ראשי » Posts tagged 'גיא פדר'

Tag Archives: גיא פדר

דה-קונסטרוקציה בונה

מגע הזהב של אנסמבל מיתר מצליח להנגיש גם יצירות שבוחנות את גבולות המוזיקה ואת קשב הקהל / עמיר קדרון, 24.10.12

זמן קצר לאחר מופע פתיחה מלהיב שנערך בקונסרבטוריון ת"א, התארח אנסמבל מיתר בביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. בעוד שאולם הבית החדש בקונס' היה מלא עד אפס מקום במוקירי ההרכב המצוין, הרי שזה של אונ' ת"א אוכלס בדלילות – מן הסתם בשל חוסר היכרות של קהל המנויים עם האמנים, ובשל הרתיעה ממוזיקה עכשווית.

לאור מעלותיו של הקונצרט, לא ייפלא אם אנסמבל מיתר קנה לו מעריצים חדשים שיפיצו את הבשורה, ויש לקוות שבמופעים הבאים בסדרה תהיה לכך הוכחה בדמות קהל רב יותר. חבל שרק מעטים ייהנו ויחכימו ממה שיש להרכב להציע.

ארבע היצירות שכללה התכנית נבדלות זו מזו בשפה, בתוכן ובהשפעה על המאזין, אך יש חוט שני המקשר ביניהן – כך על-פי המבוא שניתן טרם הנגינה – וזהו תהליך של דה-קונסטרוקציה. כך, למשל, המחווה של קורטאג לשומאן לא כוללת ציטוט שיזהה את האחרון; כך ארז הולץ מגדיר מחדש מהי רביעיית פסנתר ומסרב לפתח נושא מוזיקלי בדרכים המקובלות; וכך מארק אנדרה יוצר צלילים שבמסגרת אחרת לא ייחשבו כלל למוזיקה.

בנסיבות כאלה, שילוב הנחיה בקונצרט הוא לא פחות מהכרחי. קשה לומר כי ההסברים שנשאו האמנים באמת הכינו את הקהל למוזיקה – לשם כך יש צורך להתעמק בנבכי התווים כפי שעושה זאת רביעיית כרמל. עם זאת, די בהצגה על קצה המזלג על מנת לרקום קשר בלתי אמצעי עם הקהל, ולהשרות אווירה מזמינה – ובזאת הצליחו חברי מיתר מעל למשוער.

היצירה שפתחה את הערב היתה, אם כן, "מחווה לשומאן". זו בוצעה במחוזותינו באחד מביקורי הפרויקט הקאמרי הישראלי (גם אז בהשתתפות הקלרניתן גלעד הראל), ויהיה נחמד לו ההמתנה לביצוע הבא לא תארך שוב למעלה משלוש שנים.

קורטאג הלחין חופן פרקים תמציתיים, לרוב מאופקים בהבעה, שקופים ומעודנים, אך כוללים גם הבלחות זעם – אולי כביטוי לזהויותיו הנוגדות של שומאן? תהא התשובה אשר תהא, אין הכרח להתמצא ברקע כדי להבין את המוזיקה. שיא המחווה (ואולי גם פסגת הקונצרט) בפאסאקאליה המסיימת, שהוגשה באורח מהפנט, המוכיח בבירור כי קורטאג הלחין מארש לוויה לשומאן – ועל הקהל לקחת חלק בו.

היצירה העוקבת היתה "מיתרי הלב", שנכתבה עבור האנסמבל ע"י רוס באוור, ובוצעה בערב המדובר לראשונה – ובנוכחות המלחין. החלילן רואי אמוץ מיעט בדברים וטען כי המוזיקה, לירית ואקספרסיוניסטית, תדבר בעד עצמה. אכן כך: באוור יצר מערך אסתטי רב-גירויים של ניגודים, ובו נגינה מסורתית לצד צלילים בעלי אופי ניסיוני, ויחסי גומלין בין הכלים, המבוססים על הצהרות ותגובות לצד חיקויים הדדיים כמעט קומיים באופיים. כל זאת במסגרת של מוזיקה פיוטית המתמסרת ללא חשש להשתפכות רגשנית. אם בכך ביטא המלחין את אהדתו לאמנים, הרי שאלו גמלו בנגינה שהצטיינה בטכניקה נטולת רבב ובעבודת צוות מעוררת קנאה.

עולם צליל שונה בתכלית נכון ברביעיה של ארז הולץ – בדיעבד, היצירה המאתגרת ביותר בקונצרט. אף כי פה ושם ניתן לזהות נושא מבליח באחד הכלים, ולעמוד על הקשר ביניהם, הרי שהמלחין מעדיף במובהק לדחוס את מרקם המוזיקה ככל הניתן וליצור משחקי צבע המתקיפים את האוזן ומקשים על מעקב אחר המתרחש. התהליך מעניין כשלעצמו, ומגיעה מלה טובה לנגנים ולמנצח על שצלחו את דרך החתחתים (בשלום?) – אך לא ברור (בניגוד ליצירות הקודמות, למשל) מה ביקש הולץ למסור.

אתגר אחר חתם את הערב – "אפר" מאת מארק אנדרה. בהקדמה של הוויולן משה אהרונוב נרמז אך מעט ממשנתו הסדורה של המלחין, בה משמשים אש ואפר; מסמן ומסומן; דימוי וייצוג; מציאות, אמנות וזיכרון. בפועל, אפשר להניח כל אלו הצידה ולהתרכז במוזיקה: כאשר זו נתונה בידיים האמונות של אנסמבל מיתר, אין למאזין ברירה אלא להפוך שבוי בקסם המוזר של "אפר".

קשה מאד לתאר או בכלל להבין כיצד מתגבש אוסף מקרי זה של רחשים ושברי צליל למקשה אחת, אך עובדה היא כי הנגנים הפכו את האפר האוורירי של אנדרה למעין תיאטרון מוזיקלי מותח ורב רושם, המכריח את הקהל להאזין בדריכות – כמעט בחרדת קודש! – ולנחש מהיכן יגיח צל-הצליל הבא. "אפר" היא יצירה שצריך לחוות בביצוע חי כדי להבינה, וטוב יעשו חברי מיתר לו יחזרו עליה בעתיד. המוזיקה אמנם אינה קלה להאזנה כלל וכלל, אך שכרה בצידה.

לסיום, המלצה חמה: לקראת יציאת ההרכב לסיור הופעות באירופה, יתקיים ב- 16 בנובמבר קונצרט באולם ברון שבקונסרבטוריון ת"א. התכנית תכלול יצירות מאת ולטר צימרמן ופיליפ לֶרוּ (מלחין הבית של אנסמבל מיתר), והדובדבן שבקצפת: הנגנים ינסו כוחם בשירת "ארייה" של ג'ון קייג'. אין רגע דל!

"אנסמבל מיתר מארח סטודנטים מהסדנה למוזיקה עכשווית": קונצרט ראשון מסדרת "מוזיקה חדישה", בעריכת עמית דולברג. משתתפים: גיא פדר – מנצח, רואי אמוץ – חליל, אורי ויסנר-לוי – כינור, משה אהרונוב – ויולה, לירון יריב – צ'לו, גלעד הראל – קלרינט, עמית דולברג – פסנתר.

בתכנית: גיורגי קורטאג: "מחווה לשומאן" לקלרינט, ויולה ופסנתר; רוס באוור: "מיתרי הלב" לחליל, כינור, ויולה וצ'לו; ארז הולץ: רביעיה לחליל, קלרינט, ויולה ופסנתר  (2010) ; מארק אנדרה: "אפר" לחליל, קלרינט, ויולה, צ'לו ופסנתר (2005).

אולם קלרמונט, ביה"ס הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אוניברסיטת ת"א, 23.10.12.

מיתר מכוון היטב

חגיגה של השראה וכישרון בחנוכת המרכז למוזיקה עכשווית – ביתו החדש של אנסמבל מיתר / עמיר קדרון, 1.10.12

לפני סקירת הקונצרט הראשון בסדרת המנויים של אנסמבל מיתר לעונה זו, יש הכרח להתייחס לאירוע מיוחד שנעל את העונה הקודמת לפני חודשים ספורים: השקת תכנית "תדרים", שאודותיה התראיינו כאן נציגי "מיתר". בקצרה, "תדרים" היא מסגרת העשרה חוץ-אקדמית שעניינה טיפוח מוזיקאים צעירים בתחום המוזיקה העכשווית. התכנית נכנסת כעת לשנת הפעילות השניה, ובמופע הבכורה הנ"ל הוצגו פירות המחזור הראשון. לצד "פיירו הסהרורי" נוגנו לא פחות מ-15 (!) יצירות בבכורה, מתוכן 11 שנכתבו ע"י מלחיני התכנית.

בדיעבד, עם כל הכבוד לעשיה המבורכת, נלוותה למרתון הגדוש תחושת "תפסת מרובה – לא תפסת". על כן שימחה ההחלטה לשבץ בקונצרט הפתיחה (29/9, קונס' ת"א, אולם רן ברון) את "In Passing" שהלחין עמרי אברם. אבן חן קטנה ומקסימה זו הלכה לאיבוד במופע השקת "תדרים", והנה קיבלה את הכבוד הראוי לה במסגרת הגיונית ופחות עמוסה. במה מדובר? מיניאטורה פוסט-וברנית, אם יורשה, שראשיתה רסיסי צליל ורמזי מלודיה, המצטרפים מעט-מעט למרקם מוצק יותר ורבגוני. חסרונה היחיד של היצירה הוא מימדיה הצנועים. אמנם אין זה הוגן לקבוע כי אינה מתפקדת כיחידה עצמאית, ועם זאת, מפתה לייחל כי המלחין ייפתח את קצה החוט הנפלא הזה ליצירה רחבה יותר.

גולת הכותרת של הקונצרט – אם יש מקום לסמן כזו – היתה היצירה העוקבת, "חזיונות לילה" מאת הלת בן קנז. הפעילות של אנסמבל מיתר עלולה להיות מתויגת (שלא בצדק!) ככזו שנועדה ליודעי ח"ן ולשוחרי אוונגארד, והנה באה בן קנז והופכת את הקערה על פיה. המוזיקה לירית, רגשנית ונגישה. במידה מסוימת אפשר לקטלגה "ניאו-רומנטית", אבל עדיף להימנע מהגדרות או להשאירן לטיפול המוזיקולוגים, מה גם שהדבקת תווית כזו חוטאת לפועלה של המלחינה. בן קנז אינה בהכרח מתרפקת על מסורת העבר, ואף לא מנסה לחזר בכוח אחר הקהל. אדרבא, יש ביצירתה אמירה אישית, מקורית, והיא עכשווית לכל דבר ועניין.

פרקה הראשון של "חזיונות" הוא הילולה מצטלצלת ובה נוכחות בולטת להשתפכויות רגש מצד הכינור והצ'לו. אתנחתא מהורהרת קצרה נשלטת בראשיתה ע"י הפסנתר והקלרינט, והאווירה הפותחת חוזרת לזמן קצר עד לסיומו המפתיע של הפרק, שנקטע ממש בעיצומו של משפט. לב היצירה בפרק השני, אשר ממשיך את מגמת ההבעה של קודמו, אולם בגוון אחר, אפל וחמוץ-משהו. גם זה מסתיים בחטף, ויש בכך משהו מקומם – ועם זאת מאד נכון, כאילו רומזת בן קנז שאותם חזיונות מסתוריים נמוגים באחת עם קרן האור הראשונה. אם כן, "חזיונות לילה" היא יצירה כובשת ברגשנותה, המצליחה לבטא הלך רוח פנימי של תהומות נפש מבלי להתדרדר למלודרמה דביקה. נהדר!

יצירה נפלאה נוספת בוצעה בהמשך הערב, והיא "Four loops" של עמוס אלקנה. ביסודה מוטיב החולף בכלים ועובר פיתוח, מחקר וריבוד. בשלב מסוים נבנה קונטרפונקט מועד לפורענות שביד רפה עלול לקרוס, אך המנצח אור גיא – חבר תכנית "תדרים" – ניווט דרכו בשלום והוליך את הנגנים ביד רמה ובביטחון. מעבר למבנה העשוי ביד אמן, מעלתה של היצירה טמונה בכישרונו של אלקנה לנסח מלודיה יפה, וכן לפתח אותה באורח מעניין. יתרה מזאת, יש ביצירתו רגש והומור, ותחושה ברורה שהוא מגולל סיפור דרך המוזיקה.

בין החזיונות של בן קנז ללולאות של אלקנה שובצו "סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל" מאת ראובן סרוסי, המנוגדת בתכלית ליצירות הנ"ל וחוקרת היגד בסיסי פשוט באופן שכלתני וקר; וכן "שיר", עיבוד שערך פביאן פניסלו ליצירה קודמת עבור אנסמבל מיתר. שיאה של האחרונה מצוי בחטיבת הסיום הצנועה שלה – ציטוט חרישי ונוגע ללב של שיר עם יפני, שנוגן ברוך ע"י הכנר משה אהרונוב על רקע קו בס מתון מצד הצ'לן יותם ברוך. קטע ענוג זה הטיל צל כבד על ההמולה המטרימה אותו, ואף ייתר אותה לחלוטין, וספק אם זו היתה כוונת המלחין. כך או כך – מגיעות מחמאות למבצעים.

הקונצרט הסתיים בנגינת "מרק אבנים" של רוס באוור. באיזה אופן מייצגת המוזיקה את מקור השראתה? התשובות ביד המלחין, אך גם מחוץ להקשר הנרטיבי יש ביצירה עניין, והיא מצטיינת בציוריות ובקצב נמרץ.

לסיכום, אנסמבל מיתר פתח את העונה ברגל ימין: תכנית מגוונת ומרתקת, ביצוע מסור בידיים מיומנות, ותחושה של הבטחה גדולה שתתממש שוב ושוב במהלך העונה. בזאת ניתן יהיה להיווכח בקונצרט הבא (20/12), ובו שבעת השירים המוקדמים של ברג וכן יצירות מאת תומס אדס, עופר פלץ וארי בן שבתאי; ועוד לפני כן בהופעת האורח של אנסמבל מיתר בביה"ס למוזיקה של אונ' ת"א (23/10). על כל זאת ועוד – באתר ההרכב.

קונצרט השקת המרכז למוזיקה עכשווית ואלקטרונית. קונסרבטוריון ת"א, 29/9.12. אנסמבל מיתר: גיא פדר (מנצח), רואי אמוץ (חליל), גלעד הראל (קלרינט), משה אהרונוב (כינור/ויולה), יותם ברוך (צ'לו), עמית דולברג (פסנתר). נציגי תכנית תדרים: אור גיא (מנצח), מרגריטה טימושין (חליל), ניר מרום (קלרינט). בתכנית: לוצ'אנו בריו – Lied לקלרינט סולו (1983); עמרי אברם – In Passing לחמישייה (2012); הלת בן קנז – חזיונות לילה לחמישייה (בכורה); ראובן סרוסי – סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל, לקלרינט, ויולה ופסנתר (1989); פביאן פניסלו – שיר, לאנסמבל מיתר (בכורה); עמוס אלקנה – four loops מתוך "שיעורים בערבית", לרביעיה (1998/2012, בכורה); רוס באוור – מרק אבנים, לאנסמבל (1995).