הדור שידע את יוסף

לקראת הבכורה הישראלית של "יוסף ואחיו" – אחד האירועים החשובים של עונת המוזיקה הנוכחית – שיחה עם המלחין עילם רותם / עמיר קדרון, 14.12.12

עילם רותם, נגן צ'מבלו, מלחין וזמר בס. החל להלחין יצירות קוליות כבר בתקופת לימודיו בתיכון לאמנויות בקיבוץ כברי. למד צ'מבלו אצל גידי מאיר ודוד שמר. השלים שני תארי מאסטר (באסו קונטינואו ; אילתור וקומפוזיציה) בסקולה קנטורום (שווייץ). מתמחה במוזיקה מהמאות ה-16 וה-17. כעת עובד על דוקטורט בנושא האופרות האיטלקיות של תחילת המאה ה-17.

כיצד נולד הרעיון להלחין את "יוסף ואחיו"?

בתקופת התיכון עשיתי בגרות בקומפוזיציה. במסגרת זו הלחנתי יצירות קוליות על נושאים תנ"כיים. לא היו בידי ממש כלים להלחין, וניסיתי לחקות את סגנונו של יחזקאל בראון, פחות או יותר. אחרי כמה מפגשים עם דמויות מעולם ההלחנה של ימינו, החלטתי שמלחין אני לא רוצה להיות.

בסוף השנה השלישית ללימודים שלי בבאזל (כעת אני בשנתי החמישית), שם התמקדתי בתחומי ביצוע של מוזיקה מהמאה ה-16 וה-17, הרגשתי שכבר יש בידי כלים להלחין – וברוח דומה לזו של המלחינים אותם אני מבצע, ולא במובן הרומנטי/מודרני.

החלטתי נסות להלחין את סיפור יוסף, הסיפור התנ"כי האהוב עלי ביותר, וכנראה אחד הסיפורים הטובים ביותר בתנ"ך, בסגנון המוזיקה הדרמטית של תחילת המאה ה-17 באיטליה. הטוויסט הוא כמובן השפה והסיפור – והחיבור הזה בין המוזיקה שאני אוהב, לשפה שאני אוהב, ולסיפור שאני אוהב, היו מאוד מרגשים מהרגע הראשון ולמעשה עד עכשיו.

לא חשבתי בגדול, אלא רק להגיע עד זריקתו של יוסף אל הבור. אולם כאשר הגעתי לחלק הזה, בו יעקב מקונן: "כי ארד אל בני אבל שאולה!", הבנתי שזאת רק ההתחלה, ושלפני עומדות עוד שתי מערכות גדולות שרק בסופם יעקב יוכל לפגוש את יוסף ולומר: "אמותה הפעם בראותי את פניך כי עודך חי!"

כמה זמן נמשכה מלאכת ההלחנה?

משהו כמו שבועיים עבור כל מערכה (יש שלוש בסך הכל), ותקופה דומה עבור הקטעים הכליים.

זה נשמע ממש מהיר! לא חווית רגעי משבר, התלבטויות, היתקלות במבוי סתום?

עצם זה שלא שמתי לעצמי מטרה גדולה מדי בהתחלה, עזר לי. היה קצת יותר מפחיד להתחיל את המערכה השניה בידיעה שיש לי עד הסוף. תקופות ההלחנה היו די מטורפות, פשוט המשכתי והמשכתי הרבה מעבר ליכולות הישיבה הסטנדרטיות שלי עד שסיימתי. במהלך העבודה הזמנתי את דורון שלייפר, בעל התפקיד הכי גדול ביצירה, ונעזרתי בו בכל מה שקשור לטקסט. כמו כן עברנו על הקטעים וראינו שהם יושבים טוב על הקול, ושהקווים המלודיים יושבים יפה עם הטקסט. הישיבות האלה וגם הנגינה סתם לחברים מאוד עודדו אותי להמשיך.

באיזו מידה הושפע תהליך ההלחנה מהיכרותך עם הקולות שאליהם ייעדת את היצירה? או במלים אחרות, אם הרכב אחר יבקש להעלות את "יוסף ואחיו", עד כמה הדבר יצלח, להערכתך?

חלק מהרעיון של היצירה, הוא חיבור חזק בין היצירה ומבצעיה. כך הדברים פעלו בעבר: מלחין בחצר אצולה מסוימת הלחין עבור אנשים ספציפיים, וגם ביצע יחד איתם. ההפרדה הזאת בין המלחין, יצירה, והביצוע שלה היא משהו שברוב המקרים פשוט לא היה קיים. גילינו כמה החיבור הזה חזק. כאשר אנחנו מבצעים יצירות של מלחיני העבר אנחנו לעולם לא בטוחים במה שאנחנו עושים, ותווים רבים אנחנו שרים ומנגנים בלי שאנחנו מבינים את המשמעות המלאה שלהם. לעומת זאת, במקרה של "יוסף" הכל היה ברור. לא רק המוזיקה, אלא גם השפה והסיפור. סיפור יוסף בשפה העברית התנ"כית קרוב אלינו הרבה יותר מסיפור אורפאו, למשל, המעובד לשפה האיטלקית.

היצירה הולחנה במיוחד עבור נביאי הקווינטה, זמר זמר על פי קולו ויכולתו. ביצוע על ידי אנשים אחרים עלול להוות פשרה, כמו שאנחנו עושים רוב הזמן בעבודתנו – אך לא הפעם.

הטקסט נלקח כלשונו מהתנ"ך, או שעובד לליברטו שיתאים לצרכי הבמה?

הטקסט נלקח ישירות מהתנ"ך. עשיתי עריכה קלה, במיוחד לקראת הסיום, אבל ברמה של השמטת חלקים ולא עריכת הפסוקים המקראיים. לא מדובר בליברטו, ולכן, על אף שיש סיפור דרמטי ודמויות שמגיבות אחת לשניה, היצירה היא לא ממש אופרה. הרעיון הוא להשתמש במוזיקה ככלי להעברת הסיפור המקראי בשפתו, כשם שהשתמשו במוזיקה כמשרתת לטקסט (אם לצטט את מונטוורדי) בתחילת המאה ה-17.

מבחינה סגנונית, השאיפה היא שהמאזין יחוש כאילו "יוסף" אכן נכתבה לפני 400 שנה?

לא ממש ראיתי את זה ככה. השפה המוזיקלית יכולה להיות באופן תיאורטי כל שפה מוזיקלית. מאחר ואני כתבתי את היצירה, וזהו תחום ההתמחות שלי, זאת השפה המוזיקלית של היצירה. מאחר ויש קהל מאזינים בעולם שמכיר ונהנה מהשפה הזאת, הוא עשוי ליהנות ממנה גם בפורמט המיוחד הזה, בשילוב עם השפה העברית.

חיבור קצת יותר חזק ל"לפני 400 שנה" הוא המלחין סלומונה רוסי, שהלחין וניגן לצד מונטוורדי. וכשם שרוסי התנסה בכתיבה רב-קולית מערבית בשילוב עם עברית ("השירים אשר לשלמה", 1622), אני תוהה אם הוא לא התנסה גם בשילוב העברית בכתיבת מוזיקה בסגנון החדש של המוזיקה הדרמטית. זוהי סתם פנטזיה כמובן, אבל מאחר וכל כך מעט ידוע לנו על רוסי, בהחלט יש מקום לפנטזיות.

אנסה לחדד את הנקודה, מבלי שתישמע קנטרנית. מה המשמעות של המהלך שביצעת בהלחנת "יוסף", והאם לא חששת שזה ייתפס כניסוי מוזיקולוגי בלבד, ושמצופה ממלחין בן זמננו לפתח קול עצמאי שחורג ממחווה לעבר?

זו שאלה מצוינת שצפוי וראוי שתישאל. יש כאן לקיחת צעד אחד נוסף במה שכבר נעשה שנים בתחום המוזיקה העתיקה: אם עד עכשיו התמקדנו במיומנויות ביצוע על מנת להביא את יצירות העבר אל ההווה, עכשיו אנחנו גם מתנסים במיומנויות של יצירת מוזיקה – אילתור והלחנה. אלה תחומים שכל מוזיקאי רציני, ובוודאי כל מלחינינו האהובים, התמחו בהם.

אין כאן היבט מוזיקולוגי, יש כאן יצירת אמנות. הקול העצמאי יתבטא בכל מקרה אצל כל אדם ואדם. גם אם מישהו ייקח ליברטו של אופרה (כמו שקרה במקרה של קצ'יני ופרי בשנת 1600, שניהם הלחינו את אותו ליברטו בדיוק) וילחין אותו היום, ואפילו בסגנון העבר, הוא יביע את עצמו בכך שייתן את האינטרפרטציה שלו לטקסט ויתרגם אותו בדרכו שלו למוזיקה.

ביוסף יש הרבה דברים מעבר, ביניהם הרבה אלמנטים שחורגים ממחווה לעבר. למעשה יש לציין, זו אינה מחווה לעבר. זהו סיפור יוסף ואחיו.

ציינת קודם לכן שמבנה הטקסט השפיע על התוצאה ושזו לא בדיוק אופרה. מה לגבי ההיבט הבימתי?

אפשר לומר דבר דומה על ההיבט הבימתי. הטקסט והאופן שבו הוא מתורגם למוזיקה לא ממש מאפשר משחק בימתי. המעברים המהירים בין הדמויות למספר לא משאירים הרבה מקום לתנועה. מהבחינה הזאת, אם חייבים לציין סוגה מקבילה, זה יותר דומה לאורטוריה.

כיצד קיבלת החלטות עקרוניות כגון בחירת סוג קול לתפקיד, או שיבוץ פרקים כליים?

מה שהוביל את רוב ההחלטות המוזיקליות הוא התיאוריה הרנסאנסית שמפרידה בין אלמנטים קשים ואלמנטים רכים (בלטינית: durum, molum), ויש סט שלם של רגשות ומצבי רוח (באיטלקית: afetti) שעומד מול אמצעים מוזיקליים ספציפיים. למשל, דברים קשים כמו אכזריות, רשע וקור, מתבטאים במוזיקה באמצעות שימוש במודוסים ומרווחים מלודיים מסוימים והרמוניות מסוימות. בצד השני נמצאים דברים רכים כמו עצבות, בכי ורוח שגם להם דרך מסוימת להתבטא במוזיקה. בלי המכוון הזה, לא היה לי סיכוי להלחין כל כך הרבה טקסט.

בחירת הקולות והתאמתם לתפקידים היתה די פשוטה, מאחר ויש רק חמישה זמרים, ולא מעט מגבלות. הסופרן הראשון (דורון שלייפר) הוא המספר הראשי ויוסף; הסופרן השני (דוד פלדמן) מגלם את התפקיד המשעשע של אשת פוטיפר ובהמשך גם את יהודה; הטנור (דן דונקלבלום) שר את יעקב; ואני בבס שר את ראובן ואת פרעה. תפקידים קטנים אחרים, כמו מקהלת האחים ושני שרי פרעה בכלא, מתחלקים בין הטנורים.

הפרקים הכליים, בדומה לאופן בו הם מופיעים באופרות המוקדמות, משמשים כרגע של נחת והרהורים בין הסצינות. קצת כמו מקהלה יוונית ללא מילים.

שפת האם של הצלע החמישית בהרכב אינה עברית. איך התגברתם על כך?

הצלע השוויצרית שלנו כבר שנתיים שר איתנו באופן קבוע מיצירותיו העבריות של של סלומונה רוסי. הכנתי עבורו טרנסליטרציה באותיות לטיניות והוא למד לקרוא ולהגות מאוד מהר. ובכל אופן, הקפדתי שלא לכתוב עבורו תפקידים ארוכים מדי.

מאז נוסד לפני עשור, עבר ההרכב גלגולים וחילופי גברי. האם יש לרוב הישראלי משמעות בזהות המותג "נביאי הקווינטה"? האם זה אי פעם יצר בעיות או עורר עוינות?

אמנם עשר שנים נשמע הרבה, אבל זה כולל את תקופת התיכון החובבנית, הפסקה גדולה בתקופת הצבא, גלגולים שונים, והפסקה אחרת עם המעבר לבאזל ועד הקמת ההרכב הנוכחי. הייתי אומר שההרכב המקצועי נביאי הקווינטה, הידוע יותר בשמו האירופאי Profeti della Quinta, קיים כשנתיים. השם האירופאי לא מתקשר עם ישראל בשום צורה, והאמת היא שאנחנו לא טורחים לעשות את הקישור. אנחנו עוסקים במוזיקה ולא בשום דבר אחר, ורבים הם הקונצרטים בהם אנחנו אנחנו מופיעים לצד נגנים מיפן, אוסטרליה, פינלנד וארצות אחרות, כך שלקרוא להרכב ישראלי יהיה פשוט לא נכון.

זירת המוזיקה המוקדמת בארץ שונה בהיקף ובמגוון ביחס למוכר לך בחו"ל. כיצד, להערכתך, תתקבל "יוסף" ע"י הקהל הישראלי בהשוואה לתגובת הקהל האירופאי?

אני חושב שהקבלה של יוסף בארץ תהיה בלתי ניתנת להשוואה, וזאת כמובן בגלל השפה וההיכרות עם הסיפור. כשם שהמאזינים של האופרות הראשונות הכירו מקרוב מאוד את המיתוסים היווניים ומן הסתם את שפת אמם, איטלקית, כך ייהנה הקהל הישראלי מהסיפור אותו הוא מכיר טוב (מי יותר, מי פחות. כולם מכירים את סיפור יוסף) בשפתו, שפת המקרא היפה שמהווה חלק בלתי נפרד מהסיפור. הרעיון הוא לשים את הסיפור במרכז, כך שהנושא של מוזיקה מוקדמת / לא מוקדמת לא באמת חשוב.

אפרופו קהל אירופאי, למעשה עד עכשיו, למעט הבכורה המוצלחת שאורגנה לגמרי על ידינו, היה מאוד קשה לעניין אנשים בנושא. כרגע מתוכנן ביצוע נוסף בג'נבה ועוד אחד בפינלנד, ואנחנו מקווים שבאמצעות ההקלטה שנעשה בסוף ינואר הקרוב, נוכל להגיע ולעניין מקומות נוספים.

אני מודע לכך שמדובר באתגר שיווקי גדול מאוד – מלחין עלום, שפה איזוטרית, הרכב בתחילת דרכו – אבל אנחנו מקווים שהסיפור בשילוב עם המוזיקה יצליח לעבור את המכשולים.

ספר מעט על הבכורה.

יום מרגש ביותר, שלמעשה סגר שנה שלמה של התעסקות עם יוסף. בהתחלה ההלחנה, שכל פעם העלתה דיונים מעניינים על הסיפור, ואחרי זה החזרות, בהתחלה עם זמרים בודדים ולאט לאט ביחד. אני לא ממש יכול לדבר בשם כולם, אבל היתה התרגשות שיצאה את גבולות ההרכב.

השמועות על החזרות הגבירו את הסקרנות של הסביבה, והצלחנו למלא את אולם הקונצרט עד אפס מקום. באולם ישבו מורים רבים מהסקולה קנטורום באזל (בית הספר הידוע למוזיקה עתיקה); דוד שמר, מורי האהוב, בא מהארץ במיוחד; ועוד מוזיקאים וחברים רבים. קהל שכזה אין למצוא בכל קונצרט. את הפרולוג הקריא אנטוני רולי, מייסד האנסמבל האגדי The Consort of Musicke, ואת מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל שנעמד על רגליו (מנהג נדיר ביותר בשוויץ!) אני לא חושב שאשכח.

החיבור שלנו לסיפור ולמוזיקה היה כל כך חזק, שהיה חשש אמיתי שלפחות אחד מאיתנו יפרוץ בבכי בנקודות הרכות, כמו שקרה בחזרה הגנרלית. מה שקרה באותו ערב לא יחזור, זוהי כוחה של הפעם הראשונה. עם זאת, אנחנו מאוד מתרגשים לקראת הבכורה הישראלית, ושמחים מאוד להציג למאזינים משהו חדש שהם טרם שמעו מעולם.

ומהבכורה בשווייץ לזו הישראלית עם תזמורת הבארוק הדרך כבר היתה סלולה.

למעשה עוד במהלך הכתיבה יצרתי קשר עם דוד שמר, והוא הביע עניין. אכן, הדרך כבר היתה סלולה.

השת"פ של "נביאי" עם תז' הבארוק מתבקש, ועם זאת, הוא משאיר את "יוסף" בנישה צרה למדי מבחינת חשיפה. אתה שוקל, לאחר טבילת האש, לנסות למצוא מסגרת מקומית שתמנף את יתרונות השפה והסיפור כדי להרחיב את קהל היעד מעבר לזה שמתעניין בבארוק מוקדם?

נכון להיום אין לי תוכניות כאלה. בהזדמנות זו, אני שמח להזמין את כל אוהבי המוזיקה לשמוע את סיפור יוסף ואחיו. כמו שניסיתי להבהיר, המוזיקה היא רק הכלי ולא המהות, ולכן היצירה עשוייה לפנות אל הרבה מעבר לאוהבי הבארוק המוקדם. אולם, אשמח מאוד אם אחת מתופעות הלוואי של היצירה תהיה התעניינות בסגנון המוזיקלי הזה. אשמח אם יהיו כאלה שיאזינו מחדש למונטוורדי למשל, אחרי שהתרשמו מהחיבור בין טקסט שהם מבינים למוזיקה.

מה תכניות ההרכב להמשך העונה, ומתי ייערך הביקור הבא בארץ?

מתוכננים קונצרטים רבים ברחבי אירופה (שווייץ, פולין, הולנד, גרמניה, צרפת, שוודיה) ואפילו סיבוב הופעות בקנדה. נציג את התוכנית החדשה שלנו "Il Mantovano Hebreo" – מוזיקה מאת סלומונה רוסי שגם תוקלט. הדיסק צפוי לצאת בקיץ 2013.

כמו כן, התחלנו לעבוד על תוכנית חדשה שתעסוק במדריגל האיטלקי ובתהליכים המעניינים שעברו עליו במהלך המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17. לישראל נגיע שוב בחג שבועות (18 במאי) כדי להשתתף בפסטיבל אבו-גוש, שם בין השאר נציג לראשונה קטעים שהלחנתי על-פי טקסטים משיר השירים.

הדרמה המוזיקלית "יוסף ואחיו", פרי עטו של עילם רותם, תוצג ע"י אנסמבל נביאי הקווינטה. את חברי ההרכב – הקונטרטנורים דורון שלייפר ודויד פלדמן, הטנורים דינו לוטי ודן דונקלבלום והבאס עילם רותם – תלווה תזמורת הבארוק י-ם, ואליה יצטרפו נגני כלי הפריטה אורי הרמלין וליז רמזי. 21-25 בדצמבר.