מיתר מכוון היטב

חגיגה של השראה וכישרון בחנוכת המרכז למוזיקה עכשווית – ביתו החדש של אנסמבל מיתר / עמיר קדרון, 1.10.12

לפני סקירת הקונצרט הראשון בסדרת המנויים של אנסמבל מיתר לעונה זו, יש הכרח להתייחס לאירוע מיוחד שנעל את העונה הקודמת לפני חודשים ספורים: השקת תכנית "תדרים", שאודותיה התראיינו כאן נציגי "מיתר". בקצרה, "תדרים" היא מסגרת העשרה חוץ-אקדמית שעניינה טיפוח מוזיקאים צעירים בתחום המוזיקה העכשווית. התכנית נכנסת כעת לשנת הפעילות השניה, ובמופע הבכורה הנ"ל הוצגו פירות המחזור הראשון. לצד "פיירו הסהרורי" נוגנו לא פחות מ-15 (!) יצירות בבכורה, מתוכן 11 שנכתבו ע"י מלחיני התכנית.

בדיעבד, עם כל הכבוד לעשיה המבורכת, נלוותה למרתון הגדוש תחושת "תפסת מרובה – לא תפסת". על כן שימחה ההחלטה לשבץ בקונצרט הפתיחה (29/9, קונס' ת"א, אולם רן ברון) את "In Passing" שהלחין עמרי אברם. אבן חן קטנה ומקסימה זו הלכה לאיבוד במופע השקת "תדרים", והנה קיבלה את הכבוד הראוי לה במסגרת הגיונית ופחות עמוסה. במה מדובר? מיניאטורה פוסט-וברנית, אם יורשה, שראשיתה רסיסי צליל ורמזי מלודיה, המצטרפים מעט-מעט למרקם מוצק יותר ורבגוני. חסרונה היחיד של היצירה הוא מימדיה הצנועים. אמנם אין זה הוגן לקבוע כי אינה מתפקדת כיחידה עצמאית, ועם זאת, מפתה לייחל כי המלחין ייפתח את קצה החוט הנפלא הזה ליצירה רחבה יותר.

גולת הכותרת של הקונצרט – אם יש מקום לסמן כזו – היתה היצירה העוקבת, "חזיונות לילה" מאת הלת בן קנז. הפעילות של אנסמבל מיתר עלולה להיות מתויגת (שלא בצדק!) ככזו שנועדה ליודעי ח"ן ולשוחרי אוונגארד, והנה באה בן קנז והופכת את הקערה על פיה. המוזיקה לירית, רגשנית ונגישה. במידה מסוימת אפשר לקטלגה "ניאו-רומנטית", אבל עדיף להימנע מהגדרות או להשאירן לטיפול המוזיקולוגים, מה גם שהדבקת תווית כזו חוטאת לפועלה של המלחינה. בן קנז אינה בהכרח מתרפקת על מסורת העבר, ואף לא מנסה לחזר בכוח אחר הקהל. אדרבא, יש ביצירתה אמירה אישית, מקורית, והיא עכשווית לכל דבר ועניין.

פרקה הראשון של "חזיונות" הוא הילולה מצטלצלת ובה נוכחות בולטת להשתפכויות רגש מצד הכינור והצ'לו. אתנחתא מהורהרת קצרה נשלטת בראשיתה ע"י הפסנתר והקלרינט, והאווירה הפותחת חוזרת לזמן קצר עד לסיומו המפתיע של הפרק, שנקטע ממש בעיצומו של משפט. לב היצירה בפרק השני, אשר ממשיך את מגמת ההבעה של קודמו, אולם בגוון אחר, אפל וחמוץ-משהו. גם זה מסתיים בחטף, ויש בכך משהו מקומם – ועם זאת מאד נכון, כאילו רומזת בן קנז שאותם חזיונות מסתוריים נמוגים באחת עם קרן האור הראשונה. אם כן, "חזיונות לילה" היא יצירה כובשת ברגשנותה, המצליחה לבטא הלך רוח פנימי של תהומות נפש מבלי להתדרדר למלודרמה דביקה. נהדר!

יצירה נפלאה נוספת בוצעה בהמשך הערב, והיא "Four loops" של עמוס אלקנה. ביסודה מוטיב החולף בכלים ועובר פיתוח, מחקר וריבוד. בשלב מסוים נבנה קונטרפונקט מועד לפורענות שביד רפה עלול לקרוס, אך המנצח אור גיא – חבר תכנית "תדרים" – ניווט דרכו בשלום והוליך את הנגנים ביד רמה ובביטחון. מעבר למבנה העשוי ביד אמן, מעלתה של היצירה טמונה בכישרונו של אלקנה לנסח מלודיה יפה, וכן לפתח אותה באורח מעניין. יתרה מזאת, יש ביצירתו רגש והומור, ותחושה ברורה שהוא מגולל סיפור דרך המוזיקה.

בין החזיונות של בן קנז ללולאות של אלקנה שובצו "סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל" מאת ראובן סרוסי, המנוגדת בתכלית ליצירות הנ"ל וחוקרת היגד בסיסי פשוט באופן שכלתני וקר; וכן "שיר", עיבוד שערך פביאן פניסלו ליצירה קודמת עבור אנסמבל מיתר. שיאה של האחרונה מצוי בחטיבת הסיום הצנועה שלה – ציטוט חרישי ונוגע ללב של שיר עם יפני, שנוגן ברוך ע"י הכנר משה אהרונוב על רקע קו בס מתון מצד הצ'לן יותם ברוך. קטע ענוג זה הטיל צל כבד על ההמולה המטרימה אותו, ואף ייתר אותה לחלוטין, וספק אם זו היתה כוונת המלחין. כך או כך – מגיעות מחמאות למבצעים.

הקונצרט הסתיים בנגינת "מרק אבנים" של רוס באוור. באיזה אופן מייצגת המוזיקה את מקור השראתה? התשובות ביד המלחין, אך גם מחוץ להקשר הנרטיבי יש ביצירה עניין, והיא מצטיינת בציוריות ובקצב נמרץ.

לסיכום, אנסמבל מיתר פתח את העונה ברגל ימין: תכנית מגוונת ומרתקת, ביצוע מסור בידיים מיומנות, ותחושה של הבטחה גדולה שתתממש שוב ושוב במהלך העונה. בזאת ניתן יהיה להיווכח בקונצרט הבא (20/12), ובו שבעת השירים המוקדמים של ברג וכן יצירות מאת תומס אדס, עופר פלץ וארי בן שבתאי; ועוד לפני כן בהופעת האורח של אנסמבל מיתר בביה"ס למוזיקה של אונ' ת"א (23/10). על כל זאת ועוד – באתר ההרכב.

קונצרט השקת המרכז למוזיקה עכשווית ואלקטרונית. קונסרבטוריון ת"א, 29/9.12. אנסמבל מיתר: גיא פדר (מנצח), רואי אמוץ (חליל), גלעד הראל (קלרינט), משה אהרונוב (כינור/ויולה), יותם ברוך (צ'לו), עמית דולברג (פסנתר). נציגי תכנית תדרים: אור גיא (מנצח), מרגריטה טימושין (חליל), ניר מרום (קלרינט). בתכנית: לוצ'אנו בריו – Lied לקלרינט סולו (1983); עמרי אברם – In Passing לחמישייה (2012); הלת בן קנז – חזיונות לילה לחמישייה (בכורה); ראובן סרוסי – סוד הקסם… מחווה ללואיס בוניואל, לקלרינט, ויולה ופסנתר (1989); פביאן פניסלו – שיר, לאנסמבל מיתר (בכורה); עמוס אלקנה – four loops מתוך "שיעורים בערבית", לרביעיה (1998/2012, בכורה); רוס באוור – מרק אבנים, לאנסמבל (1995).