ראשי » Posts tagged 'אנסמבל מיתר'

Tag Archives: אנסמבל מיתר

דה-קונסטרוקציה בונה

מגע הזהב של אנסמבל מיתר מצליח להנגיש גם יצירות שבוחנות את גבולות המוזיקה ואת קשב הקהל / עמיר קדרון, 24.10.12

זמן קצר לאחר מופע פתיחה מלהיב שנערך בקונסרבטוריון ת"א, התארח אנסמבל מיתר בביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. בעוד שאולם הבית החדש בקונס' היה מלא עד אפס מקום במוקירי ההרכב המצוין, הרי שזה של אונ' ת"א אוכלס בדלילות – מן הסתם בשל חוסר היכרות של קהל המנויים עם האמנים, ובשל הרתיעה ממוזיקה עכשווית.

לאור מעלותיו של הקונצרט, לא ייפלא אם אנסמבל מיתר קנה לו מעריצים חדשים שיפיצו את הבשורה, ויש לקוות שבמופעים הבאים בסדרה תהיה לכך הוכחה בדמות קהל רב יותר. חבל שרק מעטים ייהנו ויחכימו ממה שיש להרכב להציע.

ארבע היצירות שכללה התכנית נבדלות זו מזו בשפה, בתוכן ובהשפעה על המאזין, אך יש חוט שני המקשר ביניהן – כך על-פי המבוא שניתן טרם הנגינה – וזהו תהליך של דה-קונסטרוקציה. כך, למשל, המחווה של קורטאג לשומאן לא כוללת ציטוט שיזהה את האחרון; כך ארז הולץ מגדיר מחדש מהי רביעיית פסנתר ומסרב לפתח נושא מוזיקלי בדרכים המקובלות; וכך מארק אנדרה יוצר צלילים שבמסגרת אחרת לא ייחשבו כלל למוזיקה.

בנסיבות כאלה, שילוב הנחיה בקונצרט הוא לא פחות מהכרחי. קשה לומר כי ההסברים שנשאו האמנים באמת הכינו את הקהל למוזיקה – לשם כך יש צורך להתעמק בנבכי התווים כפי שעושה זאת רביעיית כרמל. עם זאת, די בהצגה על קצה המזלג על מנת לרקום קשר בלתי אמצעי עם הקהל, ולהשרות אווירה מזמינה – ובזאת הצליחו חברי מיתר מעל למשוער.

היצירה שפתחה את הערב היתה, אם כן, "מחווה לשומאן". זו בוצעה במחוזותינו באחד מביקורי הפרויקט הקאמרי הישראלי (גם אז בהשתתפות הקלרניתן גלעד הראל), ויהיה נחמד לו ההמתנה לביצוע הבא לא תארך שוב למעלה משלוש שנים.

קורטאג הלחין חופן פרקים תמציתיים, לרוב מאופקים בהבעה, שקופים ומעודנים, אך כוללים גם הבלחות זעם – אולי כביטוי לזהויותיו הנוגדות של שומאן? תהא התשובה אשר תהא, אין הכרח להתמצא ברקע כדי להבין את המוזיקה. שיא המחווה (ואולי גם פסגת הקונצרט) בפאסאקאליה המסיימת, שהוגשה באורח מהפנט, המוכיח בבירור כי קורטאג הלחין מארש לוויה לשומאן – ועל הקהל לקחת חלק בו.

היצירה העוקבת היתה "מיתרי הלב", שנכתבה עבור האנסמבל ע"י רוס באוור, ובוצעה בערב המדובר לראשונה – ובנוכחות המלחין. החלילן רואי אמוץ מיעט בדברים וטען כי המוזיקה, לירית ואקספרסיוניסטית, תדבר בעד עצמה. אכן כך: באוור יצר מערך אסתטי רב-גירויים של ניגודים, ובו נגינה מסורתית לצד צלילים בעלי אופי ניסיוני, ויחסי גומלין בין הכלים, המבוססים על הצהרות ותגובות לצד חיקויים הדדיים כמעט קומיים באופיים. כל זאת במסגרת של מוזיקה פיוטית המתמסרת ללא חשש להשתפכות רגשנית. אם בכך ביטא המלחין את אהדתו לאמנים, הרי שאלו גמלו בנגינה שהצטיינה בטכניקה נטולת רבב ובעבודת צוות מעוררת קנאה.

עולם צליל שונה בתכלית נכון ברביעיה של ארז הולץ – בדיעבד, היצירה המאתגרת ביותר בקונצרט. אף כי פה ושם ניתן לזהות נושא מבליח באחד הכלים, ולעמוד על הקשר ביניהם, הרי שהמלחין מעדיף במובהק לדחוס את מרקם המוזיקה ככל הניתן וליצור משחקי צבע המתקיפים את האוזן ומקשים על מעקב אחר המתרחש. התהליך מעניין כשלעצמו, ומגיעה מלה טובה לנגנים ולמנצח על שצלחו את דרך החתחתים (בשלום?) – אך לא ברור (בניגוד ליצירות הקודמות, למשל) מה ביקש הולץ למסור.

אתגר אחר חתם את הערב – "אפר" מאת מארק אנדרה. בהקדמה של הוויולן משה אהרונוב נרמז אך מעט ממשנתו הסדורה של המלחין, בה משמשים אש ואפר; מסמן ומסומן; דימוי וייצוג; מציאות, אמנות וזיכרון. בפועל, אפשר להניח כל אלו הצידה ולהתרכז במוזיקה: כאשר זו נתונה בידיים האמונות של אנסמבל מיתר, אין למאזין ברירה אלא להפוך שבוי בקסם המוזר של "אפר".

קשה מאד לתאר או בכלל להבין כיצד מתגבש אוסף מקרי זה של רחשים ושברי צליל למקשה אחת, אך עובדה היא כי הנגנים הפכו את האפר האוורירי של אנדרה למעין תיאטרון מוזיקלי מותח ורב רושם, המכריח את הקהל להאזין בדריכות – כמעט בחרדת קודש! – ולנחש מהיכן יגיח צל-הצליל הבא. "אפר" היא יצירה שצריך לחוות בביצוע חי כדי להבינה, וטוב יעשו חברי מיתר לו יחזרו עליה בעתיד. המוזיקה אמנם אינה קלה להאזנה כלל וכלל, אך שכרה בצידה.

לסיום, המלצה חמה: לקראת יציאת ההרכב לסיור הופעות באירופה, יתקיים ב- 16 בנובמבר קונצרט באולם ברון שבקונסרבטוריון ת"א. התכנית תכלול יצירות מאת ולטר צימרמן ופיליפ לֶרוּ (מלחין הבית של אנסמבל מיתר), והדובדבן שבקצפת: הנגנים ינסו כוחם בשירת "ארייה" של ג'ון קייג'. אין רגע דל!

"אנסמבל מיתר מארח סטודנטים מהסדנה למוזיקה עכשווית": קונצרט ראשון מסדרת "מוזיקה חדישה", בעריכת עמית דולברג. משתתפים: גיא פדר – מנצח, רואי אמוץ – חליל, אורי ויסנר-לוי – כינור, משה אהרונוב – ויולה, לירון יריב – צ'לו, גלעד הראל – קלרינט, עמית דולברג – פסנתר.

בתכנית: גיורגי קורטאג: "מחווה לשומאן" לקלרינט, ויולה ופסנתר; רוס באוור: "מיתרי הלב" לחליל, כינור, ויולה וצ'לו; ארז הולץ: רביעיה לחליל, קלרינט, ויולה ופסנתר  (2010) ; מארק אנדרה: "אפר" לחליל, קלרינט, ויולה, צ'לו ופסנתר (2005).

אולם קלרמונט, ביה"ס הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אוניברסיטת ת"א, 23.10.12.

מיתר מכוון היטב

חגיגה של השראה וכישרון בחנוכת המרכז למוזיקה עכשווית – ביתו החדש של אנסמבל מיתר / עמיר קדרון, 1.10.12

לפני סקירת הקונצרט הראשון בסדרת המנויים של אנסמבל מיתר לעונה זו, יש הכרח להתייחס לאירוע מיוחד שנעל את העונה הקודמת לפני חודשים ספורים: השקת תכנית "תדרים", שאודותיה התראיינו כאן נציגי "מיתר". בקצרה, "תדרים" היא מסגרת העשרה חוץ-אקדמית שעניינה טיפוח מוזיקאים צעירים בתחום המוזיקה העכשווית. התכנית נכנסת כעת לשנת הפעילות השניה, ובמופע הבכורה הנ"ל הוצגו פירות המחזור הראשון. לצד "פיירו הסהרורי" נוגנו לא פחות מ-15 (!) יצירות בבכורה, מתוכן 11 שנכתבו ע"י מלחיני התכנית.

בדיעבד, עם כל הכבוד לעשיה המבורכת, נלוותה למרתון הגדוש תחושת "תפסת מרובה – לא תפסת". על כן שימחה ההחלטה לשבץ בקונצרט הפתיחה (29/9, קונס' ת"א, אולם רן ברון) את "In Passing" שהלחין עמרי אברם. אבן חן קטנה ומקסימה זו הלכה לאיבוד במופע השקת "תדרים", והנה קיבלה את הכבוד הראוי לה במסגרת הגיונית ופחות עמוסה. במה מדובר? מיניאטורה פוסט-וברנית, אם יורשה, שראשיתה רסיסי צליל ורמזי מלודיה, המצטרפים מעט-מעט למרקם מוצק יותר ורבגוני. חסרונה היחיד של היצירה הוא מימדיה הצנועים. אמנם אין זה הוגן לקבוע כי אינה מתפקדת כיחידה עצמאית, ועם זאת, מפתה לייחל כי המלחין ייפתח את קצה החוט הנפלא הזה ליצירה רחבה יותר.

גולת הכותרת של הקונצרט – אם יש מקום לסמן כזו – היתה היצירה העוקבת, "חזיונות לילה" מאת הלת בן קנז. הפעילות של אנסמבל מיתר עלולה להיות מתויגת (שלא בצדק!) ככזו שנועדה ליודעי ח"ן ולשוחרי אוונגארד, והנה באה בן קנז והופכת את הקערה על פיה. המוזיקה לירית, רגשנית ונגישה. במידה מסוימת אפשר לקטלגה "ניאו-רומנטית", אבל עדיף להימנע מהגדרות או להשאירן לטיפול המוזיקולוגים, מה גם שהדבקת תווית כזו חוטאת לפועלה של המלחינה. בן קנז אינה בהכרח מתרפקת על מסורת העבר, ואף לא מנסה לחזר בכוח אחר הקהל. אדרבא, יש ביצירתה אמירה אישית, מקורית, והיא עכשווית לכל דבר ועניין.

פרקה הראשון של "חזיונות" הוא הילולה מצטלצלת ובה נוכחות בולטת להשתפכויות רגש מצד הכינור והצ'לו. אתנחתא מהורהרת קצרה נשלטת בראשיתה ע"י הפסנתר והקלרינט, והאווירה הפותחת חוזרת לזמן קצר עד לסיומו המפתיע של הפרק, שנקטע ממש בעיצומו של משפט. לב היצירה בפרק השני, אשר ממשיך את מגמת ההבעה של קודמו, אולם בגוון אחר, אפל וחמוץ-משהו. גם זה מסתיים בחטף, ויש בכך משהו מקומם – ועם זאת מאד נכון, כאילו רומזת בן קנז שאותם חזיונות מסתוריים נמוגים באחת עם קרן האור הראשונה. אם כן, "חזיונות לילה" היא יצירה כובשת ברגשנותה, המצליחה לבטא הלך רוח פנימי של תהומות נפש מבלי להתדרדר למלודרמה דביקה. נהדר!

יצירה נפלאה נוספת בוצעה בהמשך הערב, והיא "Four loops" של עמוס אלקנה. ביסודה מוטיב החולף בכלים ועובר פיתוח, מחקר וריבוד. בשלב מסוים נבנה קונטרפונקט מועד לפורענות שביד רפה עלול לקרוס, אך המנצח אור גיא – חבר תכנית "תדרים" – ניווט דרכו בשלום והוליך את הנגנים ביד רמה ובביטחון. מעבר למבנה העשוי ביד אמן, מעלתה של היצירה טמונה בכישרונו של אלקנה לנסח מלודיה יפה, וכן לפתח אותה באורח מעניין. יתרה מזאת, יש ביצירתו רגש והומור, ותחושה ברורה שהוא מגולל סיפור דרך המוזיקה.

בין החזיונות של בן קנז ללולאות של אלקנה שובצו "סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל" מאת ראובן סרוסי, המנוגדת בתכלית ליצירות הנ"ל וחוקרת היגד בסיסי פשוט באופן שכלתני וקר; וכן "שיר", עיבוד שערך פביאן פניסלו ליצירה קודמת עבור אנסמבל מיתר. שיאה של האחרונה מצוי בחטיבת הסיום הצנועה שלה – ציטוט חרישי ונוגע ללב של שיר עם יפני, שנוגן ברוך ע"י הכנר משה אהרונוב על רקע קו בס מתון מצד הצ'לן יותם ברוך. קטע ענוג זה הטיל צל כבד על ההמולה המטרימה אותו, ואף ייתר אותה לחלוטין, וספק אם זו היתה כוונת המלחין. כך או כך – מגיעות מחמאות למבצעים.

הקונצרט הסתיים בנגינת "מרק אבנים" של רוס באוור. באיזה אופן מייצגת המוזיקה את מקור השראתה? התשובות ביד המלחין, אך גם מחוץ להקשר הנרטיבי יש ביצירה עניין, והיא מצטיינת בציוריות ובקצב נמרץ.

לסיכום, אנסמבל מיתר פתח את העונה ברגל ימין: תכנית מגוונת ומרתקת, ביצוע מסור בידיים מיומנות, ותחושה של הבטחה גדולה שתתממש שוב ושוב במהלך העונה. בזאת ניתן יהיה להיווכח בקונצרט הבא (20/12), ובו שבעת השירים המוקדמים של ברג וכן יצירות מאת תומס אדס, עופר פלץ וארי בן שבתאי; ועוד לפני כן בהופעת האורח של אנסמבל מיתר בביה"ס למוזיקה של אונ' ת"א (23/10). על כל זאת ועוד – באתר ההרכב.

קונצרט השקת המרכז למוזיקה עכשווית ואלקטרונית. קונסרבטוריון ת"א, 29/9.12. אנסמבל מיתר: גיא פדר (מנצח), רואי אמוץ (חליל), גלעד הראל (קלרינט), משה אהרונוב (כינור/ויולה), יותם ברוך (צ'לו), עמית דולברג (פסנתר). נציגי תכנית תדרים: אור גיא (מנצח), מרגריטה טימושין (חליל), ניר מרום (קלרינט). בתכנית: לוצ'אנו בריו – Lied לקלרינט סולו (1983); עמרי אברם – In Passing לחמישייה (2012); הלת בן קנז – חזיונות לילה לחמישייה (בכורה); ראובן סרוסי – סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל, לקלרינט, ויולה ופסנתר (1989); פביאן פניסלו – שיר, לאנסמבל מיתר (בכורה); עמוס אלקנה – four loops מתוך "שיעורים בערבית", לרביעיה (1998/2012, בכורה); רוס באוור – מרק אבנים, לאנסמבל (1995).

בחדרי תדרים

שיחה עם נציגי אנסמבל מיתר על מופע ההשקה של פרויקט "תדרים" – קבוצת הצעירים של ההרכב – בתום שנת פעילותו הראשונה / עמיר קדרון, 26.6.12

משה אהרונוב, כנר, מתאם אמנותי באנסמבל מיתר ומנהל תכנית "תדרים". למד באונ' ת"א ובאוניברסיטה של האומנויות היפות UDK (ברלין). זכה במלגות קרן התרבות אמריקה ישראל (2001-2005) ובפרס הראשון בתחרות המוזיקה הקאמרית של אונ' ת"א (2005). השתתף בפסטיבל שלזוויג הולשטיין (גרמניה), פסטיבל פבלו קזלס (צרפת), הפסטיבל למוזיקה קאמרית ירושלים ואחרים. הופיע כסולן עם הקאמרטה הישראלית ירושלים, אנסמבל קפריזמה ועוד. חבר באנסמבל מיתר מ-2006.

עמית דולברג, פסנתרן, מייסד אנסמבל מיתר ומנהלו האמנותי. ניגן והקליט עם המנצחים ז'ולט נאג', אילן וולקוב ואחרים. השתתף בפסטיבל הסתיו בווארשה, הביאנאלה של היידלברג, הביאנאלה למוסיקה בת זמננו בת"א ועוד. זכה במלגת בוכמן-היימן, מלגת ארקין ומלגות קרן התרבות אמריקה ישראל. ניגן באנסמבל המאה ה-21 (2005-2011), והיה מנהלה האמנותי של "התיבה" (2009-2011). מלמד באקדמיה למוזיקה בירושלים ומנהל בה את הסדנה למוזיקה בת זמננו.

נתחיל מהצגת פרויקט "תדרים". מה הנסיבות שהובילו להקמתו?

אהרונוב: ובכן, לפני כשנתיים אנסמבל מיתר החל בפרויקט שנקרא תכנית המלגאים. במסגרתו נרכשו באמצעות תרומות כרטיסים לקונצרטים של האנסמבל על מנת לחלקם לסטודנטים מהאקדמיות למוזיקה. היוזמה עלתה מההבנה שסטודנטים לא תמיד מסוגלים להוציא את הסכום הנדרש לקונצרט, גם אם הוא נמוך. לפני כל קונצרט הרצו המשתתפים בפני הסטודנטים על אספקט מרכזי של הארוע: בקונצרט שהשתתף בו שרון רוזנר הגמביסט, הועברה הרצאה על הוויולה דה גמבה ודרך הנגינה בה. בקונצרט שעסק במוזיקה של גרמניה שלפני מלחמת העולם השניה, התקיימה הרצאה בנושא הקברט הגרמני ומוזיקה פוליטית וכו'.

בקיץ שעבר האנסמבל דן באפשרויות להעביר למלגאים עוד פעילויות. כתוצאה מסיעור המוחות עלתה המסקנה שאנחנו מעוניינים בתכנית שנתית כללית שממוענת לכל אותם צעירים המתעניינים במוזיקה עכשווית, ושגם אם הם זוכים למענה במסגרות בהן הם לומדים, אולי לנו יש פתח להרחיב את דעתם ולהוסיף עוד נדבך על מה שהם לומדים. לבסוף הוחלט שנקים מעין אנסמבל שבו חברים נגנים, זמרים, מנצחים ומלחינים, ובמסגרתו ננגן ונלמד מוזיקה חדשה מהרפרטואר, וניצור עבודות מקוריות עבור פרויקט תדרים.

דולברג: הרעיון של "תדרים" בא מהמקום של לבנות קבוצה איכותית של צעירים מצטיינים כל אחד בתחומו, כולם סקרנים ורעבים למוזיקה עכשווית. מבחינתי, אנסמבל רציני למוזיקה בת זמננו חייב להיות כזה שדואג גם לחינוך. בתהליך הזה התחלנו לפני מספר שנים ותמיד שאפנו לחזק אותו: התחלנו בהרצאות לפני קונצרטים, שיחות עם מלחינים ומבצעים, אח"כ פרויקט המלגאים, ועכשיו תוכנית תדרים שמהווה שיא מבחינת האנסמבל וייחודית מאוד בנוף הישראלי.

כרגע יש שני אנסמבלים בארץ שדואגים לחינוך ולפעילויות לצעירים: אנסמבל ניקל, שמקיים תכנית קיץ מרשימה כבר מספר שנים; ואנחנו, עם "תדרים", שהיא תכנית שנתית.

כיצד אותרו הסטודנטים שהוזמנו לתכנית המלגאים? בכמה אנשים מדובר?

אהרונוב: התכנית מנתה 45 סטודנטים, רובם מהאקדמיה למוזיקה בירושלים. הם התחייבו להגיע למספר קונצרטים שנקבע מראש, בין ארבעה לשמונה.

ומתוך קבוצה זו נבחרו משתתפי "תדרים"?

אהרונוב: לא בדיוק. חלק מחברי "תדרים" השנה היו מלגאים בשנה שעברה וחלקם לא. במהלך השנה התקיימו בחינות לשם בחירת הנגנים, הזמרים והמנצחים, וכמו כן המלחינים – שנבחרו מתוך קבוצה גדולה מאד ששלחה לנו יצירות לבדיקה. לבסוף בחרנו באחד עשר מלחינים, שלושה מנצחים, זמרת אחת ושישה נגנים.

דולברג: חלק ממשתתפי "תדרים" אנחנו רואים בקונצרטים שלנו כבר מספר שנים, וחלק נענו לפירסום של האודיציה.

על מה עבדו במהלך השנה משתתפי הפרויקט, ובאיזה אופן?

אהרונוב: חברי "תדרים" חולקו לקבוצות עבודה קטנות. זוג אחד, מרגריטה טימושין וניר מרום, שולב בסדרת קונצרטים של אנסמבל מיתר – "עלי שיר" – שהתקיימה בחודש מרץ, ובה הם ניגנו דואט לחליל ולקלרינט מאת קרטר. נגנים נוספים, כגון מרתה מקייב (חליל) ועודד גייצהאלס (כלי הקשה), ניגנו עם האנסמבל במספר תכניות במהלך העונה.

המנצחים למדו בהדרכת מנצח הבית של מיתר, גיא פדר, את "פיירו הסהרורי" של שנברג ואת היצירה Asche מאת המלחין מרק אנדרה. לאחרונה השתתפו בסדנה בת שלושה ימים שעסקה ביצירות הנ"ל, בהנחיית המנצחים יובל צורן וגיא פדר. מנצחי "תדרים" עבדו בסדנה עם נגני אנסמבל מיתר ועם הזמרת רחל ראובן, גם היא חברת "תדרים".

כל 11 מלחיני הפרויקט הוזמנו לכתוב עבור קונצרט המרתון יצירה בת מספר דקות בהנחיית המלחין איל אדלר, שהציב בפניהם דרישות מדויקות ביותר לכתיבה. היצירות נוגנו עבורם במפגשים מיוחדים עם אנסמבל מיתר בכדי שיוכלו להתרשם מעבודתם ויקבלו הערות ורעיונות להמשך העבודה.

בנוסף, חברי הפרויקט נפגשו במהלך חוה"מ פסח לשני ימי סדנאות, שכללו הרצאות ופעילויות בנושאים של קצב, מוזיקה אלקטרונית ואילתור. בין המרצים היו המלחין דניאל בירו, רוני הולן, יוני סילבר, עמנואל ויצטום וד"ר סטיב הורנשטיין, כולם דמויות מפתח בתחומם. כל הפעילויות של "תדרים", מהרצאות ועד הדרכת הרכבים קאמריים, מתקיימות ללא תשלום עבור חברי הפרויקט.

כיצד ממומן "תדרים"?

אהרונוב: תרומות. עו"ד דן יקיר וקרן ג'ון ואדל גריי, בניהולה של הגברת מרשה גריי, הם המממנים של התכנית. למרות זאת התקציב שלנו מוגבל מאד, ולשמחתי חלק גדול מהמורים והמרצים הסכימו להשתתף בשנת הפעילות הראשונה בהתנדבות מלאה. כולי תקווה שנצליח עם הזמן לגייס תורמים נוספים בכדי שנוכל להגדיל את התכנית מבחינת התכנים המוצעים, ולכלול בה כמות גדולה יותר של משתתפים.

האם היתה להקצאת המשאבים לטובת "תדרים" השפעה על הפעילות של מיתר?

אהרונוב: חלק גדול מהפעילות של מיתר בשנה החולפת הוקדש לפרויקט "תדרים". במהלך השנה שבה התקיימה תכנית המלגאים הבנו שיש הרבה מאד מוזיקאים צעירים שרעבים ללמוד ולנגן הרבה יותר מוזיקה עכשווית. פרוייקט תדרים נוצר במיוחד כדי לענות על הצורך הזה.

זה לא סוד שמוזיקאים וחובבי מוזיקה מוצאים לעתים קרובות את המוזיקה העכשווית כבלתי נגישה או לא ידידותית למשתמש. במיתר אנחנו מאמינים שהיא כן נגישה וכן ידידותית ברגע שלומדים להכיר אותה וליהנות ממנה ולא להירתע. המטרה שלנו גם באנסמבל וגם בפרויקט היא "להנגיש" את המוזיקה ולהפוך אותה לזמינה יותר גם למוזיקאים צעירים וגם לקהל הרחב.

מעבר למטרות שציינת, האם "תדרים" ישמש גם כעתודה של "מיתר" עבור פרויקטים שיצריכו הרכב גדול מהקבוע?

אהרונוב: בוודאי ובוודאי. שתי נגניות החליל של "תדרים", למשל, הצטרפו כבר השנה לפרויקטים של אנסמבל מיתר – לא כנגניות "אקסטרה", אלא כחברות בהרכב שנדרש לאותם הקונצרטים. התוצאה היתה נהדרת והן השתלבו להפליא.

האם יש בהקמת "תדרים" ניסיון למשוך קהל ע"י הרחבת הפעילות בזירת המוזיקה העכשווית/אלטרנטיבית – במובן של "If you build it, they will come"?

אהרונוב: אנחנו תמיד רוצים למשוך קהל חדש וסקרן שמתעניין במוזיקה שאנחנו מנגנים. פרויקט "תדרים" מורכב כולו מאותו הקהל החדש שלא מסתפק רק בלהיות קהל, אלא רוצה גם להכיר את המוזיקה מבפנים, לנגן אותה, ליצור אותה. הפרויקט לא נוצר מתוך צורך אנוכי של נגני מיתר, אלא מתוך ההבנה שהחשיפה למוזיקה עכשווית היא הכרח בגלל התדמית הלא נגישה שדבקה בה. אנחנו רוצים שקהל חדש יבוא ויגלה שלא רק שהשד לא נורא כל כך, אלא שהוא דווקא נעים ומעניין.

הכל טוב ויפה – אבל למוזיקאים צעירים יש סקרנות ונכונות שקשה למצוא, למשל, אצל מנויי הפילהרמונית. במלים אחרות, מה יש לעשות כדי להרחיב את הקהל ולא לסגור את הפעילות שלכם בנישה של "מוזיקה למוזיקאים"?

אהרונוב: תכניות הקונצרטים של מיתר לא מיועדות למוזיקאים בלבד. אני מודה שיש יצירות שדורשות מהמאזין הרבה יותר ריכוז והשתדלות מאשר חמישיית הפסנתר של הומל – שהיא יצירה משובבת נפש לטעמי, אבל לאו דווקא דורשת ריכוז עילאי בכדי ליהנות ממנה. אנחנו דואגים תמיד לתכניות שיש בהן יצירות שדורשות מהמאזין רק דבר אחד, והוא להישען אחורה בכסא שלו ולהניח לנו להוביל אותו בתוך הלונה פארק שנקרא "מוזיקה עכשווית".

פרויקט "תדרים" נועד לגרות את החושים של מוזיקאים צעירים שלעתים קרובות לא נחשפים למוזיקה הזאת במקומות שהם מגיעים מהם, באמצעות סדנאות, הרצאות ופעילויות. לכמה מוזיקאים ישראלים בגילאי 15-30 יצא לשבת באולם עם יוני סילבר ולצפות בפרטיטורות גראפיות שנראות כמו תרשים של תחנת חלל, ולהבין בסופו של יום איך כל זה הופך למוזיקה? דרך אגב, התוצאה היתה מדהימה. האנרגיה היתה כל כך מחשמלת, עד שיוני נאלץ לסיים את האילתור של הנגנים כי הם פשוט לא הצליחו להפסיק מרוב שהיו שקועים בתהליך. השנה היו לנו 21 משתתפים. אני מקווה שבשנה הבאה המספר יהיה לפחות כפול, וכך הלאה.

לגבי קהל שאינו עוסק במוזיקה, אני בעצמי מגלה פרצופים חדשים בכל קונצרט של מיתר. לפעמים אני מזהה מכרים שאין להם שום קשר למוזיקה עכשווית, אבל מתישהו, איפשהו, הם שמעו על מיתר ועל המוזיקה האחרת שאנחנו מנגנים והחליטו לבוא לנסות. לא מעט מהם מגיעים גם לקונצרט שאחרי ולקונצרט שאחרי.

לפני שנדון בתכניות עבור שנת הפעילות הבאה של "תדרים", נסה לסכם את הנוכחית. האם הצלחתם להגשים את היעדים שהצבתם בתחילת הדרך? אילו לקחים ומסקנות הופקו?

אהרונוב: קודם כל, גיליתי חבורה נפלאה של מוזיקאים צעירים, מוכשרים וסקרנים שלמדו בחשק רב והפגינו ענין גדול בכל פעילות שהוצעה להם. חוץ מזה למדתי שבאנסמבל שלי – שבו אני חבר כבר למעלה מחמש שנים – יש נגנים נהדרים (פרט שאני מודע לו בכל חזרה) שהם גם מורים נפלאים, נדיבים, חכמים ומסורים למקצוע ההוראה.

המסקנה החשובה האחת שלי מהשנה הזאת היא שיש לי שותפים אמיתיים לדרך שיצאנו אליה, החל בגלעד הראל, שהיה אחראי לרבים מהתכנים שעסקנו בהם והיה מדריך עיקרי להרכבים קאמריים, דרך כל שאר חברי האנסמבל: יוני גוטליבוביץ', רואי אמוץ, יונתן הדס וכמובן עמית דולברג, והמנצחים גיא פדר ויובל צורן, והמלחינים איל אדלר ודניאל בירו.

המסקנה השניה היא שאנחנו עושים דבר שהוא נכון וחשוב. אין עשיה מוזיקלית אמיתית ללא הוראה ויצירת דור המשך – 11 מלחינים שזוכים לשמוע את המוזיקה שלהם מבוצעת בזמן שהם כותבים אותה; מנצחים שזוכים לעבוד עם אנסמבל שרק יומיים קודם לכן ניגן בקונצרט שקצר שבחים את אותה היצירה שהם מנצחים עליה; נגנים שלומדים מנגנים אחרים יצירות תובעניות שאין להם לעתים קרובות כלים לפענח אותן לבדם – זאת הדרך היחידה לדאוג שהרמה הגבוהה תישמר ושגם בעוד כמה שנים תהיה לנו סצינת מוזיקה עכשווית חיה, ולפעמים אפילו בועטת (כשצריך).

אני חושב שכל המטרות שהצבנו בתחילת השנה לפרויקט "תדרים" הושגו, ואני גאה בתוצאה. זאת היתה שנת ניסיון, רק טעימה קטנה של מה שאני רוצה שניצור כאן עם הפרויקט.

אם כן, מה הלאה? האם בשנה הבאה צפויה הרחבת היריעה וגיוס חניכים חדשים, או שבינתיים המחזור הקיים ממשיך?

דולברג: נקיים סיבוב נוסף של אודיציות לקראת פתיחת העונה. אנחנו כבר יודעים על הרבה סטודנטים שמתעניינים בפרויקט.

בנוסף, הקיץ הקונסרבטוריון הישראלי חוזר הביתה, לבנין המחודש ברחוב שטריקר. אנחנו אנסמבל הבית של הקונסרבטוריון כבר מספר שנים, וכעת נפתח שם את המרכז למוזיקה אלקטרונית ועכשווית, בו נקיים קורסים, סדנאות והרצאות. רוב הקונצרטים שלנו בתל אביב יתקיימו באולם החדש של הקונסרבטוריון, וגם רוב הפעילות של "תדרים". כאנסמבל הבית, נקיים פעילות גם עם התלמידים של הקונסרבטוריון.

נקיים מספר סדנאות למלחינים, מבצעים ומנצחים עם אורחים מחו"ל: בינואר עם מלחין הבית החדש של האנסמבל, פיליפ לֶרוּ, שמלמד באירקם (פאריז) ובאוניברסיטת מקגיל שבקנדה. דניאל בירו (ויקטוריה, קנדה) יבוא גם בשנה הבאה לקיים פרויקט של מוסיקה אלקטרו-אקוסטית. פביאן פניסֶלו חוזר בפעם השלישית לסדנה וקונצרטים.

נקיים סדנאות גם עם יובל צורן, גיא פדר ועם הסגל של מיתר. הפעילות תהיה מאד אינטנסיבית!

אהרונוב: יהיו קורסים בנושאים של שירה, תנועה ואילתור; שני קונצרטים בביצוע חברי הפרויקט; ומרתון מסכם שכולו יוקדש למוזיקה שיחברו חברי הפרויקט לאורך השנה בעזרת חברי אנסמבל מיתר.

לסיום, עוד על המרתון הקרוב. האם זו תהיה הופעה של חברי "תדרים" בלבד, או משותפת עם מיתר? מי ינצח על "פיירו הסהרורי"?

דולברג: הקונצרט יהיה משותף ל"תדרים" ולמיתר, כאשר חלק מהיצירות תבוצענה ביחד. כל חלק בפיירו יבוצע ע"י אחד משלושת המנצחים של תדרים.

"בכורות" – קונצרט מרתון של אנסמבל מיתר ופרויקט "תדרים". 5 ביולי, לבונטין 7, 18:30. בתכנית: ביצועי בכורה ליצירות מלחיני הפרויקט; בכורות ליצירות מאת דניאל פטר בירו, אריק שפירא, דורון קאופמן ואיליה זילבלאט-שי; "פיירו הסהרורי".

מאה שנות סהרוריות

לקראת הקונצרט הקרוב של אנסמבל מיתר, הזמרת ברכה קול מדברת על האתגר של "פיירו הסהרורי" / עמיר קדרון, 17.6.12

ברכה קול, מצו-סופרן. ילידת ישראל. הופיעה עם תזמורת "סנטה צ'צ'יליה רומא", הקאמרית של יוון, הקאמרית של ליטא ועם כל התזמורות המובילות בארץ. בין תפקידיה באופרה הישראלית: מלכת הלבבות ("אליסה בארץ הפלאות" / דוד זבה), האישה שנולדה לאהבה ("הילד חולם" / גיל שוחט), ססטו ונירנו ("יוליוס קיסר" / הנדל), אולגה ("יבגני אונייגין" / צ'ייקובסקי'), גב' סדלי ("פיטר גריימס" / בריטן). את דרכה המוזיקלית החלה כילדת פלא בנגינה בחליליות. בגיל 17 סיימה בהצטיינות את לימודי תואר אמן בחליליות. סיימה בהצטיינות יתרה שני תארים בזמרה באונ' ת"א. מרבה לשיר מוזיקה ישראלית בת זמננו. חברה באנסמבל "מיתר" החל משנת 2010.

מה החשיבות של "פיירו" בתולדות המוזיקה, ועבורך אישית כמבצעת?

"פיירו" היא ללא ספק אחת היצירות המיוחדות והמאתגרות שנכתבו למבצעים בתחום הווקאלי ובכלל. העובדה שרוב היצירה (חוץ ממקומות בודדים שאמורים להיות מושרים) כתוב בקול דיבור (שנברג מדייק מאוד וכותב את הגובה עבור כל הברה), מהווה אתגר קולי וביצועי.

עם כל חדשנותה של היצירה בזמנו, ועם חשיבותה בתולדות המוזיקה, עלי לציין שאני לעולם לא "שופטת" יצירה. זאת אומרת שאני תמיד עובדת באותה מידה של מחויבות ושל אחריות מקצועית, בין אם מדובר ביצירות שכבר הוכיחו את עצמן (כגון הרקוויאם של ורדי, או "לילות קיץ" של ברליוז – פרוייקטים שבהם הייתי מעורבת לאחרונה), או ביצירות שאני מבצעת בבכורה. העבודה שלי מורכבת מלימוד ומהקפדה על הוראות המלחין מחד, ומאידך – חיפוש מקור ההשראה והחיבור הספציפי שלי לכל יצירה.

עלי לציין עובדה משמעותית שהדהימה אותי ביצירה זו, ולא ידעתי עליה בטרם התחלתי ללמוד אותה: שנברג מציין במפורש שעל המבצע לא לנסות ליצור אופי מסוים על סמך משמעות המילים אלא רק על סמך המוזיקה. הוא מציין שעל המבצע ביצירה זו לסמוך לחלוטין על המלחין, ואם הוא רוצה "לנקוט יוזמה" ולהדגיש מילה זו או אחרת במקום אותו לא ציין המלחין – עליו לדעת כי הוא גורע ולא מוסיף.

כמובן שאותי זה הדהים, מכיוון שכל מסלול ההכשרה של מוזיקאים בכלל וזמרים בפרט הרי בנוי על אינטרפרטציה. כזמרים, אנו לומדים מראשית דרכנו על חשיבותה של המילה, ועובדים על כמה שיותר אפשרויות של הדגשות מילים מרכזיות בשיר.

כזמרת ששרה הרבה מוזיקה בת זמננו, עלי לציין שמעולם לא נתקלתי בהוראה כזאת, ואפילו מלחינים שמרבים בהוראות ביצוע, מאפשרים יותר חופש ומקום לפרשנות.

ציינת שחשוב לך למצוא בכל יצירה נקודת חיבור, והנה מסתבר ששנברג מנטרל אפשרות כזו, כביכול. איך בכל זאת התמודדת עם ה"גזירה" שלו?

קודם כל, אני לא רואה בכך גזירה, נהפוך הוא: ההערה הזאת גורמת לי לרחוש כבוד כלפי שנברג וכלפי יחסו ליצירתו, וכן מעוררת בי הרבה השראה ושאלות לגבי יחסי גומלין בין מלחין למבצע באשר הם. יש גם חיבור אישי שלי ליצירה – את דרכי התחלתי כנגנית חליליות. אני זוכרת שכנערה, הוזמנתי להופיע בפסטיבל כפר בלום, ושם בוצעה גם "פיירו" (ע"י זמרת מצוינת, לדעתי קנדית, שאיני זוכרת את שמה). היצירה כ"כ השפיעה עלי, שאני יכולה לומר היום בפירוש שהיא אחת הסיבות שבזכותן נהייתי זמרת.

עד כה יצא לך לשיר יצירות מודרניות ועכשוויות שחבות לא מעט לפיירו. איך ההרגשה לגשת אל המקור?

מכיוון שאני במקור נגנית חליליות, וההכשרה שלי התחילה כמבצעת של מוזיקה עתיקה, אני רואה את ה"מקור" כמוקדם הרבה יותר מאשר פיירו. אני לא אומרת שיש קשר בין שנברג למוזיקה עתיקה, אלא רוצה להבהיר שאין בהכרח קשר ישיר בין יצירות בנות זמננו דווקא אליו ואל יצירתו.

הגיוני, בכל זאת עברו כבר 100 שנה מאז פיירו. אף על פי כן: עיצוב השפרכשטימה, "שיחרור" המוזיקה מגבולות הטונליות – ההשפעה של שנברג על המוזיקה שנכתבה אחריו היתה מרחיקת לכת, בין אם זו השפעה סגנונית ישירה או השפעה עקרונית, במובן של חיפוש אחר אסתטיקה חדשה. ניקח לדוגמא את השירים שיוסף טל הלחין על-פי אלזה לסקר שילר – האם זו לא שלוחה מאוחרת ורחוקה של האסכולה הווינאית השניה?

מסכימה לחלוטין. מבין היצירות בנות זמננו אשר ביצעתי, ב"אלזה" אני בפירוש יכולה לראות את הקשר שבין שנברג לטל. אני רוצה לחדד את מה שהתכוונתי אליו קודם – ברור שכל מהפכן בתולדות המוזיקה הטביע את חותמו ושינה מוסכמות, בין אם מדובר במונטוורדי, באך, בטהובן או דביסי. לכן כאשר אני מבצעת יצירות אשר נכתבות בימים אלה, אני חשה שהמלחינים חבים לאו דווקא יותר לשנברג מאשר לשאר המלחינים.

נחזור מעט אחורה: ציינת ששנברג מזהיר מפני פרשנות אישית, והרי אי אפשר באמת להימנע מכך לחלוטין. מהי, אם כן, נקודת ההשקה שלך לפיירו?

חשוב לי להבהיר ששנברג לא מזהיר מפני פרשנות אישית, אלא מורה לא לנסות ליצור אופי מסויים על סמך משמעות המילה.

מבחינתי כל נושא ההשראה נובע תמיד ישירות מהמוזיקה. במקרה הספציפי הזה – מקסימים ומרתקים אותי מס' דברים: קודם כל, היחס של המלחין לצליל המילה ולא רק למשמעותה. המילה כאילו "צובעת" את המוסיקה. דבר נוסף הוא העובדה שמבחינת הכתיבה, היצירה היא הכל חוץ מאשר "סהרורית" – יש בה כ"כ הרבה סדר! אופ.21 ו-21 שירים בשלושה פרקים של שבעה שירים; בכל שיר המשפט הראשון חוזר שלוש פעמים במהלך השיר, כל פעם בצורה מעט שונה. אני חושבת שדווקא הדיוק הוא שמעניק ליצירה את כוחה האמיתי.

מה לגבי פרשנות בימתית?

נבצע את היצירה בביצוע קונצרטי.

ברמת העיקרון, את חושבת שיש לכך מקום?

כמובן. כל יצירה מוזיקלית כוחה קודם כל במוזיקה. הדרמה שם בכל מקרה, גם כאשר מדובר באופרה בביצוע קונצרטי – ועל אחת כמה וכמה ביצירה כזאת.

בכורת "פיירו" חלה לפני מאה שנה – האם זו נקודת המוצא שסביבה נתפרה התוכנית? מה עוד אנו עומדים לשמוע בקונצרט?

כך גם אני הבנתי. כיוון שאני משתתפת ב"פיירו" בלבד ולא די בקיאה בפרטי היצירות האחרות, אני מציעה להפנות את השאלה לעמית דולברג – מנהלו האמנותי של האנסמבל, האחראי על בחירת התוכנית.

תגובת דולברג: ברחבי העולם חוגגים 100 שנה לבכורת "פיירו", וכך גם באנסמבל מיתר. בקונצרט ננגן גם נוקטורן לאנסמבל מאת דונלד מרטינו, נוקטורן לכינור ולפסנתר של קייג', ובכורה לטריו פסנתר של ארי בן שבתאי. כמו כן נארח שני משוררים מפסטיבל צייטקונסט – יוהנס פרנק וטל ניצן. השתתפנו בפסטיבל זה במרכז פומפידו שבפאריז וברדיאל סיסטם שבברלין. את "פיירו" ינגן גם האנסמבל הצעיר שלנו – תדרים – כחלק ממרתון סיום העונה שלנו, שיתקיים ב-5/7 בלבונטין 7.

אם כבר הזכרנו את מיתר – כיצד נוצר הקשר שלך עם האנסמבל?

אני שמחה לדבר על כך! לפני כ-3 שנים הזמינו אותי למספר פרוייקטים כזמרת אורחת. מיד שמנו לב שיחסי העבודה בינינו מצוינים והשקפותינו המוזיקליות והאמנותיות תואמות. לשמחתי הרבה, לפני כשנתיים הציע לי עמית דולברג להצטרף להרכב, ומאז ביצעתי איתם יצירות רבות בסגנונות שונים, וכן הקלטנו מס' יצירות מאד מעניינות. כמו "אנטיגונה" של אריק שפירא לקול, אנסמבל ואלקטרוניקה. כמו כן, המכון למוזיקה ישראלית הזמין אותי ואת עמית דולברג להקליט דיסק ביידיש משירי לייבו לוין, אשר עומד לצאת לאור בקרוב.

אז ניתן לומר שמצאת בית באנסמבל. השייכות להרכב מאפשרת לך להקדיש יותר זמן למוזיקה מודרנית/עכשווית?

אנסמבל מיתר הוא עבורי אכן סוג של בית, ואני שמחה וגאה להיות חברה בו. לגבי פעילותי בתחום המוזיקה העכשווית, אני מבצעת מוזיקה בת זמננו במסגרות שונות. העונה, למשל, שרתי באופרה הישראלית את האשה שנולדה לאהבה (הילד חולם) ואת מלכת הלבבות (אליסה) – תפקידים ששרתי גם בביצועי הבכורה ב-2010; עם אנסמבל המאה ה-21 בניצוח גיא פדר שרתי בבכורה עולמית את "5 שירים טראגיים" מאת המלחין הדרום-אמריקאי לאון ביריוטי, לציון יום השואה הבינ"ל.

במקביל למוזיקה העכשווית, את שרה גם קלאסית "רגילה". באיזה מהתחומים את פעילה יותר – והאם אחד מועדף על פני השני?

למען האמת אני פשוט מתעניינת במוזיקה קלאסית באשר היא. מעניינים אותי המחקר, החיפוש, הלימוד והאתגר. אחת הסיבות שאינני מנגנת יותר חליליות, היא ששוב ושוב הוזמנתי לנגן את הקונצ'רטו בדו מז'ור של ויוואלדי ואת הסוויטה בלה מינור של טלמן. הרגשתי שכמוזיקאית מעניין אותי להכיר כמה שיותר סגנונות, ואני שמחה שכיום מתאפשר לי לבצע רפרטואר רחב מאד.

העלית נקודה מעניינת – מתי עברת סופית מחליליות לשירה? ואולי עכשיו, כשזירת המוזיקה המוקדמת בפריחה יותר מאי פעם, יש סיכוי שיזדמן לך לנגן רפרטואר מגוון יותר?

מעולם לא הרגשתי שעברתי סופית מנגינה לשירה. החליליות מהוות חלק מרכזי בחיי, ואני מאמינה שאשוב להופיע בנגינה כאשר אמצא את ההזדמנות הנכונה. ממשיכים להזמין אותי כל הזמן לנגן ולשיר באותו קונצרט: בד"כ ההזמנה היא לנגן ויוואלדי ולשיר "כרמן", ואני כמובן מסרבת בשל חוסר ההיגיון שבדבר. פריחת המוזיקה העתיקה בארץ היא נפלאה ומבורכת. אני שמחה שיש כאן מוזיקאים מצויינים ומאד נהנית משיתופי הפעולה איתם.

אחד הדברים המשותפים למוזיקה עכשווית ועתיקה הוא היותן, לפחות בארץ, עניינם של יודעי ח"ן – שלא בצדק! הדבר נכון במיוחד עבור מוזיקה עכשווית, ואם לתת דוגמה מייצגת, ניזכר במופע ההשקה המצוין של רביעיית המיתרים 16, שניגנה מול אולם ריק למחצה. מה לדעתך צריך לעשות כדי למשוך קהל לתחום?

הקונצרט של רביעיית המיתרים "16" אכן היה מצוין, ומי שלא היה שם ללא ספק הפסיד. במקרה זה אני מעדיפה להסתכל לא על חצי האולם הריק אלא על חצי הכוס המלאה. לדעתי המפתח לשינוי בנושא זה טמון בשני תחומים (כמו גם בנושאים חוץ מוסיקליים): דיאלוג וחינוך. אני שמחה שבשני התחומים הללו אנסמבל מיתר מאד פעיל: מבחינת הדיאלוג – האנסמבל מרבה בשיתופי פעולה עם אמנים מתחומים שונים, למשל מתחום המוזיקה הקלה, וכן משוררים.

מבחינת חינוך – הוקם השנה פרויקט "תדרים", המהווה מעין אקדמיה ומטרתו לטפח מוזיקאים צעירים המתעניינים במוזיקה עכשווית.

האם "פיירו" היא יצירה שמתאימה גם לקהל שאינו נמנה על זה הקבוע של אנסמבל מיתר?

"פיירו", בזכות הנושאים שהזכרנו – הדרמה, היחס של המלחין לצליל המילה, החיפוש אחר כמה שיותר אפשרויות ביטוי, היחס בין החופש לסדר, והתוצאה שיוצרת מצלול נדיר ביופיו – היא יצירה מסקרנת עבור כל מוזיקאי, אמן ומאזין, ואני מקווה שיגיע כמה שיותר קהל.

מה תוכניותייך לאחר "פיירו"?

אני נמצאת לקראת סיום עונה שהיתה מאד מגוונת מבחינת רפרטואר – מוזיקה עתיקה, עכשווית, רסיטלים, קונצרטים עם תזמורות ואופרה. לשמחתי, גם העונה הבאה היא כזאת. הופעותיי הקרובות כוללות רסיטלים עם הגיטריסט עודד שוב, הופעות עם הרכב הלדינו שלי, בו אני משתפת פעולה עם יאיר דלאל, והאופרה "אליסה בארץ הפלאות".

ברכה קול תשיר את "פיירו הסהרורי" בליווי אנסמבל מיתר ובניצוח יובל צורן. עוד בקונצרט: מיצירות דונלד מרטינו, קייג' וארי בן שבתאי. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 22/6, 20:00.