ראשי » Posts tagged 'האנסמבל הקולי החדש'

Tag Archives: האנסמבל הקולי החדש

יריית פתיחה קולעת

הבנה מדויקת של הדרמה שבמוסיקה + אנרגיה מחשמלת = קונצרט משובח / חגי אברבוך, 17.10.12

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בחרה לפתוח את עונת הקונצרטים הנוכחית בשתי יצירות פחות מוכרות ומבוצעות, וכבר על כך הם ראויים לשבח. פאולו אולמי הוא מנצח כריזמטי, שולט היטב בתזמורת, ורוב הזמן דואג לאיזון טוב בין הסקציות השונות. התזמורת, ככלל, הפיקה צליל מרשים, החל בפיציקטו דיסקרטי ונעים בקונטרבסי, עבור באיזון נכון בין כלי הנשיפה וכלי הקשת – הסאונד לא היה צעקני אף לרגע – וכלה בתופי הדוד: נדיר לציין כלי זה לשבח בנפרד אך הפעם נדמה שאין מנוס. דרדורי תופים שמגיעים בדיוק לעוצמה הנכונה ושינויי דינמיקה חדים ומדויקים מצד הטימפניסט יכולים לתרום רבות לתחושת המלאות של הרגע המוסיקלי שמפיקה התזמורת כולה. מעבר לכך, ניכר היה עד כמה המנצח פאולו אולמי והתזמורת עצמה כבר 'משופשפים' בביצוע אופרות, ויצירות דרמטיות בכלל.

המיסה די גלוריה של פוצ'יני היא יצירת נעורים עתירת מלודיות יפהפיות ודרמטיות כבושה שעוד עתידה להתפרץ באופרות שיכתוב המלחין המפורסם:  פרק הסיום, אגנוס דיי, עוד יופיע במלואו כפרק מקהלה וסולנים באופרה "מאנון לסקו". לפרקים צצה ריתמיות קלילה, רוסינית, ולעיתים מופיעות נגיעות ורדיאניות, בייחוד באריית הבאס, 'קרוצ'יפיקסוס', בפרק הקרדו. הבאס פאולו פקיולי נראה מתאמץ מעט, אך הגוון שלו נהדר, עמוק ומחוספס, וההבעה עזה ומרגשת. הטנור אבי קלמברג לירי, קטיפתי, ללא לחץ, ויש בשירתו פשטות שאינה מובנת מאליה. אם כי לעיתים כיסתה עליהם התזמורת, האנסמבל הקולי החדש והמקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים הפיקו צליל זוהר ונהדר, בייחוד בפרק הגלוריה. נקווה לשמוע אותם שוב על הבמה.

סימפוניית הרפורמציה גם היא יצירת נעורים, ורק עקב היסטוריית ביצוע מורכבת זכתה למספור כסימפוניה החמישית של מנדלסון: למעשה, נכתבה בשנת 1830, עוד לפני הסימפוניה השנייה, לציון שלוש מאות שנה ל-"הצהרת אאוגסבורג": הצהרה זו נחשבה לאחד הצעדים המשמעותיים הראשונים בנתינת לגיטימציה לפרוטסטנטיות כגישה דתית לגיטימית לצד הקתוליות. היצירה עצמה נתקלה בהתנגדות, וכמעט שלא בוצעה בחיי המלחין. התווים יצאו לאור לראשונה רק בשנת 1868, עשרים ואחת שנה אחרי מותו. רוח קדושה שורה על היצירה, ומנדלסון משתמש בה הן בכוראל הלותרני המפורסם ביותר, ist unser Gott Ein feste Burg (מבצר עוז הוא אלוהינו) ובנעימת ה"אמן" נוסח דרזדן שהולחנה במאה ה-18, ונכנסה לשימוש בכנסיות בסקסוניה מתחילת המאה ה-19. בהערת אגב: לאוזניים יודעות ואגנר לא יכולה נעימה זו שלא להזכיר את האופרה "פרסיפל", שם היא מתגלגלת למוטיב הגביע הקדוש. אצל מנדלסון נותרת הנעימה זכה וראשונית, בתזמור לכלי-קשת המזכיר את הופעתה הראשונה גם באופרה הנ"ל – ומעניין לבדוק באופן כללי השפעות מנדלסוניות על המלחין הגרמני המאוחר יותר. באשר לקונצרט הנוכחי – תחת ידיו האמונות של פאולו אולמי, העניקה התזמורת ביצוע אנרגטי אך לא מתלהם. האיפוק נאה לתווים אלה. בייחוד ראויים לשבח – סקציית הצ'לי, בצליל חם ושופע, וסקציית כלי הנשיפה מעץ בהפקה צלילית מרגשת. ביצוע כגון זה מעלה רצון לשמוע את התזמורת עם מנצח משובח זה ביצירות בעלות גוון דומה, כגון הסימפוניה הסקוטית.

ככלל, לאחר יריית פתיחה כזו, מתחשק לשמוע מה שיש לנגנים ולמנצחיהם להעניק בהמשך העונה ולקוות שיעמדו ברף הגבוה שהציבו זה עתה. כבר הקונצרט הבא מרתק, עם יצירה ישראלית מקורית, והקונצ'רטו המשולש של בטהובן – יצירה יפהפייה, שלא מבוצעת מספיק. עוד בעונה – "כוכבי הלכת" מאת הולסט, הקונצ'רטו לצ'לו מאת אלגר, וגם כמה יצירות מודרניות שזכו להיכנס לפנתיאון, כגון "אטמוספרות" של ליגטי וארבעת האינטרלודים היפהפיים מתוך האופרה "פטר גריימס" מאת בריטן. כדאי.

קונצרט פתיחת עונה: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון; פאולו אולמי, מנצח; אבי קלמברג, טנור; פאולו מקיולי, בס; האנסמבל הקולי החדש; המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה ולמחול ירושלים.

בשבח האמריקניזציה

הנאה צרופה בקונצרט סיום העונה של האנסמבל הקולי החדש, הנע בין אופרה ומחזמר לשירי עם ונשמה – והכל תוצרת אמריקה / עמיר קדרון, 6.6.12

לא פשוט לבחור קצה חוט לתיאור המופע "אמריקה אמריקה", כיוון שכלל מספר רב של קטעים המכסים טווח סגנוני רחב – ותקצר היריעה מלפרט הכל. אם להתחיל מהשורה התחתונה, הרי שהאנסמבל הקולי החדש חיזק את מעמדו כהרכב מוביל בחוד החנית של שירת המקהלה בארץ, ועל יתרונותיו המוכרים מהאזנות קודמות הוסיף נדבך של הומור ושל חגיגיות קלת דעת.

בחלקו הראשון של הערב הזדמן לקהל להכיר כמה ממלחיניה הנוכחיים של ארה"ב: הקונצרט נפתח ב-"Jubilant Song" מאת רנה קלאוזן (יליד 1953), ובו אפקט הדהוד מרתק שהאנסמבל ביצע בשלמות, וכן סולו גבוה לסופרן שנמסר לניבה אשד, שלה קול בעל זוהר מעודן.

אופיו האינסטרומנטלי של השיר "תקווה, אמונה, חיים, אהבה" (אריק וויטאקר, יליד 1970) הולם מאד את איכות השירה של האנסמבל – זכה, דייקנית וממוקדת – ולמעלות הטכניות נוספה רכות של הבעה בשיר "Sure on this Shining Night" (מורטן לאורידסן, יליד 1943), המסורתי בנימתו.

בהמשך הערב הוצגו יצירות מאת גדולי המלחינים האמריקניים של המאה שעברה. בשיר "עפרוני" (קופלנד) התבלטה חטיבת הסופרן המצוינת; פסוקי הסיום של "הלילה השנים-עשר" (ברבר) דעכו ל-piano יפהפה ועשוי לעילא; פרקי המיסה ההרפתקנית של ברנשטיין, המתובלת בג'אז חצוף, עוררו התלהבות בשורות האנסמבל ורמזו על הלך הרוח של חלקו השני של הקונצרט.

לאחר ההפסקה, אם כן, שולבו בתכנית קטעים מוכרים היטב, ואלו עטו כסות חדשה בזכות השילוב בין עיבודים מרעננים לביצוע נלהב. דוגמא מייצגת היא "הו, סוזנה", שגם הוגש כהדרן, ואחרת היא "summertime", ממנו תיזכר היטב שירתה המרהיבה של כרמית נתן (הגננת המדומה).

עוד בתחום הסולני, ניבה אשד הנ"ל הפציעה גם ב-"fascinatin' Rhythm" (גרשווין, מתוך "Lady be good") ואילו בפעם זו נבלעה כליל במסת האנסמבל. יחד עם זאת, מוקדם לקבוע כי מימדי קולה צנועים מדי עבור שירת סולו, ולראייה – דווקא ב-"Joshua Fit the Battle of Jericho" נישא קולה, מבריק וצלול, מבעד למרקם הרעשני.

פה ושם לקה ההרכב בכניסות לא נקיות, אך מדובר בלא יותר ממקרים ספורים וזניחים ביחס להנאה הכוללת מהמופע. לסיום, כמה מלים על העונה הבאה: זו תיפתח בגרסה קאמרית לרקוויאם של ברהמס, ואחריה תכנית שתוקדש למוזיקה פורטוגזית. במופע השלישי יארח האנסמבל את יוני רכטר, עימו כבר שיתף פעולה בהצלחה ביצירה הקסומה "איתמר פוגש ארנב". גולת הכותרת, אולי, של העונה הבאה תהיה האורטוריה "אסתר" (הנדל), שבה תלווה את ההרכב הבארוקדה, ובין הסולנים נשמע את קלייר מגנאג'י ואלון הררי – אשר לאחרונה כיכבו על במת האופרה ב"אורפאו ואאורידיצ'ה". יש למה לחכות.

"אמריקה אמריקה" – חגיגה של מוזיקה מקהלתית אמריקנית. 5.6.12, המשכן למוזיקה ולאמנויות, רעננה. האנסמבל הקולי החדש בניצוח ד"ר בריידי אולרד (Allred). פסנתרנים: תימור שפירא, פיליפ לוריא. כלי הקשה: דניאל סולומונוב.

הפלייליסט של ברהמס

קונצרט עם ערך מוסף: לצד רגעים של שירה מענגת, האנסמבל הקולי החדש מגיש שיעור בתולדות המוזיקה / עמיר קדרון, 28.1.12

פריחתה הגוברת והולכת של סצינת המוזיקה העתיקה נמשכת מזה כמה עשרות שנים, אך שורשיה נטועים כבר במאה ה-19. זאת נוכח הקהל לדעת במהלך קונצרט מסדרת "החוויה הקולית" של האנסמבל הקולי החדש, אשר הציג את ברהמס מזווית לא שגרתית: לצד יצירותיו שולבה בתוכנית מוזיקה של מלחינים שקדמו לו – מפלסטרינה ועד שוברט – ואשר את סגנונותיהם למד ויישם בעבודתו.

בשני הקטעים הראשונים – פרק ה"סנקטוס" ממיסת פאפא מרצ'לי של פלסטרינה והמוטט "הללו את ה' כל הגוים" מאת באך – הרשים ההרכב בשירה זכה ומדויקת כבהופעות קודמות. על הביצוע העיב רק "יובש" מסוים, ואולי ניתן ליחסו לאולם (מרכז ענב). מנצח האנסמבל, יובל בן עוזר, הסביר בהרצאה שקדמה למופע כי הצליל המופק משתנה בהתאם לנסיבות, ושיש לזכור שהיצירות נכתבו לחללי כנסיות ספציפיות. אכן, תוספת הדהוד הייתה מעצימה עד מאד את השירה.

שני הקטעים העוקבים הדגימו את השפעת הרנסנס והבארוק על ברהמס בכתיבתו למקהלה: המוטט "למה יתן לעמל אור" (אופ. 74) ושלושה שירים מתוך אופ. 104. מחלק זה של ההופעה זכור במיוחד אופייה המעודן והנוגע של השירה החרישית של ההרכב, ודוגמה מייצגת לכך היא לחישות ה"למה?" החוזרות בחטיבה הראשונה של המוטט.

כבונוס בעיצומו של הקונצרט, הפסנתרן תימור שפירא ניגן את קטע הפסנתר הקצרצר שהלחין ברהמס הצעיר ושנחשף והוקלט רק לאחרונה. עדות נרחבת יותר על אומנותו של שפירא נמצאה בליווי העדין לבנות האנסמבל בפרק תהילים כ"ג של שוברט, וכן בסיום הנאה ל"שירת הגורל", היצירה שסיימה את הקונצרט.

עם כל הכבוד לברהמס, גולת הכותרת של ההופעה הייתה שני מוטטים שהלחין שיץ על-פי שיר השירים. בראשון, "אני ישנה וליבי ער", חידד הביצוע המשובח של האנסמבל את היסוד האירוטי של היצירה. השירה העפילה לספירה גבוהה עוד יותר של יופי במוטט השני, "ליבבתיני, אחותי כלה". ייחוד המוטט בהשוואה ליתר התוכנית היה השימוש ברביעיית סולנים כנגד כלל ההרכב, והבונוס – קולה המלטף של האלט ערה גבעוני.

לקראת סיום, נותר עוד לפרגן לתוספת האחרונה להופעות האנסמבל, וזו הקרנת תרגום היצירות. מפליא כי בקונצרטים רבים טרם הופנמו היתרונות המובהקים של צעד זה – כנראה שמנהלי התזמורות מחבבים את הרישרוש הבלתי נסבל של הקהל בתוכניות.

כיוון שהוזכרו תוכניות, חשוב לציין שוב לטובה את אלו של האנסמבל הקולי החדש, שעושר תוכנן עומד ביחס הפוך לצניעותן: צרור הדפים הפשוט, המחולק חינם, הכיל את תמצית הרצאתו של המנצח אודות ברהמס, וכן תרגום ודברי הסבר לכל היצירות. באורח מקומם, גופי מוזיקה גדולים ומתוקצבים לא מהססים לגבות תשלום עבור תוכניות שמכילות בעיקר פרסומות לצד מידע שטחי ו/או זניח.

הקונצרטים הבאים של האנסמבל הקולי החדש ייערכו בין ה-13 ל-16 במרץ. מדובר בתוכנית המסקרנת ביותר לעונה זו, ובה הקנטטה "רבי אמנון ממגנצא" שהלחין רון ויידברג, ושבוצעה ע"י האנסמבל הקולי החדש גם בבכורתה, בפסטיבל ישראל 99'.

"העולם המופלא של ברהמס", 27.1.12, מרכז ענב. האנסמבל הקולי החדש בניצוח יובל בן עוזר. פסנתר: תימור שפירא.

מוזיקה כענף ייצוא

ערב "טעימות" של האנסמבל הקולי החדש יוצר הר של ציפיות לקראת הקונצרטים המתוכננים להמשך העונה / עמיר קדרון, 18.9.11

לפני מספר שבועות נעלו חברי האנסמבל הקולי החדש (המלך ארתור, אופרה בכנסיה) את עונת ההופעות שעברה בסיור הופעות בצרפת, וכמתאבן לעונה הנוכחית החליטו להעלות ערב שיכלול יצירות מהתכנית שבוצעה שם.

המופע "קולות מארץ הקודש" (17.9, המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל) נפתח ברגל ימין עם ביצוע יפהפה למזמור "אדון עולם" מאת המלחין היהודי בן תקופת הבארוק, סלומונה די רוסי. גורם ההפתעה היתה החלטתו המבריקה של מנצח האנסמבל, יובל בן עוזר, להפריד רביעיית זמרים מההרכב ולהציבם ביציע, ליצירת אפקט אנטיפוני. השירה המעודנת, והאופן בו המוזיקה אפפה את הקהל, חידדו את הרושם הדתי-מיסטי של המוזיקה.

בהמשך הערב, שמידת ההנאה ממנו עמדה ביחס הפוך לאורכו (כ-70 דקות) שר ההרכב שלל יצירות ממגוון תקופות וסגנונות, ותקצר היריעה מלהתייחס לכולן. מנה נוספת של ליטורגיקה משובחת נָכונה ב-"O Magnum Misterium" של פולנק ואח"כ, בנימה שונה, קלה בהרבה ואולי נוסטלגית-משהו, בפיוטים שעיבד דב כרמל.

עניין רב עוררה גרסתו של בוריס פיגובאט (יליד 54') ל"על נהרות בבל". אין מדובר ביצירה קלה במיוחד להאזנה, בעיקר ביחס ליתר התכנית. אווירתה כבדה לרוב,  ובמהלכה – שוב, בניגוד חריף לשאר היצירות – עוצמת הקולות העפילה לרמה מעיקה ממש. אין בציון עובדה זו משום גינוי, כיוון שמדובר בצעד הנובע מאסתטיקה אמנותית. כך או כך, ההחלטה לשלב את "על נהרות בבל" היתה נכונה וחשפה עוד טפח מיכולות האנסמבל.

המוזיקה החילונית לא קופחה: גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, "שירת הציפורים" של מלחין הרנסנס המאוחר ז'נקן. הביצוע – עירני, נלהב וחד כתער – ביטל את מחסום השפה, וכך, גם מבלי להתמצא בדקויות הטקסט העוקצני, הקהל נהנה מאד מהשירה. הסוד, ככל הנראה, טמון בחדוות העשיה הניכרת היטב על פני הזמרים.

ההופעה נחתמה בשני שירים מאת נעמי שמר. תחילה, עיבוד מקסים, ג'אזי וקליל ל"שנינו יחד תחת מטריה אחת", ואחריו "שלג על עירי". במהלך השיר האחרון היו כמה כניסות לא מדויקות בחטיבת הסופרן, ובנשימה זו חובה לציין גם שצמצום מספר הזמרים עבור הקונצרט המדובר, שנעשה לצורך התאמה למימדי האולם, הפר את האיזון בין החטיבות – ההשפעה ניכרה בעיקר אצל הטנורים. יחד עם זאת, היתרונות עולים על החסרונות: צליל האנסמבל זך, נקי ובהיר, ושירתו היא מופת של מוזיקליות.

לקראת תום ההופעה, הציג המנצח את תכנית העונה: בנובמבר, הקונצרט הפותח – בניצוח אנדרו פארוט – יכלול את הרקויאם של פורה לצד אורטוריית חג המולד של סן-סנס. מעט לפני כן ישתלב האנסמבל בקונצרט פתיחת העונה של תז' נתניה (לשעבר הקאמרית הקיבוצית), אשר גם בו יבוצע אותו רקויאם יחד עם המגניפיקט של באך.

הקונצרט העוקב יתרכז סביב ברהמס ומלחינים שקדמו לו ושביצירותיהם מצא עניין: באך ושיץ. בחודש מרץ יתקיים המופע המסקרן של העונה: הקנטטה "רבי אמנון ממגנצה" שהלחין רון ויידברג ושבוצעה ע"י ההרכב בפסטיבל ישראל 99'. לסיום, יקדיש האנסמבל ערב למוזיקה אמריקנית, ובו ספיריטואלס ויצירות מאת גרשווין, קופלנד ועוד.