מכת בכורות חיובית

הפתעה נעימה ומודרנית במרכז ענב: רביעייה שזה עתה נולדה וכבר היא אחת הטובות בארץ כיום / חגי אברבוך, 8.4.12

מתוך אנסמבל מיתר, אחד ההרכבים הפעילים ביותר כרגע בתחום המוסיקה העכשווית בארץ, חברו יחד ארבעה נגנים ליצור את "רביעיית המיתרים 16". קונצרט הבכורה ביום חמישי האחרון (5.4) היה הצהרת כוונות חסרת פשרות ונועזת: רביעייה פחות מוכרת של ארנולד שנברג, בכורה ישראלית, ויצירה לא מוכרת כלל, משנת 2006. האולם היה ריק למחצה, וחבל מאוד שכך: היצירות שבוצעו היו תקשורתיות, והמבצעים היו נהדרים כסולנים ומגובשים להפליא כאנסמבל. עוד לא ברור מתי הקונצרט הבא של הרביעייה, אבל לכשיתרחש – לא כדאי להחמיץ אותו.

יצירתו של המלחין הארגנטינאי פביאן פאניסלו, "שלושה פרקים לרביעיים מיתרים" משנת 2006, קדחתנית: עד הפרק השלישי אין בה רגע של מנוחה. חילופי דברים מהירים מאוד בין הכלים יוצרים מוסיקה 'פוינטיליסטית', שאין כמעט פראזה אחת להיתלות בה, אלא הבזקי צלילים חטופים. כך זה בפרק הראשון, 'אור על פני המים', ובפחות דחיסות ב-'תבניות חול', הפרק המרשים ביצירה, שמכיל תבניות מלודיות חוזרות ששינויים קלים חלים בהן כל העת. ביצוע יצירה כזו דורש קשב רב בין חברי הרביעייה, ואלה השלימו זה את זה באורח מושלם. הפרק האחרון, 'שיר', מעט יותר מפוזר ומסתיים בפראזה יפה בכינור הראשון, שהקשר בינה ובין החומר שקדם לה לא לגמרי ברור. זו יצירה שדורשת האזנה נוספת – ומי יודע, אולי תבוצע שוב.

גולת הכותרת של הקונצרט הייתה הבכורה העולמית של רביעיית המיתרים מס' 0 מאת המלחין הישראלי אראל פז (המספור הוא, כפי הנראה,  מחווה לברוקנר ולסימפוניה מס' 0 שלו). אני מודה שמספורים כאלו מטרידים אותי: כביכול הם מעידים על חוסר בטחון של המלחין במעשה ידיו, ובמקרה זה אין שום סיבה לכך. זוהי יצירה יפהפייה, שנבנית אט-אט מגליסנדי והבזקי טרמולו קצרים. הדרמה נבנית ומתפרקת בה מתוך הצטברויות של סאונד, שדועכות אל שטיחי צליל מתנודדים על רקע פראזות מרגשות ופשוטות בצ'לו. היצירה קשה לביצוע, ועם זאת המבצעים נשמעו כמקשה אחת, על אף שכמעט לא הביטו זה בזה. לו רק כל מלחין היה זוכה לביצוע בכורה מרשים כזה, שהנגנים משקיעים בו את כל נשמתם. החיסרון היחיד של היצירה הדו-פרקית, הוא שהפרק השני קצר מדי, ומרגיש כמעט כאפילוג, במקום שיהווה אמירת-נגד או השלמה לפרק הראשון. זהו אדאג'ו יפהפה, שדועך מהר מדי.

הרביעייה מס' 3, אופוס 30, מאת ארנולד שנברג, משנת 1927, מולחנת בשיטת שנים-עשר הטונים, והיא דחוסה, ריתמית מאוד, ויש בה לעתים תחושה של 'פרפרטום מובילה' – מין מכונה שממשיכה לנוע ללא הרף, לעתים מאטה ואז שבה להסתחרר במלוא העוז. נגני הרביעייה העניקו ליצירה רוך לירי שאינו מובן מאליו, תוך ויתור מה על החדות האקספרסיוניסטית הגלומה בה. עם זאת, הלהט שבה לא הלך לאיבוד, אך ללא צעקנות או גסות. זה היה ביצוע מופתי ליצירה לא קלה לביצוע – או להאזנה. הקהל הריע – ובצדק.

הערה אחת לסיום: טוב יהיה אם בקונצרטים הבאים יוצגו בתוכניה יותר פרטים על היצירות והמלחינים, לטובת המאזינים. כמו כן, מספר מילות הסבר לפני היצירות תתקבלנה גם הן בברכה. הקהל בא קשוב ונכון לקונצרטים לא קלים בהכרח, ותהיה זו מחווה נאה לתווך עבורו את שהוא עתיד לשמוע – ובייחוד כשביצוע היצירות עצמן עשוי לעילא. זה היה קונצרט מצוין, ולא נותר אלא לומר: כל הכבוד על בחירת היצירות הנועזת – ועל העמידה באתגר.

רביעיית המיתרים 16 – קונצרט הבכורה במרכז ענב. משה אהרונוב – כינור, יונה צור- כינור, יובל גוטליבוביץ' – ויולה, יוני גוטליבוביץ' – צ'לו.