עולמות חדשים

הרביעיה הדורית השאירה בבריטניה את הנימוס, הקרירות והתה הפושר, ושבה ארצה להסעיר את הקהל בקונצרט שלא יישכח במהרה / עמיר קדרון, 21.6.12

הופעת הרביעיה הדורית בקונצרט הסיום של סדרת "שטריקר בענב" עמדה בסימן חדשנות. בפתח הקונצרט הציג הצ'לן ג'ון מיירסקו (Myerscough) קצרות את התכנית, ועמד על הקשר שבין הרביעיה הראשונה של ברטוק לאלו המאוחרות של בטהובן – וכן רמז כי לאיזון כובד הראש של המלחינים הנ"ל, יחל הערב בנגינת רביעיה "שטופת שמש" מאת היידן.

ובכן, זוהי דוגמא אופיינית להומור בריטי, כיוון שמי שציפה לקבל היידן חביב וסלוני, ודאי הוכה בתדהמה לנוכח הביצוע הבועט לאופוס 20/4. תיבות הכניסה הוגשו בחדות מפתיעה, ועמדו בניגוד עז להמשך הפרק הראשון, שהשיל מעליו את הקדרות והונהג הלאה ע"י נגינתו הקלילה, כמו-אגבית, של אלכס רדינגטון (כינור ראשון).

הפרק השני העצים עד בלי די את מגמת התעוזה, ובו לא היססו הנגנים להסתכן בצליל שמתקרב לכיעור ולזיוף. מפתה לומר כי נעשה ניסיון להפוך את היידן לבטהובן, אך זו הצהרה שתחטא לאמת ולא תמחיש אף את קצה-קצהו של עומק ההבעה שהושג בפרק.

בהשוואה לדרמה האדירה של הפרק השני, המינואט העוקב נדמה פשטני בראשיתו, אבל עד מהרה חלה התעשתות, ובפרק הסיום הסערה שבה על כנה. הוראתו – Scherzando – מולאה כלשונה על הצד הטוב ביותר, והמוזיקה המריאה מעל ומעבר לצפוי בזכות נגינה נחרצת ושנונה, דינמיקה קיצונית וגמישות המקצבים.

תגובת הקהל היתה נלהבת במיוחד, ועם זאת מותר לשער כי פרשנות מרחיקת לכת כדוגמת זו של הדורית עלולה לעורר תרעומת בקרב אזניים שמרניות. אכן, על תעוזתם שילמו הנגנים מחיר (אמנם זעום) בדמות אי-דיוקים ספורים במהלך הקונצרט. מדוע לטרוח ולזקוף זאת לחובתם? כיוון שהשלמות הטכנית המפעימה מביקורם הקודם טרם נשכחה. יחד עם זאת, כאמור, זהו פגם זניח ביחס לרושם העז שהותיר הקונצרט, וחשוב גם לומר כי הגחמנות-לכאורה שאפיינה את ההופעה אוזנה היטב ע"י עבודת צוות אחראית ומוזיקליות שאין לטעות בה.

התחנה הבאה במסע היתה הרביעיה הראשונה של ברטוק. האופי המסתורי של הפוגה הפותחת הודגש ע"י צליל חם ומחוספס – כמעט מגורען; מיומנות הרביעיה בהתוויית הרצף המוזיקלי עזרה לקהל לצלוח את דרך החתחתים של הפרק השני, הפרגמנטלי בצורתו; והשיא התרחש בפרק הסיום, שהוסב בידי הנגנים למעין נסיעה מורטת עצבים ברכבת הרים, שאת מהלכה המטלטל השכילו הנגנים לעדן בהבלחות של הומור. נפלא!

הערב נחתם ברביעיה מס' 14 של בטהובן. ייתכן שנדרשה מידה נוספת של כובד על מנת להעניק לפוגה הפותחת את היכולת לשאוב לקרבה את המאזין, אך להוציא זאת – ביצוע המשול לשרשרת של שיאים! בפרק הרביעי, למשל, התמסרו הנגנים להלך הרוח הניסיוני של המוזיקה ונדמו כשקועים באיזו ספירה פרטית. הקהל, בהתאם, האזין בחרדת קודש – תופעה שאינה נפוצה באולמות הקונצרטים. הפרק החמישי – אין צורך להכביר מלים – היה מושלם, מסחרר ממש, והאחרון סיכם את הערב כראוי בנגינה בוטה, עיקשת, שכמו הקימה לתחיה את אישיותו הנאבקת של בטהובן. סנסציה, בלשון המעטה.

הקהל סירב להניח לרביעיה, וזו גמלה בהדרן, אף כי מיירסקו טען בנימוס ובצדק שקשה למצוא המשך מתאים לבטהובן. הבחירה נפלה על הפרק השני מתוך הרביעיה של שוסון, והביצוע מחייב המלצה לצאת ולשמוע את הרביעיה בשלמותה ביום שבת הקרוב בעין השופט, 10:30. מלבד שוסון, תשולבנה בתכנית רביעיות של היידן – ובמוצ"ש תחזור הרביעיה הדורית על הקונצרט שתואר לעיל, במסגרת החוג למוזיקה קאמרית בחיפה (אולם רפפורט, 20:30). אל תחמיצו!

עוד כמה מלים חשובות לסיום: בעונת המוזיקה הבאה תסתיים סופסוף הגלות במרכז ענב, והסדרה הקאמרית תחזור אל קונסרבטוריון שטריקר המחודש. הרביעיה הדורית אמנם לא תנגן שם בטווח הקרוב, אך מנגד, שלוש רביעיות אחרות תגענה מאירופה: פאבל האס (צ'כיה), ארקדיה (רומניה) ומודילאני (צרפת). לצידן יופיעו מיטב ההרכבים המקומיים, אשר ימשיכו להשתלב בסדרה כבעונות קודמות, ובהם רביעיית כרמל, שלישיית מונדריאן, הפרויקט הקאמרי הישראלי ואנסמבל מיתר. כמו כן יתקיימו כמה קונצרטים לציון 25 שנה לשלישיית ירושלים. הרפרטואר, כרגיל, משלב בטעם רב את הקלאסי עם החדשני. מומלץ בחום.

הרביעיה הדורית, מרכז ענב, 20.6.12. היידן: רביעיה אופ. 20 מס' 4. ברטוק: רביעיה מס' 1. בטהובן: רביעיה מס' 14, אופ. 131. אלכס רדינגטון, ג'ונתן סטון – כינורות. סיימון טאנדרי – ויולה. ג'ון מיירסקו – צ'לו.