ראשי » Posts tagged 'טל גנור'

Tag Archives: טל גנור

יוצאים לדרך

חבלי לידה, מוזיקה נדירה, מצלול ייחודי והבטחה גדולה: רשמים ממופע הבכורה של אנסמבל ליריק  / עמיר קדרון, 21.1.12

המציאות החברתית-כלכלית-פוליטית שבה אנו חיים גורסת כי תרבות היא מותרות, אך כל אדם בר-דעת יסכים כי חברה שאין לה תרבות – אין לה רוח ואין לה עתיד.

מטרת הקדמה זו להדגיש את משמעות מופע ההשקה של אנסמבל ליריק: אין זה מובן מאליו שיתאגדו חמישה מוזיקאים צעירים להקמת הרכב, קל וחומר כזה שעוסק במוזיקה שגם בקרב שוחרי מוזיקה קלאסית נתפשת כעניין ליודעי ח"ן.

בצעד חכם, בחרו חברי "ליריק" לערוך את טבילת האש במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל. מגמת המרכז לתת הזדמנות למוזיקאים בראשית דרכם ידועה; חשובה ממנה היא התאמתו של החלל האינטימי לחוויה המעודנת שמציע האנסמבל.

על סדר היום: מוזיקה מהמאות ה-16 וה-17. התוכנית המגוונת נערכה בטעם רב, וכללה מקבצי שירים שביניהם חצצו פרקי מוזיקה כלית. לאחרונים היה לרוב אופי ריקודי, ובכל אחד מהם הופנה זרקור לאחד מנגני ההרכב.

בקנצונה השלישית ("לה ברנארדינה") של פרסקובאלדי (1583-1643) זהר אמיר תירושי בחליליות על רקע קו הבאס של עמיתיו; בסדרת הווריאציות "Division" מאת סימפסון (1602-1669) תשומת הלב הוסטה אל אלון פורטל המצוין בוויולה דה גמבה; הצ'לנית ג'קי פיי הובילה ב-"Recercadas" של אורטיז (1510-1570) ועברה לפריטה מתונה בצמד ריקודים מאת קפסברגר (1580-1651), כדי לא להאפיל על צליליו הענוגים של אליאב לביא בלאוטה.

הופעתה של הזמרת ענת צ'רני היתה מופנמת בעיקרה: גם לאחר שקולה התחמם ונפתח, ביכרה למתן אותו. אמנם הסגנון והחלל מכתיבים שירה שהאיפוק נאה לה, אך דווקא ברגעים שבהם העזה  הזמרת לחצות את קו המצו-פורטה, נוסף לקולה ברק יפהפה.

אסופת השירים הראשונה היתה מאת למבר (1610-1696), וממנה בלט "Ombre de mon amant". השיר בנוי כרונדו, וכל חזרה על הנושא הראשון עוטרה בווקאליזות שנוכחותן לא התמצתה בתצוגת טכניקה רברבנית, אלא העידה על טעם טוב ומוזיקליות.

בהמשך הקונצרט שובצו שלושה שירים של דאולנד (1563-1626), בהם הדגימה צ'רני שירה זכה ביותר, שופעת כנות ורגש. גולת הכותרת של הערב היתה שני דואטים עם אורחת ההרכב, הסופרן טל גנור: "Two daughters" ("המלך ארתור", פרסל) ו-"Pur ti miro" ("הכתרת פופיאה", מונטוורדי). שילוב הקולות ערב לאוזן, בלשון המעטה. השירה החושנית העצימה עד מאד את היסוד האירוטי שבשני הקטעים, ולא נותר אלא לדרוש בתוקף ערב דואטים – ויפה שעה אחת קודם.

למען ההגינות יש לציין גם את הפחות טוב בקונצרט: ראשית, התדירות שבה נאלצו הנגנים לכוון את כליהם – הגבוהה גם ביחס למוכר בהופעות מסוג זה. שנית, הקראת קטעי הקישור. שיבוץ הסברים אודות המוזיקה והמלחינים הוא רעיון מבורך, אך חייב להתבצע בפניה ישירה ובלתי אמצעית אל הקהל, ולא כפי שנעשה בפועל.

כמובן שיש נסיבות מקלות – מדובר בהופעה הרשמית הראשונה של ההרכב, וחבלי הלידה צפויים. להוציא ההסתייגויות הנ"ל, הרושם מאנסמבל ליריק חיובי ביותר. מומלץ לעקוב אחר התפתחות ההרכב והופעותיו.

"אנסמבל ליריק", 18.1, פליציה בלומנטל. ענת צ'רני – שירה; אלון פורטל – ויולה דה גמבה וקולשון; אליאב לביא – לאוטה; ג'קי פיי – צ'לו; אמיר תירושי – חליליות וקולשון. אורחת – טל גנור – סופרן.

אביב מתעורר

כמה מחשבות על הקול האנושי בעקבות גמר תחרות השירה בתחרויות האביב / עמיר קדרון, 1.1.12

בתחרויות האביב דאשתקד בחרו שופטי תחרות הניצוח שלא להעניק פרס; לו החליטו השנה שופטי תחרות השירה לפעול באורח זהה, לא היתה בכך הפתעה. אין בהשערה זו, חו"ח, ערעור על זכייתה של טל גנור (שקטפה גם את פרס בחירת הקהל), או זילזול בערכן של מתחרותיה – עינת ארונשטיין ושירי הרשקוביץ. יחד עם זאת, חובה להודות כי הופעתן עמדה בצל הישגיהן משלב א' של התחרות.

כאן יש לעצור ולסייג כי שורות אלה מוטלות בספק מהיותן ייצוג לדעה אחת מני רבות. על סדר היום ניצבת המוזיקה, שאינה מדע מדויק. כל אדם חווה אותה אחרת, ויש בחוויה משתנים של טעם, הרגל, ניסיון וכן הלאה. עובדה זו (לה יוסיפו הציניים את משתנה הפוליטיקה) היא המפתח להבנת החלטות השופטים.

כיוון שהוזכר השלב הראשון של תחרות השירה, אי אפשר לעבור בשתיקה על ההחלטה המקוממת שלא להעלות לגמר את יסמין לוי-אלנטק. לריגוש שבהאזנה לקול המפואר הזה, המופעל בטעם ובמיומנות, כמעט ולא היה מענה מצד יתר המתמודדות. במיוחד אמורים הדברים לביצוע המרהיב לשירי ריכרד שטראוס (Befreit; Cäcilie). נדמה כי הרפרטואר הגרמני ה"כבד" הולם מכל את אלנטק, וחבל שהקהל בארץ לא יזכה לשמוע אותה מנסה כוחה בוואגנר.

עוד זמרות ראויות לציון משלב א' הן מימה מילוא וגן-יה בן-גור אקסלרוד (להלן: בג"א), אשר לצד שירה יפה ביותר, כללו הרסיטלים שלהן נקודות תורפה שמנעו מהן להמשיך לשלב הגמר. אצל הראשונה היתה זו הארייה "Non mi dir" ("דון ג'ובני", מוצרט): מעקב ארוך טווח אחר מילוא – כישרון יוצא מגדר הרגיל – מוכיח כי היא מסוגלת ליותר. זה לא שהביצוע היה רע; הוא פשוט לא עמד ברף שהזמרת הציבה בעבר.

פלאי אמנותה של מילוא התבטאו ביתר הצלחה ב"שירת הכלב" (מנחם צור על-פי קפקא). מנעד הסופרן הנדרש מעמיד אתגר טכני לא קטן בפני המבצעת; אצל מילוא זה נשמע כעניין של מה בכך. בנוסף, העניקה ליצירה פרשנות גרוטסקית הולמת, והוסיפה להפליא ולרגש בביצוע מטלטל ל"גרטשן ליד הכישור" (שוברט). מתבקש רסיטל לידר, ויפה שעה אחת קודם!

בג"א החלה ברגל שמאל עם שירה לא ממוקדת של "Piangero" ("יוליוס קיסר", הנדל), והתעשתה בהדרגה תוך שלושה לידר מ"ספר השירים האיטלקי" של וולף. בהמשך העניקה ביצוע רגיש לשיר "אבי לא יברך על הלחם" (אהרן חרל"פ) – עליו חזרה בתחרות היצירה הישראלית הקולית, שבה זכתה. השיא הגיע בסוף הרסיטל – שירה עירנית, לבבית ושופעת הומור של "Non, Monsieur" ("השדיים של תרזיאס", פולנק).

בחזרה לגמר: הרסיטל של גנור עורר ספקות לגבי סיכוייה, כיוון שטעתה במהלך "Fêtes Galantes" (פולנק) ונאלצה להתחיל את השיר מחדש. יתרה מכך, בשלב א' קולה היה "פתוח", צבעוני ובוהק פי כמה. נקודות הזכות של רסיטל הגמר היו החן והכנות שאפיינו את ההופעה, ובעיקר הביטוי הקומי המצוין בארייה "Hello" ("הטלפון", מנוטי) ובשיר "השכנה החדשה" (ארגוב).

לא מן הנמנע שהשופטים כללו בשיקוליהם את המצוינות שהפגינה גנור בשלב א': החל בבשלות הלא מובנת מאליה של "Ah, non credea" ("הסהרורית", בליני), עבור בשירה נוקבת ומסעירה של "שלושה ימים" (משה רסיוק) וכלה בביצוע שופע מתיקות לארייה מ"עלמת השלג" (רימסקי קורסקוב).

הפער בין שלבי התחרות דומה גם במקרה של עינת ארונשטיין: את שלב הגמר פתחה בשירה מרגשת עד דמעות של הוואלס של מוניקה ("המדיום", מנוטי) וסיימה לא רע עם "Non, monsieur". נפילת מתח, לעומת זאת, חלה ב-"Caro nome" ("ריגולטו", ורדי). ההתמודדות הטכנית היתה מרשימה, ועם זאת ניכר שארונשטיין טרם השתלטה על הארייה הקשה. השאלה היא אם הוגן לצפות ליותר מזמרות כ"כ צעירות (ארונשטיין ילידת 89', גנור – 88').

הרסיטל המוקדם, בהשוואה, עורר התפעלות רבתי, ונפתח בביצוע מסחרר ל"דרשת הבתולה המבורכת" (פרסל). אחריו צלחה הזמרת בשלום את דרך החתחתים – "Ach, ich fühl's" ("חליל הקסם", מוצרט), והמשיכה לרתק בשירים מהמחזור "בהרי י-ם" (נעם סיוון). כאילו לא די באלו, חתמה את הרסיטל בברק ובחן רב עם "הנערות מקדיס" (דליב).

על אף השוני בין הקולות הנ"ל – לגנור סופרן כסוף, קריסטלי; זה של ארונשטיין מתוק ועגול – שניהם ליריים ובהירים. עוד מאפיין משותף חשוב הוא הכיוון הברור שאליו הם מתגבשים, חרף גיל הזמרות. התמונה שונה אצל המתחרה השלישית, שירי הרשקוביץ: זהו קול בשרני בעל גוון עז, ויתרונותיו הם עוצמה וגמישות. במהלך התחרות שרה, בין היתר, את הארייה של רוזינה ("הספר מסביליה", רוסיני), "Let the bright seraphim" ("שמשון", הנדל) ו-"Mercè, dilette amiche" ("ערביות סיציליאניות", ורדי). דרוש ביטחון עצמי לא מבוטל על מנת להתמודד עם חומרים תובעניים כאלו – על אחת כמה וכמה בסיטואציה התחרותית המלחיצה. אין ספק שלהרשקוביץ יש מכך ובשפע, אך רגע ההבטחה שבקולה אינה מתממשת במלואה, כיוון שאת הנוכחות הקולית המוחצנת והמפוזרת יש לאזן בהחלטות אמנותיות מחושבות מאלה שהתקבלו בפועל. הווה אומר, על הזמרת למצוא יד מכוונת שתדע לאן לתעל את כישוריה. בעזרת הדרכה הולמת (ועבודה קשה), עשויה הרשקוביץ להתפתח כקולורטורה דרמטית או ספינטו.

שורה תחתונה: הקול האנושי הוא כלי נגינה שברירי, גחמני, בוגדני וקשה מאד לשליטה. העובדה אינה זרה לשופטי התחרות (המנצחים יואב תלמי ויובל צורן, והזמרים גבי שדה, מיכל שמיר וסיוון רותם) שוודאי אימצו בתהליך השיפוט, מתוקף ניסיונם והבנתם, תפיסה רחבה הלוקחת בחשבון לא רק את הנשמע בפועל, אלא גם את העתיד להתגלות.

הקהל מוזמן להצטרף למעקב אחר התפתחות מיטב מוזיקאינו הצעירים: טל גנור תתארח במופע ההשקה של "אנסמבל ליריק" (18.1, פליציה בלומנטל); ב-23.1 תחבור עינת ארונשטיין לעמיתיה להרכב הבארוק של אונ' ת"א, "In Camera XV"; את שירי הרשקוביץ ניתן לשמוע במסגרת ה"אופרה-סטודיו", תכנית הזמרים הצעירים של האופרה הישראלית.

מווינה לאיטליה

על אף אי-אלו חבלי לידה, ערב הלידר של טל גנור ועמיתיה הסתכם בהנאה ובציפיה להמשך / עמיר קדרון, 24.9.11

את חלקה הראשון של הופעתם במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל (22.9) ייחדו הסופרן טל גנור והפסנתרן דניאל סטרכילביץ' לשוברט.

השיר הפותח ("לסילביה"), ובמידת-מה גם העוקב ("דג השמך"), עוצבו באופן שלא תאם את רף הציפיות שעורר הריאיון המקדים, או האזנות קודמות לזמרת. כל כך למה? כיוון שהשירה והנגינה לקו בנוקשות-מה. העוצמה היתה עזה מדי ביחס לחלל האינטימי, וחסרו דקויות בפרשנות.

יחד עם זאת, לאור השיפור העצום שחל מייד בהמשך, עולה כי אין לתלות את האשמה בגיל הצעיר של המוזיקאים או בחוסר ניסיון. אדרבה, כישרון ומוזיקליות יש להם בשפע, ומעל הכל חשוב לציין ולהלל את הקשר שנרקם בין הקול לפסנתר, שלאורך כל הערב היו מאוזנים היטב. כנראה שחוסר המיקוד ההתחלתי נבע מהיכרות בלתי מספקת עם תנאי האולם, ואולי יש במשוואה גם יסוד של התרגשות.

כאמור, הגלגל התהפך בשיר השלישי – תפילת 'חג כל הנשמות'. השירה והליווי הצטמצמו למימדים הנכונים והצטיינו ברוך, ברגישות ובאיפוק שהשתלבו ליופי מהפנט. נפלא!

המגמה נמשכה הלאה, ב"אווה מריה" המפורסם, לאחריו חתם סטרכילביץ' את הפרק השוברטי בנגינת האימפרומפטו מס' 3 ו-4 מתוך אופוס 142. הצגת הנושא של מס' 3 באורח פשוט ונינוח – על סף הבנאליות – לא הכינה את הקהל לניצוצות שקרנו מהווריאציות. סטרכילביץ' ריחף על הקלידים בלגאטו קל-מגע והפגין חוש תיזמון חד, כפי שניכר במיוחד בהפוגות שבין הווריאציות. כמו כן יש לו טעם טוב: אף ברגעים המוחצנים ביותר, אינו מתפתה להרעיש עולמות (וקל ליפול במלכודת, עם הסטיינווי החדש), אלא מקפיד על עוצמה שהולמת את הסגנון ואת הלך הרוח.

אימפרומטו מס' 4 הוא כבר סיפור אחר: ההטעמה של הנושא העיקרי מבלבלת, ואכן התקשה סטריכלביץ' לעצב אותו בצורה מגובשת. הנגינה, איפוא, לא היתה הפעם נקיה מבחינה טכנית, ועדיין – לזכות הפסנתרן עמדו הלהט, המשחקיות וההנאה שהוא מפיק מאומנותו. סטרכילביץ' מבין את המוזיקה, והתחושה מוקרנת ודבקה במאזינים.

נפילת מתח מסוימת חלה בשני השירים שפתחו את חלקו של ברהמס בקונצרט ("שיר גשם" ו"זמיר"), אשר בוצעו ברוח דומה לזו שפתחה את הקונצרט: דיוק היה שם, אך לא עומק או עניין יוצא דופן.

בהמשך עלתה לבמה הסופרן האורחת, ענת צ'רני, ושרה עם גנור שלושה דואטים: "הים", "תופעה" ו"אחיות". בשלושתם לא יצר ברהמס יחסים מורכבים בין הקולות, כך שעל מנת להתרשם באמת מצירוף הקולות רב היופי של הזמרות, יש לייחל לאיזה רסיטל שיכלול דואטים אופראיים. גם כך נמצאה הנאה בהאזנה לשילוב הקולות המוצלח, שהיה קסום, לא פחות, בפסוקי הסיום של "הים", למשל; ערך מוסף נבע מ"תופעה", שלאורכו שהתה צ'רני ברגיסטר הנמוך שלה, שהתגלה כבעל צבע עשיר ומפתיע; הדואט השלישי סימן נקודת מפנה מהותית בהופעה: רכיב ההומור טען את השירה ביתר השראה, וכך נוסף ליופי החיצוני רובד יקר של עומק, תוכן ועניין.

חמישה שירים מ"ספר השירים האיטלקי" של וולף נבחרו לסיים את הערב. מתוכם בלטו, הודות להגשה שנונה וכובשת, שיר הנערה העוקצת את מחזרה, ועוד יותר ממנו השיר האחרון, בו הדוברת מתרברבת באין-ספור מאהבים הפזורים על פני איטליה – תשובה נשית ניצחת לאריית הקטלוג מ"דון ג'ובני", אם תרצו.

פרשנותה של גנור לקובץ של וולף מסכמת את הרושם הכללי מהופעתה: קולה נאה, בעל מתיקות וחן רב; שירתה המופנמת, על רגעי הפיאנו המרהיבים בשקיפותם, עשויה לרגש; אך כאשר היא מוצאת חיבור מלא לתכנים ולסיטואציות, או-אז קולה מזנק אל על ומתמלא כריזמה וזוהר אמיתי. במלים אחרות, תנו לה במה! האוריינטציה של גנור אופראית במובהק, וזה המקום לחדש את הקריאה לרסיטל מהז'אנר – רצוי בשת"פ עם צ'רני ובליווי הרגיש והאלגנטי של סטרכילביץ'.

גיחה קצרה לווינה

לקראת הופעתה הקרובה במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, מדברת זמרת הסופרן טל גנור על ההבדל בין אופרה ללידר ועל המעבר מחממת האקדמיה לעולם האמיתי / עמיר קדרון, 15.9.11

טל גנור, ילידת ישראל, למדה מוזיקה קלאסית בתלמה ילין ושירה באונ' ת"א אצל פרופ' תמר רחום. במסגרת לימודיה שרה את דספינה ב"כך עושות כולן", "האלמנה העליזה" והמכשפה הראשונה ב"דידו ואנאס". כמו כן הופיעה עם הרכב המוזיקה העתיקה "בארוקדה" ובסדנת האופרה האחרונה ביפו, וזכתה במקום הראשון בתחרויות ביה"ס למוזיקה באונ' ת"א ובמלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל.

נפתח דווקא בסוג של סיכום: סיימת לפני כמה חודשים תואר ראשון באונ' ת"א. ספרי על הדרך שעברת בארבע השנים באקדמיה.           

אחרי הלימודים בתלמה ילין, שם הרגשתי שבניתי לעצמי מעמד, הגעתי אנונימית לאקדמיה והייתי צריכה להתחיל מחדש, להיות סבלנית ולעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי במסגרת החדשה. האקדמיה היא מין מודל חממה של העולם הגדול, מקום ללמוד אצל ובמחיצת מוזיקאים טובים בסביבה שמדרבנת להתקדמות. היתה לי אפשרות להגשים את עצמי תוך למידה מהתהליך, בין אם בתפקידים באופרות או בהשתתפות בקונצרטים, תחרויות ואודיציות. בסופו של דבר אני מרוצה מהדרך שעשיתי, ומסתכלת על ארבע השנים האלה בחיוך.

האיזכור של תלמה ילין לוקח אותנו עוד צעד אחורה, ומעניין באמת איך מלכתחילה בחרת ללמוד זמרה.           

אני לא חושבת שהיתה נקודה מסוימת שבחרתי בזה. הבמה תמיד משכה אותי: כילדה למדתי תיאטרון, שרתי במקהלות והתנסיתי בסוגים שונים של מוזיקה. האהבה למוזיקה קלאסית ולאופרה באה מהבית: אבא שמע מוזיקה קלאסית, וסבתא וסבא לקחו אותי מגיל צעיר לאופרה – ואני זוכרת את זה כמשהו קסום.  אולי האופרה היא נקודת החיבור בין האהבה שלי למוזיקה והאהבה לתיאטרון.

הופעתך הקרובה מוקדשת כולה ללידר; לדעתך יש מקום לשלב איזשהו היבט תיאטרלי-בימתי גם בפורמט זה, או שעל הרגש והדרמה לנבוע אך ורק מהמוזיקה?           

בלידר יש חשיבות גדולה לטקסט, המוזיקה נובעת ממנו ונותנת לו פרשנות. השירים לרוב מספרים סיפור או מתארים מצב נפשי, ולכן דורשים יכולת הבעה ואינטרפרטציה של המבצעים. מצד שני, אלו יצירות קאמריות ויש בהן משהו מאד אינטימי וחשוף, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת ההרכב של קול ופסנתר, לכן ההיבט התיאטרלי יותר מרומז מאשר על במת האופרה. בקונצרט אבצע גם דואטים של ברהמס יחד עם הזמרת ענת צ'רני. אני חושבת שהאינטראקציה בין שתי זמרות תוסיף באופן טבעי מימד תיאטרלי…

ציינת את חשיבות הטקסט בלידר. סביר להניח שחלק ניכר מהקהל לא שולט בגרמנית. באיזו מידה זה עלול לפגום בחוויה?           

בעיני המוזיקה עומדת גם בפני עצמה והמאזין לא תמיד צריך לדעת את המילים בשביל להבין את השיר ולהתחבר אליו. כמובן שהחוויה הרבה יותר שלמה כשמבינים כל מילה. אני בדר"כ אוהבת לצרף תרגום לתוכניה.

בלידר חשיבות מכרעת לקשר הנרקם בין הקול לפסנתר. בהופעה ינגן דניאל סטרכילביץ'. הזדמן לכם לעבוד יחד קודם לכן?           

דניאל ואני מכירים עוד מתלמה ילין. באקדמיה עבדנו יחד כדואו במסגרת קורס ליווי ווקאלי בהדרכת פרופ' יונתן זק, והיה בינינו חיבור מאד טבעי. החלטנו להמשיך את העבודה יחד, וכך נוצר הקונצרט בפליציה בלומנטל.

מה לגבי החיבור עם ענת? למדתן במקביל באקדמיה ואף חלקתן תפקידים ("האלמנה העליזה", למשל); יש חפיפה בסוג הקול – וגם כך צפוף מאד בפאך שלכן. יש פוטנציאל ליריבות מרה…           

ענת ואני חברות מהיום הראשון ללימודים ואפשר להגיד שעשינו את ארבע השנים באקדמיה יד ביד. זה יתרון גדול ששתינו באותו המקצוע. אנחנו מתייעצות על כל דבר, ממליצות אחת על השניה וכמובן מפרגנות! גם אין לנו בדיוק את אותו סוג קול, מה שמאפשר שיתופי פעולה מעניינים.

לצד ברהמס, תשירי בקונצרט לידר מאת וולף ושוברט. מחד, מתקבל איזשהו ייצוג להתפתחות הליד לאורך הרומנטיקה הגרמנית; מאידך – חבל לקפח את הליד הצרפתי, למשל. יש מצב לקונצרט המשך?           

הגענו לתוכנית אחרי הרבה מחשבה. הרפרטואר גדול, וברור שאי-אפשר להכניס הכל לקונצרט אחד. התמקדנו בשלושה מלחינים שאנחנו אוהבים, ויצאה תוכנית יפה שעל אף שכולה בגרמנית, היא מאד מגוונת. אני אוהבת גם את הרפרטואר הצרפתי – יש נקודות מפגש מעניינות בינו לבין הגרמני. אני חושבת, למשל, שהלידר של וולף מתאימים לאלה של פולנק. ייתכן שזו תהיה התוכנית בקונצרט הבא שלנו.

נשמע מבטיח! ובאותו קו מחשבה, חבל יהיה לוותר על הרפרטואר הגרמני ה"מודרני" (ברג, שנברג והלאה), או על הליד הישראלי: שתי נישות ייחודיות שמן הסתם התנסית בהן בלימודים. מה יחסך אליהן?           

אני מאוד אוהבת מוזיקה מודרנית. לצערי, יש לי מעט הזדמנויות לבצעה, אבל כל דבר בעיתו.

קהל המוזיקה הקלאסית הולך ומזדקן. איך אפשר למשוך לאולמות הקונצרטים אנשים בגילך?           

שאלה טובה… אני חושבת שאהבה למוזיקה קלאסית בדר"כ באה מהבית, או בחינוך במסגרות מוזיקליות מגיל קטן. לכל אחד יש פוטנציאל להתאהב במוזיקה הזאת, אבל כנראה שבגיל מאוחר יותר קשה למשוך צעירים להקשיב למוזיקה שהם לא רגילים אליה. אני חושבת שגם פרויקטים כמו צליל ראשון, תוכנית מפתח, אופרות לילדים וכד' מאפשרים לילדים להיחשף למוזיקה קלאסית ולהתאהב בה.

ואת, מלבד מוזיקה קלאסית, מה את אוהבת לשמוע?           

הרבה דברים: דיפ פרפל והמודי בלוז, שהכרתי דרך אבא שלי (כנראה שלא רק אהבה למוזיקה קלאסית באה מהבית). רדיוהד, ג'וי-דיויז'ן וסיגור רוס הן להקות שאני מאד אוהבת, והזמרים האהובים עלי הם צ'ט בייקר ורופוס וויינרייט. אני חושבת שאני מושפעת מהם בשירה הלא-קלאסית שלי. וכמובן מוזיקה ישראלית – אריק איינשטיין ויהודית רביץ, שלומי שבן… בקיצור, אני מאד אוהבת מוזיקה, על רוב סוגיה.

באיזו מסגרת יוצא לך לשיר "לא-קלאסי"?           

בעיקר עם חברים, לא במסגרת מקצועית (:

למה, יש סתירה בין טכניקות ההפקה הקולית? היתה באקדמיה הנחיה – אולי לא רישמית –  להימנע משירה "רגילה"?           

חס וחלילה, אם שרים נכון אין שום בעיה, אפילו שיש הבדל גדול מאד בהפקה הקולית.

דיברנו על דרכך עד כה ועל הקונצרט הקרוב – עכשיו הגיע הזמן להעיף מבט קדימה. מה ההופעה הבאה לאחר ערב הלידר?           

אני עובדת כרגע על כמה פרויקטים, בינתיים אין תאריכים סגורים.

ומה הלאה? יש מחשבות על לימודים ו/או עבודה בחו"ל?           

יש, אבל עוד מוקדם לדבר על זה.

אולי בכתבה הבאה. מלה לסיום?           

המממ… פליציה בלומנטל, 22.9 בשעה 20:00!

טל גנור תשיר לידר מאת שוברט, וולף וברהמס בליווי הפסנתרן דניאל סטרכילביץ', שגם ינגן שני קטעים מהאימפרומטו אופ. 142 של שוברט. אורחת: הסופרן ענת צ'רני, שתשיר עם גנור דואטים של ברהמס. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ביאליק 26, ת"א.