ראשי » Uncategorized » עדינות וסערות שבורות

עדינות וסערות שבורות

פוסטים אחרונים

In Camera XV אולם אסיא אירה ברטמן אלה וילהלם אלה וסילביצקי אליאב לביא אנסמבל המאה ה-21 אנסמבל ליריק אנסמבל מיתר אריאל טושינסקי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה ברכה קול גוסטבו פורטה גיא פדר גלעד הראל גן-יה בן-גור אקסלרוד דויד זבה דויד שמר דורון פלורנטין דניאל אורן דניאל סטרכילביץ' האופרה הישראלית האנסמבל הקולי החדש הלן גרימו המקהלה הקאמרית המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל הפרויקט הקאמרי הישראלי הרביעיה הדורית התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל גנור יאיר פולישוק יזהר קרשון יעלה אביטל ירון רוזנטל כרמית נתן כרמן לה בוהם לה טראוויאטה לה טרוויאטה לירן קופל מוזיאון תל אביב מוזיקה נובה מיכל טל מימה מילוא מנפרד הונק משה אהרונוב נועם צור נטע היבשר נעה פרנקל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית סול גבטה סימפונט רעננה עינת ארונשטיין עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני עמית דולברג ענבר סולומון ענת צ'רני פליציה בלומנטל קארין שיפרין קובי מלכין קלייר מגנאג'י קרין הוכמן רביעיית היידן הישראלית רואי אמוץ רועי שילוח ריגולטו רפאל סקורקה שירי הרשקוביץ שלאגר שלישיית ירושלים תזמורת הבארוק ירושלים

קטגוריות

מהומה מביכה בקונצרט השני של גרימו והונק עם הפילהרמונית / חגי אברבוך, 16.1.12

ה-12.1. שוב הלן גרימו ומנפרד הונק באולם סמולרש, הפעם עם הקונצ'רטו ק. 488 מאת מוצרט והסימפוניה הרביעית מאת ברוקנר. בשורות טובות יותר מצד הפסנתרנית – ורעות מצד המנצח.

הקונצ'רטו בלה מז'ור הוא יצירה שטופת-שמש, מלבד הפרק השני, אחד המלנכוליים והיפים ברפרטואר. ידו של הונק, למרבה השמחה, עדינה כעת. התזמורת נעה בקלילות, היופי המוסיקלי פשוט שוטף החוצה, ואנו מקבלים מוצרט כהלכתו, לפחות יחסית לקונצרט הקודם. גרימו מעניקה צליל רך, מרפרפת על הפסנתר. ועדיין, לה יש קצב משלה ולמנצח קצב משלו. היא מושכת קצת קדימה והוא – לא ברור; לעתים מעט יותר איטי, לעתים נחפז הלאה. בפרק השלישי כלי הנשיפה מעץ כבר נמצאים במרחב משלהם, או לפחות מנסים להדביק כל הזמן את יתר האנסמבל. סימן רע לבאות.

נקודת אור היא שהליריות בפרק השני יוצאת מבין אצבעותיה של גרימו באין מפרע. מקטעים רחבים בפרק היא מנגנת לבדה. ריטנוטי רחבים שהיא מעניקה לעצמה והתעמקות בכל צליל וצליל מאפשרים להרחיב את עומק ההתענגות על המוסיקה הנפלאה. רק המתח המוזר מול התזמורת לא מאפשר נינוחות גמורה.

בסימפוניה הרביעית של ברוקנר אנו כבר בשלל סערות תזמורתיות מרהיבות – או לפחות מקווים להיות. ברוקנר נוהג לבנות שיאים מפרטים קטנים שמתקבצים יחד, שמופיעים אי-פה אי-שם במורכבות ריתמית עד שהם מתאחדים בתנופה אחת גדולה שנשברת בפתאום – והתהליך מתחיל מחדש. נדרש מנצח ששולט היטב בתזמורת כדי לבנות את המבנה המורכב הזה, והונק אינו שולט בפילהרמונית. אולי לא היו די חזרות, אולי מלכתחילה הניצוח שלו אינו ברור במיוחד – כך או כך התוצאה הייתה מהומה מביכה ומעוררת תרעומת. כלי הנשיפה ממתכת הרעימו עד שברגעי השיא כלי הקשת לא נשמעו כלל, וכמעט ניתן היה לשמוע את יתר הנגנים מתחננים לכניסות ברורות. בפרק הרביעי כבר באמת איים הכל להתפרק, ובכל זאת, בדרך חתחתים כלשהי, הובאה היצירה לכלל סיום. ידידה שאינה מורגלת במוסיקה קלאסית ובאה איתי לטעום מן המתוק-מתוק הזה תחבה בי מרפק נלהב מדי פעם ("תראה, עכשיו הם כמעט ביחד!") ועם תום הקונצרט סיכמה זאת טוב ממני – "זאת יצירה ממש מגניבה. אני יכולה להרגיש את זה. עכשיו אני רוצה לשמוע אותה כמו שצריך."


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: