ינופה: סנסציה!

סערות, צמרמורות וטלטלה עזה בהפקה מצוינת ליצירת המופת של יאנאצ'ק / עמיר קדרון, 12.2.12

קהילה סגורה וקרתנית, שטופת דעות קדומות, שמרנות וקנאות דתית; רצח תינוק; אלימות נגד נשים – כל אלו מככבים חדשות לבקרים בתקשורת, והנה גם על במת האופרה הישראלית, המציגה בימים אלו (13-25 בפברואר) את "יֶנוּפה".

האופרה הוצגה בארץ לאחרונה ב-1996, ובין לבין זכה הקהל להתרגש מ"קטיה קבנובה" ומ"השועלה הערמומית הקטנה", עוד שתי הברקות מבית היוצר של יאנאצ'ק. כעת ניתנת לקהל הזדמנות לפגוש שוב את האופרה שהזניקה את הקריירה של המלחין והיוותה פריצת דרך אמנותית לא רק עבורו, אלא בתולדות הדרמה המוזיקלית באשר היא.

העבודה על "ינופה" נמשכה כעשור, והתוצאה מצדיקה את הזמן הרב שהקדיש יאנאצ'ק לאופרה, כיוון שמדובר ביצירה נועזת ומקורית ביותר. אל העלילה המסעירה שידך המלחין מוזיקה כה ייחודית, שעל אף שורשיה הגרמנו-סלאביים הברורים, ניתן לאפיינה אך ורק כ"יאנאצ'קית". זאת ועוד: בין אם כיוון לכך או לא, יאנאצ'ק יצר ב"ינופה" מופת של וריזמו, ובכך היכה שוק על ירך את המלחינים האיטלקיים בני תקופתו במגרשם הביתי.

ההפקה המוצגת באופרה הישראלית נוצרה במקור עבור פסטיבל גליינדבורן בשנות ה-80, וכוחה בפשטותה: הבימוי והעיצוב לא מתיימרים להמציא מחדש את הגלגל, אלא נובעים מהבנת עוצמתה המובנית והטבעית של האופרה. חותמם של יוצרי ההפקה ניכר במיוחד במערכה הראשונה: למרות התרחשותה בחלל פתוח, צומצם בה מרחב הבמה למינימום הנדרש, על מנת להטרים את הנימה הקלסטרופובית של המערכות הבאות, ולהצביע על העולם הצר והמלחיץ בו פועלות הדמויות.

על ההפקה מנצח ג'ורג' פֶּהליבניאן (הספר מסביליה, ארנני), ובאופן מוצלח למדי. התזמורת מבטאת היטב את הליריקה המחוספסת והמשוננת של המלחין, ולרוב מאוזנת בעוצמתה ביחס לשירה. מתמיה, אפוא, כי דווקא בקטעים הכביכול פשוטים ונהירים יותר – האנסמבלים הפסבדו-עממיים במערכות א' וג' – ניכר קושי רב לתאם בין התזמורת לנעשה על הבמה.

את ינופה שרה הסופרן ברברה האבמן, אשר אין לעמוד בפני קסם קולה הקטיפתי והרך. במסגרת האיכות הלירית המובהקת של קולה, היא מסוגלת גם לביטוי דרמטי נוקב, וכך מתווה באורח משכנע את ההתפתחות ואת גדלות הנפש של דמותה. את צוות הזמרים המקביל מובילה אירה ברטמן (פאליאצ'י), והופעתה קרובה ברמתה לזו של האבמן.

כותרת המשנה של האופרה – "בתה החורגת" – רומזת על חשיבותו השקולה של תפקיד הקוֹסטֶלניצ'קה לזה של ינופה, וזהו גם המפתח ליתרונו של צוות הזמרים הראשון על משנהו. קשה למצוא מלים לתאר את הופעתה של דליה שכטר. בפשטות – סנסציה שלא תישכח במהרה! שכטר מתמסרת ללא חת לתפקיד הקשה וקורעת את מיתרי קולה בשירה שאינה נרתעת מכיעור ומחיספוס. במערכה א', לצד הרגש העז שנבע מהמונולוג בו שטחה את סיפור נישואיה האומללים, הופעתה היתה עצורה משהו. בדיעבד מתברר כי שמרה את כוחה למבחן הגדול של מערכה ב' – ועברה אותו בהצטיינות יתרה. החל בתחנוניה מכמירי הלב בפני שטווה, עבור במוזיקליות הנדירה שהפגינה בארייה המובילה לרצח, וכלה בזעקות הקריסה הנפשית שבעקבותיו – הכל בוצע על הצד הטוב ביותר. בראבה!

הקוסטלניצ'קה השניה היא סבטלנה סנדלר, שהופעותיה הקודמות והמצוינות על במת האופרה הישראלית – ב"כחול הזקן", למשל – יצרו ציפיות אדירות לקראת "ינופה". פרשנותה לירית בהשוואה לזו של שכטר, ושירתה "עגולה" ורכה – וזה פשוט לא מתאים ולא עובד במקרה זה. יש הכרח בניצוץ של טירוף עבור הקוסטלניצ'קה, אך המרכיב נעדר לחלוטין משירתה של סנדלר.

הטנור יוֹרמה סילבאסטי משכיל להפעיל את קולו הגדול במתינות, והניגוד בין זה לחזותו הביריונית-מגושמת מבטא במדויק את התהליך הריגשי שעוברת דמותו – לאצה. ליו סמית' (מפיסטופלה) מימדי קול וגוף דומים, אך שירתו חסרה את הדקויות של סילבאסטי.

אנדרו ריס (שטווה) הוא החוליה החלשה היחידה בצוות א'. בהצגה הנידונה היה נטול קול: המאמץ העז שניכר בשירתו לא נשא פרי, והוא חזר ונשבר ברגיסטר העליון. רק בדרך נס צלח איכשהו את העימות עם הקוסטלניצ'קה במערכה ב'. מקור בהפקה ציין כי כבר בחזרות המקדימות החל לאבד את קולו. האם יספיק להתאושש בשלושת הימים שבין הגנרלית לפרימיירה? למרבה המזל, אין בהופעתו השדופה כדי לחבל יתר על המידה ברמתו המושכת של צוות הזמרים שלצידו. לעומת זאת, קולו הזוהר של ג'ייסון קולינס ממצב אותו כזמר המוצלח של צוות ב'.

בקרב דמויות המשנה מככבות כמה זמרות, חלקן מהיבול המשובח של מחזורי האופרה-סטודיו האחרונים: אָלה וסילביצקי (יאנו) מציפה את האולם באור הקורן של קולה היפהפה; גלינה מלינסקי (משרתת) מציגה קול שראוי לחשיפה גדולה יותר; איילה צימבלר (קארולקה) ואפרת אלעזר-אשכנזי (אשת ראש העיר) הן האתנחתא הקומית של ההצגה, והופעתן המשעשעת מדגימה כיצד למקסם תפקידים שבנסיבות אחרות עלולים להתקבל זניחים. וסילביצקי ושתי האחרונות זכורות היטב מהפקת "חסדי טיטוס" של הקאמרית הקיבוצית בעונה שעברה, ומן הראוי שנוכחותן תתעצם גם על במת האופרה הישראלית. עוד מלה על אשכנזי: סופרן מיוחד כשלה, אפל וקשוח, עשוי להישמע נפלא – כשיגיע הזמן – בתפקיד הקוסטלניצ'קה. נחכה ונשמע.

לסיכום, חוויה עזה צפויה לבאי האופרה – לפחות לאלה שיגיעו לשמוע את צוות א'. לאור ההצלחה הצפויה להפקה זו, מהטובות שנראו כאן בשנים האחרונות, נחמד אם תואיל הנהלת האופרה להחזיר לבמה את קטיה קבנובה, וגם להוסיף לרפרטואר את פרשת מקרופולוס. יאנאצ'ק, בניגוד לקרקס של מצדה, טוב ליהודים.

"ינופה", אופרה מאת ליאוש יאנאצ'ק. 10-12.2.12 (חזרות גנרליות), בית האופרה. מנצח: ג'ורג' פהליבניאן / נעם צור. ינופה: ברברה האבמן / אירה ברטמן / קארין בבג'ניאן. הקוסטלניצ'קה: דליה שכטר / סבטלנה סנדלר. לאצה: יורמה סילבאסטי / יו סמית'. שטווה: אנדרו ריס / ג'ייסון קולינס. סבתא בוריובקה: תמר זוהר. מנהל התחנה / ראש העיריה: ולדימיר בראון. יאנו: אלה וסילביצקי / אביגיל גורטלר. קרולקה: איילה צימבלר / נעמה גולדמן. אשת ראש העיר: אפרת אלעזר אשכנזי. משרתת: גלינה מלינסקי. בארנה: סבטלנה בבז'נוב / דיקה פילוסוף.