ראשי » Uncategorized » מוצרט לא היה צועני

מוצרט לא היה צועני

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

ערב שהותיר בפה טעם של החמצה / אביעד שטיר, 2.11.12

הגעתי לקונצרט אמש בציפייה דרוכה: שתי היצירות המרכזיות בתוכנית, הקונצ'רטו החמישי ("הטורקי") לכינור של מוצרט והסימפוניה הבלתי-גמורה של שוברט, הן מן היצירות החביבות עלי בכל הרפרטואר. והייתי סקרן לגלות איך תישמע תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של מנצח אורח, הכנר סרגיי קרילוב, שלכבודו הכתירו יחצ"ני התזמורת את הקונצרט בשם המאוס "הווירטואוז ממוסקבה".

הקונצרט נפתח ברונדו לכינור וכלי קשת מאת שוברט, יצירה מוקדמת יחסית ולא טובה. מעט מאוד אנשים היו יכולים לשמוע אותה ולנחש שהמדובר בשוברט – יותר מכול היא מזכירה את המוזיקה הכלית של סליירי, מורו של שוברט באותה תקופה. הדרך היחידה לגאול את היצירה הזו משממונה היא באמצעות סוג מיוחד מאוד של נגינה, נגינה אוורירית ואלגנטית, עם פיסוק זורם והרבה תנופה. במקום זאת הגיש לנו קרילוב מבוא איטי מאוד ויבבני, ואחריו חלק מהיר שבוצע בכבדות ובצעקנות, ללא ניואנסים, ועם ויבראטו מהיר ודומיננטי מאוד על כל צליל וצליל. סקציית כלי הקשת של סימפונט רעננה לא היתה במיטבה, ובעיקר בקטעי הפיאנו נשמעה חסרת לכידות ולא נקייה – אם כי לפחות את חוסר הלכידות אפשר לתרץ בכך שהביצוע היה ללא מנצח, כשהכנר הראשי ניתאי צורי מסייע ביד הסולן לרעות את התזמורת ולשמור על הסדר.

אחרי הרונדו, שמוטב היה לו להישאר מחוץ לתוכנית, הצטרפו חלק מכלי הנשיפה אל חבריהם לביצוע הקונצ'רטו החמישי של מוצרט. אפשר היה לחשוב שאחרי חצי מאה של ביצועים אותנטיים שמכסים את כל רפרטואר המאה ה-18 יהיה ברור מאליו שאת מוצרט צריך לבצע באופן שונה מאשר את קרייזלר או וייניאבסקי; אבל מסתבר שזו תקוות שווא. הביצוע של קרילוב החזיר אותי בזמן לעומק שנות השבעים – ולא בקטע טוב. את מוצרט פשוט אי אפשר לנגן באופן מוחצן כל כך. המוזיקה שלו אינה וירטואוזית כלל – לא צריך פירוטכניקה כנרית כדי לנגן אותה, צריך רק הרבה טעם טוב ומידה רבה של צניעות, אפילו שפלות רוח, כדי לעשות עמה את הצדק שמגיע לה. הנגינה של קרילוב היתה כמעט וולגרית, עם מעט מאוד ניואנסים ועם הרבה מאוד הדגשות כבדות ומיותרות; והוא הוסיף חטא על פשע כשניסה להפיח חיים בביצוע באמצעות כל מיני אפקטים מיוחדים – גליסנדו, ספיקאטו, נגינה על השחיף והגשר, הדגשות פתאומיות על פעמות חלשות – שמקומן פשוט אינו במוזיקה הזו, ולעיתים קרובות נעשו תוך מבט שדוני בעיניים לעבר הנגנים האחרים, כאילו הוא מנסה להלהיב אותם או "להקפיץ" אותם קצת. כאן התחלתי לחשוד שאולי האלמנט הטבעי של קרילוב איננו מוצרט ושוברט, אלא דווקא סרסאטה, ש"נעימות צועניות" שלו נועדה להיות היצירה האחרונה בקונצרט.

אבל תחילה היה עלינו לשמוע את הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט. כפי שכבר כתבתי, זה לא היה היום של סימפונט רעננה. כלי הנשיפה היו חזקים מדי והנגנים נשמעו כאילו פשוט אין ביכולתם להוציא מהכלים שלהם פיאנו ראוי לשמו. הקרנות התבלטו באופן מיוחד בנגינה גסה ובאינטונציה מזויפת. קרילוב ללא הכינור התגלה כמנצח סביר לגמרי, אבל הפרק השני (והאחרון) בוצע בכבדות ובפומפוזיות יתרה, ולמעשה היה דומה מאוד באופי ובטמפו לפרק הראשון – בוודאי לא מה ששוברט ראה לנגד עיניו כשכתב את הסימפוניה.

היצירה האחרונה היתה, כאמור, "נעימות צועניות" של פבלו סָרָסָאטֶה, כנר ומלחין ספרדי שעיקר התפוקה שלו היתה יצירות וירטואוזיות לכינור. כשאני אומר "וירטואוזיות" אני לא מתכוון רק לרמת הטכניקה הדרושה כדי לבצע אותן כהלכה, אלא למוזיקה וירטואוזית כז'אנר בפני עצמו, שמוותר מראש על תחכום צורני או הרמוני ונועד רק להציג לראווה את הטכניקה המבריקה של המבצע – שחייבת להיות מושלמת, לצורך העניין.

כמו שכבר ניחשתי, קרילוב הרגיש כדג במים במוזיקה הזאת, וכל המניירות שהפריעו לי כל כך בשוברט ובמוצרט הפכו כאן מחסרונות ליתרונות. "נעימות צועניות" הוא מחול צ'רדש הונגרי שמורכב ממבוא איטי וסנטימנטלי ואחריו ריקוד מהיר וסוער בסגנון ה"צועני", שכבש את אירופה בסערה בסוף המאה ה‑19 ותחילת המאה ה-20 (למעשה יותר הונגרי עממי מאשר צועני ממש). קרילוב ניגן את זה כמו שד משחת, והיו בקהל גם מי שהמהמו איתו את המנגינה המלנכולית הידועה שפותחת את היצירה, אם כי למרבה הצער רמת הביצוע הווקלי לא תמיד השתוותה לרמת הביצוע הכלי. ניכר בו שהוא נהנה מכל רגע, והוא שפע אנרגיה שבאמת היתה מאוד מידבקת. לא פלא שבסוף היצירה הוא זכה לתשואות סוערות, ואף נקרא לנגן הדרן: "הורה סטקטו" מאת המלחין הצועני-רומני גריגורָש דיניקו, בעיבוד יאשה חפץ, פרק הדרנים קלאסי שגם הוא באותה רוח של וירטואוזיות קלילה.

המסקנות שלי: תנו לסרגיי קרילוב לנגן סרסאטה, פגאניני, קרייזלר, וייניאבסקי ושות' – אבל אנא, אנא, אל תיתנו לו להתקרב למוצרט.

תזמורת סימפונט רעננה עם סרגיי קרילוב, "הווירטואוז ממוסקבה", מיצירות שוברט, מוצרט וסרסאטה. 31 באוקטובר, 1 ו-3 בנובמבר, המשכן העירוני למוסיקה ואמנויות, רעננה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: