מאה שנות סהרוריות

לקראת הקונצרט הקרוב של אנסמבל מיתר, הזמרת ברכה קול מדברת על האתגר של "פיירו הסהרורי" / עמיר קדרון, 17.6.12

ברכה קול, מצו-סופרן. ילידת ישראל. הופיעה עם תזמורת "סנטה צ'צ'יליה רומא", הקאמרית של יוון, הקאמרית של ליטא ועם כל התזמורות המובילות בארץ. בין תפקידיה באופרה הישראלית: מלכת הלבבות ("אליסה בארץ הפלאות" / דוד זבה), האישה שנולדה לאהבה ("הילד חולם" / גיל שוחט), ססטו ונירנו ("יוליוס קיסר" / הנדל), אולגה ("יבגני אונייגין" / צ'ייקובסקי'), גב' סדלי ("פיטר גריימס" / בריטן). את דרכה המוזיקלית החלה כילדת פלא בנגינה בחליליות. בגיל 17 סיימה בהצטיינות את לימודי תואר אמן בחליליות. סיימה בהצטיינות יתרה שני תארים בזמרה באונ' ת"א. מרבה לשיר מוזיקה ישראלית בת זמננו. חברה באנסמבל "מיתר" החל משנת 2010.

מה החשיבות של "פיירו" בתולדות המוזיקה, ועבורך אישית כמבצעת?

"פיירו" היא ללא ספק אחת היצירות המיוחדות והמאתגרות שנכתבו למבצעים בתחום הווקאלי ובכלל. העובדה שרוב היצירה (חוץ ממקומות בודדים שאמורים להיות מושרים) כתוב בקול דיבור (שנברג מדייק מאוד וכותב את הגובה עבור כל הברה), מהווה אתגר קולי וביצועי.

עם כל חדשנותה של היצירה בזמנו, ועם חשיבותה בתולדות המוזיקה, עלי לציין שאני לעולם לא "שופטת" יצירה. זאת אומרת שאני תמיד עובדת באותה מידה של מחויבות ושל אחריות מקצועית, בין אם מדובר ביצירות שכבר הוכיחו את עצמן (כגון הרקוויאם של ורדי, או "לילות קיץ" של ברליוז – פרוייקטים שבהם הייתי מעורבת לאחרונה), או ביצירות שאני מבצעת בבכורה. העבודה שלי מורכבת מלימוד ומהקפדה על הוראות המלחין מחד, ומאידך – חיפוש מקור ההשראה והחיבור הספציפי שלי לכל יצירה.

עלי לציין עובדה משמעותית שהדהימה אותי ביצירה זו, ולא ידעתי עליה בטרם התחלתי ללמוד אותה: שנברג מציין במפורש שעל המבצע לא לנסות ליצור אופי מסוים על סמך משמעות המילים אלא רק על סמך המוזיקה. הוא מציין שעל המבצע ביצירה זו לסמוך לחלוטין על המלחין, ואם הוא רוצה "לנקוט יוזמה" ולהדגיש מילה זו או אחרת במקום אותו לא ציין המלחין – עליו לדעת כי הוא גורע ולא מוסיף.

כמובן שאותי זה הדהים, מכיוון שכל מסלול ההכשרה של מוזיקאים בכלל וזמרים בפרט הרי בנוי על אינטרפרטציה. כזמרים, אנו לומדים מראשית דרכנו על חשיבותה של המילה, ועובדים על כמה שיותר אפשרויות של הדגשות מילים מרכזיות בשיר.

כזמרת ששרה הרבה מוזיקה בת זמננו, עלי לציין שמעולם לא נתקלתי בהוראה כזאת, ואפילו מלחינים שמרבים בהוראות ביצוע, מאפשרים יותר חופש ומקום לפרשנות.

ציינת שחשוב לך למצוא בכל יצירה נקודת חיבור, והנה מסתבר ששנברג מנטרל אפשרות כזו, כביכול. איך בכל זאת התמודדת עם ה"גזירה" שלו?

קודם כל, אני לא רואה בכך גזירה, נהפוך הוא: ההערה הזאת גורמת לי לרחוש כבוד כלפי שנברג וכלפי יחסו ליצירתו, וכן מעוררת בי הרבה השראה ושאלות לגבי יחסי גומלין בין מלחין למבצע באשר הם. יש גם חיבור אישי שלי ליצירה – את דרכי התחלתי כנגנית חליליות. אני זוכרת שכנערה, הוזמנתי להופיע בפסטיבל כפר בלום, ושם בוצעה גם "פיירו" (ע"י זמרת מצוינת, לדעתי קנדית, שאיני זוכרת את שמה). היצירה כ"כ השפיעה עלי, שאני יכולה לומר היום בפירוש שהיא אחת הסיבות שבזכותן נהייתי זמרת.

עד כה יצא לך לשיר יצירות מודרניות ועכשוויות שחבות לא מעט לפיירו. איך ההרגשה לגשת אל המקור?

מכיוון שאני במקור נגנית חליליות, וההכשרה שלי התחילה כמבצעת של מוזיקה עתיקה, אני רואה את ה"מקור" כמוקדם הרבה יותר מאשר פיירו. אני לא אומרת שיש קשר בין שנברג למוזיקה עתיקה, אלא רוצה להבהיר שאין בהכרח קשר ישיר בין יצירות בנות זמננו דווקא אליו ואל יצירתו.

הגיוני, בכל זאת עברו כבר 100 שנה מאז פיירו. אף על פי כן: עיצוב השפרכשטימה, "שיחרור" המוזיקה מגבולות הטונליות – ההשפעה של שנברג על המוזיקה שנכתבה אחריו היתה מרחיקת לכת, בין אם זו השפעה סגנונית ישירה או השפעה עקרונית, במובן של חיפוש אחר אסתטיקה חדשה. ניקח לדוגמא את השירים שיוסף טל הלחין על-פי אלזה לסקר שילר – האם זו לא שלוחה מאוחרת ורחוקה של האסכולה הווינאית השניה?

מסכימה לחלוטין. מבין היצירות בנות זמננו אשר ביצעתי, ב"אלזה" אני בפירוש יכולה לראות את הקשר שבין שנברג לטל. אני רוצה לחדד את מה שהתכוונתי אליו קודם – ברור שכל מהפכן בתולדות המוזיקה הטביע את חותמו ושינה מוסכמות, בין אם מדובר במונטוורדי, באך, בטהובן או דביסי. לכן כאשר אני מבצעת יצירות אשר נכתבות בימים אלה, אני חשה שהמלחינים חבים לאו דווקא יותר לשנברג מאשר לשאר המלחינים.

נחזור מעט אחורה: ציינת ששנברג מזהיר מפני פרשנות אישית, והרי אי אפשר באמת להימנע מכך לחלוטין. מהי, אם כן, נקודת ההשקה שלך לפיירו?

חשוב לי להבהיר ששנברג לא מזהיר מפני פרשנות אישית, אלא מורה לא לנסות ליצור אופי מסויים על סמך משמעות המילה.

מבחינתי כל נושא ההשראה נובע תמיד ישירות מהמוזיקה. במקרה הספציפי הזה – מקסימים ומרתקים אותי מס' דברים: קודם כל, היחס של המלחין לצליל המילה ולא רק למשמעותה. המילה כאילו "צובעת" את המוסיקה. דבר נוסף הוא העובדה שמבחינת הכתיבה, היצירה היא הכל חוץ מאשר "סהרורית" – יש בה כ"כ הרבה סדר! אופ.21 ו-21 שירים בשלושה פרקים של שבעה שירים; בכל שיר המשפט הראשון חוזר שלוש פעמים במהלך השיר, כל פעם בצורה מעט שונה. אני חושבת שדווקא הדיוק הוא שמעניק ליצירה את כוחה האמיתי.

מה לגבי פרשנות בימתית?

נבצע את היצירה בביצוע קונצרטי.

ברמת העיקרון, את חושבת שיש לכך מקום?

כמובן. כל יצירה מוזיקלית כוחה קודם כל במוזיקה. הדרמה שם בכל מקרה, גם כאשר מדובר באופרה בביצוע קונצרטי – ועל אחת כמה וכמה ביצירה כזאת.

בכורת "פיירו" חלה לפני מאה שנה – האם זו נקודת המוצא שסביבה נתפרה התוכנית? מה עוד אנו עומדים לשמוע בקונצרט?

כך גם אני הבנתי. כיוון שאני משתתפת ב"פיירו" בלבד ולא די בקיאה בפרטי היצירות האחרות, אני מציעה להפנות את השאלה לעמית דולברג – מנהלו האמנותי של האנסמבל, האחראי על בחירת התוכנית.

תגובת דולברג: ברחבי העולם חוגגים 100 שנה לבכורת "פיירו", וכך גם באנסמבל מיתר. בקונצרט ננגן גם נוקטורן לאנסמבל מאת דונלד מרטינו, נוקטורן לכינור ולפסנתר של קייג', ובכורה לטריו פסנתר של ארי בן שבתאי. כמו כן נארח שני משוררים מפסטיבל צייטקונסט – יוהנס פרנק וטל ניצן. השתתפנו בפסטיבל זה במרכז פומפידו שבפאריז וברדיאל סיסטם שבברלין. את "פיירו" ינגן גם האנסמבל הצעיר שלנו – תדרים – כחלק ממרתון סיום העונה שלנו, שיתקיים ב-5/7 בלבונטין 7.

אם כבר הזכרנו את מיתר – כיצד נוצר הקשר שלך עם האנסמבל?

אני שמחה לדבר על כך! לפני כ-3 שנים הזמינו אותי למספר פרוייקטים כזמרת אורחת. מיד שמנו לב שיחסי העבודה בינינו מצוינים והשקפותינו המוזיקליות והאמנותיות תואמות. לשמחתי הרבה, לפני כשנתיים הציע לי עמית דולברג להצטרף להרכב, ומאז ביצעתי איתם יצירות רבות בסגנונות שונים, וכן הקלטנו מס' יצירות מאד מעניינות. כמו "אנטיגונה" של אריק שפירא לקול, אנסמבל ואלקטרוניקה. כמו כן, המכון למוזיקה ישראלית הזמין אותי ואת עמית דולברג להקליט דיסק ביידיש משירי לייבו לוין, אשר עומד לצאת לאור בקרוב.

אז ניתן לומר שמצאת בית באנסמבל. השייכות להרכב מאפשרת לך להקדיש יותר זמן למוזיקה מודרנית/עכשווית?

אנסמבל מיתר הוא עבורי אכן סוג של בית, ואני שמחה וגאה להיות חברה בו. לגבי פעילותי בתחום המוזיקה העכשווית, אני מבצעת מוזיקה בת זמננו במסגרות שונות. העונה, למשל, שרתי באופרה הישראלית את האשה שנולדה לאהבה (הילד חולם) ואת מלכת הלבבות (אליסה) – תפקידים ששרתי גם בביצועי הבכורה ב-2010; עם אנסמבל המאה ה-21 בניצוח גיא פדר שרתי בבכורה עולמית את "5 שירים טראגיים" מאת המלחין הדרום-אמריקאי לאון ביריוטי, לציון יום השואה הבינ"ל.

במקביל למוזיקה העכשווית, את שרה גם קלאסית "רגילה". באיזה מהתחומים את פעילה יותר – והאם אחד מועדף על פני השני?

למען האמת אני פשוט מתעניינת במוזיקה קלאסית באשר היא. מעניינים אותי המחקר, החיפוש, הלימוד והאתגר. אחת הסיבות שאינני מנגנת יותר חליליות, היא ששוב ושוב הוזמנתי לנגן את הקונצ'רטו בדו מז'ור של ויוואלדי ואת הסוויטה בלה מינור של טלמן. הרגשתי שכמוזיקאית מעניין אותי להכיר כמה שיותר סגנונות, ואני שמחה שכיום מתאפשר לי לבצע רפרטואר רחב מאד.

העלית נקודה מעניינת – מתי עברת סופית מחליליות לשירה? ואולי עכשיו, כשזירת המוזיקה המוקדמת בפריחה יותר מאי פעם, יש סיכוי שיזדמן לך לנגן רפרטואר מגוון יותר?

מעולם לא הרגשתי שעברתי סופית מנגינה לשירה. החליליות מהוות חלק מרכזי בחיי, ואני מאמינה שאשוב להופיע בנגינה כאשר אמצא את ההזדמנות הנכונה. ממשיכים להזמין אותי כל הזמן לנגן ולשיר באותו קונצרט: בד"כ ההזמנה היא לנגן ויוואלדי ולשיר "כרמן", ואני כמובן מסרבת בשל חוסר ההיגיון שבדבר. פריחת המוזיקה העתיקה בארץ היא נפלאה ומבורכת. אני שמחה שיש כאן מוזיקאים מצויינים ומאד נהנית משיתופי הפעולה איתם.

אחד הדברים המשותפים למוזיקה עכשווית ועתיקה הוא היותן, לפחות בארץ, עניינם של יודעי ח"ן – שלא בצדק! הדבר נכון במיוחד עבור מוזיקה עכשווית, ואם לתת דוגמה מייצגת, ניזכר במופע ההשקה המצוין של רביעיית המיתרים 16, שניגנה מול אולם ריק למחצה. מה לדעתך צריך לעשות כדי למשוך קהל לתחום?

הקונצרט של רביעיית המיתרים "16" אכן היה מצוין, ומי שלא היה שם ללא ספק הפסיד. במקרה זה אני מעדיפה להסתכל לא על חצי האולם הריק אלא על חצי הכוס המלאה. לדעתי המפתח לשינוי בנושא זה טמון בשני תחומים (כמו גם בנושאים חוץ מוסיקליים): דיאלוג וחינוך. אני שמחה שבשני התחומים הללו אנסמבל מיתר מאד פעיל: מבחינת הדיאלוג – האנסמבל מרבה בשיתופי פעולה עם אמנים מתחומים שונים, למשל מתחום המוזיקה הקלה, וכן משוררים.

מבחינת חינוך – הוקם השנה פרויקט "תדרים", המהווה מעין אקדמיה ומטרתו לטפח מוזיקאים צעירים המתעניינים במוזיקה עכשווית.

האם "פיירו" היא יצירה שמתאימה גם לקהל שאינו נמנה על זה הקבוע של אנסמבל מיתר?

"פיירו", בזכות הנושאים שהזכרנו – הדרמה, היחס של המלחין לצליל המילה, החיפוש אחר כמה שיותר אפשרויות ביטוי, היחס בין החופש לסדר, והתוצאה שיוצרת מצלול נדיר ביופיו – היא יצירה מסקרנת עבור כל מוזיקאי, אמן ומאזין, ואני מקווה שיגיע כמה שיותר קהל.

מה תוכניותייך לאחר "פיירו"?

אני נמצאת לקראת סיום עונה שהיתה מאד מגוונת מבחינת רפרטואר – מוזיקה עתיקה, עכשווית, רסיטלים, קונצרטים עם תזמורות ואופרה. לשמחתי, גם העונה הבאה היא כזאת. הופעותיי הקרובות כוללות רסיטלים עם הגיטריסט עודד שוב, הופעות עם הרכב הלדינו שלי, בו אני משתפת פעולה עם יאיר דלאל, והאופרה "אליסה בארץ הפלאות".

ברכה קול תשיר את "פיירו הסהרורי" בליווי אנסמבל מיתר ובניצוח יובל צורן. עוד בקונצרט: מיצירות דונלד מרטינו, קייג' וארי בן שבתאי. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 22/6, 20:00.