עלייתה של מוניצשטט

חידושים, אתגרים וריגושים בעונת האופרה הבאה / עמיר קדרון, 20.3.12

שוחרי מוזיקה אמיתיים, העוקבים בנאמנות ובעניין אחר פעילות האופרה הישראלית מאז היווסדה, חוו לא מעט תסכול בשנים האחרונות נוכח מגמה כללית של עייפות החומר שניכרה ברפרטואר ובביצוע. לאור זאת, עשויים אלו לרוות נחת מתוכנית העונה הבאה, שנחשפה לפני ימים ספורים.

העונה תיפתח בנובמבר בחזרתה לבמה של "ווצק", הפקה שנחלה הצלחה (אמנותית, בכל אופן) לפני מספר שנים. האם גם הפעם יתקיים נוהל "הבה נתחכמה לו", והאופרה תוצג ללא הפסקה, למניעת בריחה המונית?

צחוק צחוק, נדמה שאין הולמת מהטרגדיה העכורה – אולי תרומתה האדירה ביותר של המאה שעברה לתולדות האופרה – להצגה במחוזותינו. יסודות העוני, האלימות והניוון המוסרי הרי מוכרים עד כאב, וכמוהם גם נוכחותו המדכדכת של רקע צבאי-מלחמתי מאיים.

אמת, המוזיקה אינה קלה להאזנה, אך תחת מעטה הדיסוננס הדוקרני מסתתרת יצירה רגשנית שאינה מנותקת מהמסורת הרומנטית. מי יודע? אולי הקהל הרחב סופסוף יכיר באיכות הייחודית של האופרה, וביום מן הימים אפילו נזכה לראות כאן את "ווצק 2".

במהלך 2013 יחגגו בתי אופרה ברחבי העולם את יום הולדתו ה-200 של ורדי, וגם האופרה הישראלית תצטרף ותעלה הפקה חדשה של "אותלו". כמו כן תוצג – לראשונה בארץ – "לואיזה מילר". מפתה להכריז כי זו סיבה למסיבה, אך בל נשכח כי הבכורה המקומית של "ארנני" בעונה הקודמת עוררה ציפיות דומות, והאכזבה היתה בהתאם. מצד שני, על "לואיזה" ינצח דניאל אורן, ולאור הצלחותיו כאן ("טוסקה", "נורמה", "לוצ'יה" ואחרות) נראה כי מותר לפתח ציפיות לקראת המאורע.

בשנה הבאה יצוין גם יום הולדתו ה-100 של בריטן, ולשם כך תציג האופרה את "בטבעת החנק", שבוצעה כאן לפני כ-20 שנה, טרם עברה האופרה למשכנה הקבוע ב-94'. כזכור (או שלא), בית האופרה נחנך אז בהצגת "בוריס גודונוב", וגם זו תעלה בהפקה חדשה בעונה הבאה.

עוד מהרפרטואר הרוסי: "יבגני אונייגין", בביצוע אורח של בית האופרה "בולשוי" ממוסקבה, אשר יבקר כאן לראשונה; ומה שמסתמן כהפקה המסקרנת ביותר של העונה – "הנוסעת", אופרה מאת מייצ'סלב ויינברג, שעלילתה מתרחשת בזמן מלחמת העולם השניה ואחריה.

לרווחת הבורגנים, העונה תסתיים בהפקת "טורנדוט" במצדה. האם להט המדבר יכניע את לב הנסיכה הפריג'ידית לפני שיעשה זאת כאלאף? אם ניזכר בהפקות הפאר הקודמות – בקיסריה (2000) ובבית האופרה (2008) – יש מצב להילולה מרהיבה גם הפעם.

לא רק אופרה

כבכל עונה, יתקיימו בבית האופרה שלל קונצרטים: בסדרה הקולית המשותפת לאופרה הישראלית ולתז' י-ם נשמע את הטראוויאטה של המוזיקה הליטורגית – הרקוויאם של מוצרט. ריענון משמעותי של הרפרטואר יגיע בדמות הסטאבט מאטר של דבוז'ק, מיסה סולמניס של בטהובן ו"באבי יאר" מאת שוסטקוביץ'.

המוזיקה הדתית תהיה נוכחת גם במסגרת הקונצרטים של מקהלת האופרה, שתבצע יצירות מאת פורה (כולל הרקוויאם הבלתי נמנע). כמו כן יתקיים קונצרט שכולו ורדי, ואחד שיתמקד ברומנטיקה הגרמנית.

סיכום: עונה ובה שלוש אופרות מהמאה ה-20?! מדובר בנס, ולא פחות מפליא הוא איזון המודרנה, רחמנא ליצלן, באופרות רומנטיות שאינן בהכרח מלב ליבו של המיינסטרים. ודאי יימצא מי שימחה על היעדר טראוויאטה, אבל האם באמת יש צורך בעוד הפקה מיותרת של זו? שורה תחתונה: (לפחות על הנייר) יופי של עונה.