מצליח לפצות על כך במידת מה בזכות משחקו, וכך יוצר דמות שובת לב בגמלוניותה; הופעתו של פיליפו צֶ'לוצה (מאזטו) דומה בפער שבין השירה למשחק.

יוסף ארידן (גורו מצוין העונה בבטרפליי) מפליא לשיר את דון אוטאביו. ביצועו הרגיש והיפהפה לארייה "Il mio tesoro" מעורר צער על ההחלטה להשמיט מההפקה את "Dalla sua pace".

את דונה אנה שרה לירי שמואל, העושה כמיטב יכולתה, אך נדמה כי טרם הגיע זמנה לשיר את התפקיד. כרגע מרוכזים היופי, העוצמה והברק בפסגת המנעד, ומובן שאלו נכסים הכרחיים שלא יסולאו בפז – אך לא די בהם: הזמרת התקשתה לשרטט כהלכה את הרצ'יטטיב "Era già alquanto avanzata la notte" ואת הקולורטורות בחלק השני של "Non mi dir". לעומת זאת, שירתה היתה נוקבת וספוגת להט בארייה "Or sai chi l'onore", ובכך רמזה כי עם הבשלת קולה, תוכל להתמודד עם התפקיד ביתר הצלחה.

מעיין גולדנפלד נהדרת בתפקיד צרלינה, ומשלבת חן ודעתנות בהופעה מנצחת. תגלית מרהיבה לא פחות היא טל ברגמן, שגונבת את ההצגה כדונה אלווירה עצבנית במיוחד, עם קול מבריק שמומלץ לעקוב אחר מעלליו. תגלית אחרונה, חביבה ומדהימה: דניאל מילר, באס צעיר שאינו מתאים ויזואלית לגלם את הקומנדטורה, אבל קולו מעורר השתאות. קשה להאמין שהזמר רק בן 18, ולאור איכות הקול כעת, מי מסוגל לדמיין לאן יגיע?

מחמאות מגיעות גם למקהלה, שנגזרה משורות המקהלה הקאמרית של ביה"ס למוזיקה. אמנם תפקידה באופרה אינו נרחב, אך במעט זה עשו הזמרים מלאכתם נאמנה, ונוכחותם הועצמה הודות לעבודה הרבה שהטילה עליהם הבמאית כשחקנים.

הבימוי של שיר גולדברג במיטבו בכל הנוגע להיבט הקומי של האופרה, וסוחט לא מעט צחוקים מהקהל. בהשוואה, תמונות מפתח דרמטיות – אלו שבהן מעורב הקומנדטורה – פחות משכנעות. נוסף על כך, יש כמה החלטות מעוררות תהיה, למשל הבחירה בשני מתלי בגדים כמוקד הפעולה במערכה א', או תנועת השולחנות התזזיתית בתמונת הירידה לשאול. יחד עם זאת, ובהתחשב בדלות החומר והאמצעים, הבימוי יצירתי ומעורר עניין. הגדולה שבמעלותיו היא הצניעות: ההבנה שישנם רגעים בו מותר וצריך למתן את ההתרחשות, ופשוט לתת למוזיקה לעשות את שלה. לפיכך מוגשות כמה מהאריות כמעט ללא תנועה או פעילות בימתית – ובכל זאת אין רגע דל.

לסיכום: עם כל הרצון הטוב וההערכה למאמץ של הנפשות הפועלות, קשה להמליץ על הפקת דון ג'ובני. בערב שלפני הבכורה ניכר בבירור כי העוגה אפויה רק למחצה, והפער בין הרצוי למצוי זועק לשמים. מי שמתעקש להסתכן, רצוי כי יבוא ללא ציפיות גבוהות. האופרה תוצג ב-21 וב-22 ביוני באולם קלרמונט שבביה"ס למוזיקה באונ' ת"א.

"דון ג'ובני" בהפקת ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באונ' ת"א, 13.6.12 (חזרה גנרלית). מנצח: פרופ' זאב דורמן. ניהול אמנותי: פרופ' תמר רחום. בימוי: שיר גולדנברג. חברי המקהלה הקאמרית והתזמורת הסימפונית של ביה"ס למוזיקה. סולנים (בסוגריים: צוות הזמרים השני): דון ג'ובני – יאיר פולישוק / (זאק נג'וֹרוֹגֶה קאריתי). לפורלו: נועם מור / (ג'אוויד סאמאדוב). דונה אנה – לירי שמואל / (סבטלנה קוסיאטובה). דונה אלווירה – טל ברגמן / (גוני כנעני). דון אוטאביו – יוסף ארידן / (קלייד צ'אמה). צרלינה – מעין גולדנפלד / (עינת ארונשטיין). מאזטו – פיליפו צ'לוצה. הקומנדטורה – דניאל מילר.

שבת בבוקר עם מוצרט

בניגוד למחאה החברתית המתמסמסת אצלנו, זו המוזיקלית של מוצרט חיה ובועטת כבר למעלה מ-200 שנה / עמיר קדרון, 12.12.11

חלק הארי של הקונצרט "אדונים, משרתים וצדק חברתי" (10.12, אודיטוריום בית חיל האוויר, הרצליה) הוקדש לטרילוגיה שהלחין מוצרט לליברטי של דה פונטה; עם זאת, המופע נפתח דווקא בארייה "Padre, germani, addio" מתוך "אידומנאו", וזאת משני טעמים: רישמית, כציון דרך משמעותי בחיי המלחין. עורך סדרת הקונצרטים, יוסי שיפמן, הקריא מכתבים ששלח מוצרט לאביו בתקופת עבודתו כשכיר מתוסכל לאחר כתיבת האופרה. אליבא דשיפמן, העובדה שמעמד המוזיקאים היה כשל משרתים היא שורש הניתוח הנועז שביצע מוצרט בהיררכיה החברתית בשלוש האופרות הנ"ל ובעיקר ב"נישואי פיגרו".

הסיבה השניה לבחירה בארייה מ"אידומנאו" עשויה להיות המחשבה שדווקא קטע לא מוכר יעורר וימקד מיידית את הקהל – קל וחומר כשמוגש בקולה הזוהר של מימה מילוא. אם בתקופת לימודיה באופרה-סטודיו היו לקהל אינסוף הזדמנויות להתפעל מכישרונה הנדיר, הרי שכעת הזמרת מנסה מזלה באירופה וממעטת להופיע בארץ; על כן נעים כפליים להתענג שוב על שירתה. מילוא לא אכזבה, וכבשה את לב הקהל בנקודת השיא של הקונצרט – הארייה "Non mi dir" מ"דון ג'ובני" – וכן בביצוע עסיסי ומקסים ל"Una donna a quindici anni" ("כך עושות כולן").

לצד מילוא הופיע הבאס-בריטון יאיר פולישוק, עוד קול מרתק מדור הזמרים הצעירים שפורח כאן. החיבור הקולי-תיאטרלי המצוין בין הזמרים התבטא להפליא בדואט הפתיחה מ"נישואי פיגרו" וגם בהדרן המלבב, "Pa Pa Pa" האהוב מ"חליל הקסם". בין היתר, הצטיין פולישוק ב"Non più andrai" ("נישואי פיגרו"), ששר בהנאה גלויה, עליה העיבה התעקשות הקהל לזמזם (בזיופים איומים) את הליווי. באמת שלא היה צורך – דויד זבה, אשר על הפסנתר וההנחיה השנונה, הסתדר היטב בכוחות עצמו, כרגיל.

הזמרת השלישית על הבמה היתה ברכה קול – נוכחות שאינה מובנת מאליה בתחום של מוצרט, בעיקר עבור מי שזכה להיטלטל כהוגן מהופעותיה המסעירות עם אנסמבל מיתר בשירי יוסף טל או רון ויידברג. אכן, הזמרת לא התאקלמה לחלוטין בדמות של כרובינו, למשל. מנגד, הצליחה למתן את קולה הרועם ואת אישיותה המתפרצת עבור הטריו המהפנט "Soave sia il vento" מ"כך עושות כולן", והתירה את הרסן בקטעים ההולמים יותר מכל את כישוריה: "Smanie implacabili" מאותה אופרה, והשיר הדרמטי "Als Luise".

לסיכום, קונצרט מהנה, קליל, ועם זאת מעמיק – ובעיקר מותיר טעם של עוד: משירתה של מימה מילוא ניתן להתרשם בקרוב במסגרת תחרויות האביב (20.12, מוזיאון ת"א); יאיר פולישוק ינסה כוחו בפרנאסוס של הלידר, "מסע חורף" (21.12, פליציה בלומנטל); ברכה קול תופיע בתוכנית לדינו מסקרנת עם יאיר דלאל, עירא גבעול, דורט פלורנטין ואחרים (17.12, נמל יפו).

הקונצרט הבא בסדרת "שבתות וצלילים" יעסוק באהבה ויתקיים ב-18 בפברואר, וכאן חובה לסייג ולהתריע כי אולם ההופעות אינו מחמיא לקולות, בלשון המעטה. מקומם מאד שהשכנים מרעננה מתפנקים בשני אולמות מצוינים (אולם צ'ייס באונ' הפתוחה וזה של המשכן העירוני לאמנויות), בעוד שבמרכז התרבות של הרצליה (בית חיל האוויר) יש שני חללים בעלי אקוסטיקה בלתי אפשרית. פיתרון אפשרי – להעתיק את הקונצרטים לאולם וייל שבכפר שמריהו, מרחק דקות נסיעה ספורות.