הבשורה על-פי חדר 15

ערב נפלא במחיצת "In Camera XV", הרכב צעיר ונמרץ שעתיד לשנות את כללי המשחק בזירת המוזיקה העתיקה בארץ / עמיר קדרון, 24.1.12

בריאיון שקדם לקונצרט, הביעה נציגת ההרכב, נטע היבשר, חשש לקראת ההופעה. כל כך למה? כיוון שהתוכנית שנבנתה בעמל רב כללה מוזיקה שאינה נשמעת תדיר בארץ, על כן האתגר כפול: להוציא את היצירות מן הכוח אל הפועל בכבוד, וכן לתווך בהצלחה בין המלחינים לקהל, או במלים אחרות, לגרום לו להתאהב במוזיקה הבלתי מוכרת.

על רקע זה, נעים לדווח כי החשש הופרך מכל וכל. יתרה מכך: בטרם יפורט מהלך הערב, מן ההכרח לבשר כי חבורת "In Camera XV" (על שם חדר 15 באקדמיה למוזיקה באונ' ת"א, הוא חדר כלי הבארוק) ראויה לתואר 'תגלית השנה' של עונת המוזיקה הנוכחית!

אז מה היה לנו שם? התוכנית "היום הראשון של 1,600" נפתחה בצמד ריקודים מתוך "ספר הריקודים הראשון" (1580) מאת ג'ורג'ו מאינֶריו. כבר בנקודה זו ניתן היה להבחין בשני מאפיינים בולטים של ההרכב: האחד, עבודת אנסמבל מצוינת; השני, צליל מגובש להתקנא, הנשמע כתוצר של שנות ניסיון. במאמר מוסגר ראוי לציין שייתכן ולאקוסטיקה המטשטשת-מעגלת של אולם קלרמונט יש יד במצלול הרך שהופק בקונצרט; מעניין כיצד יישמע ההרכב בחלל "יבש" יותר (פליציה, או התיבה, למשל).

מבין שלושה קטעים מהקובץ "canzoni overo sonate concertate per chiesa e camera" (טארקוויניו מֶרוּלה, 1637), ייזכר האחרון – סדרת וריאציות תחת הכותרת "רוּג'רו" – כאחד מרגעי השיא של ההופעה: דואט החליליות המופלא של נטע היבשר וענבר סולומון היה מפגן של וירטואוזיה מחד ומופת של הבעה רבת עומק מאידך. קסם!

הכנר זוהר אלון הוביל את העיבוד שערך רוניוני ל-"vestita i colli" של פלסטרינה. על תשתית פוליפונית סבוכה ודמוית עוגב שבנו עמיתיו בחליליות ובמיתרים, רקם אלון קווים מסולסלים בביטחון ובמיומנות. התוצאה הייתה לא פחות ממהפנטת.

הזמרת עינת ארונשטיין (תחרויות האביב, הילד חולם) הצטרפה בשלושה שירים מראשית המאה ה-16, מאת פיליפ וֶרדֶלוֹ (1480-1531), מארקֶטו קארה (1465-1525) וברטולומאו טרומבונצ'ינו (1470-1534). בשני מבין אלו, "O mia cieca e dura sorte", התבטאו יכולותיה במיטבן: קול זך, בהיר ומצטלצל, המסוגל לביטוי דרמטי נוקב – אך ללא שמץ הגזמה, צעקנות או חריגה לסגנון אופראי סותר.

להזמנת הצ'מבליסט אבינעם שלו (שגם הנחה בחן רב את הקונצרט), הצטרף לחבורה הראשון מבין אורחי ההרכב, הקונטרבסיסט אלברטו פרננדז. בקנצונה מס' 14 מהקובץ "Canzoni da suonare" (פייטרו לאפִּי, 1616) בלט דואט כינורות של זוהר אלון ואופיר שנר; הביצוע המפעים לקנצונה מס' 5 מיצב אותה כפסגה השקולה לקסם הווריאציות של מרולה מראשית הערב; במס' 26 השתתפו כל נגני ההרכב, וכך נוצר מרקם סמיך ועשיר, עליו התפתח שיח מרתק בין החליליות לכינורות.

המופע נחתם במדריגל "Del Gran Tuonate" (גבריאלי, 1587), ולביצועו נוספו לצוות ארבעה זמרים. אתגר הרב-קוליות רמז מה בסיס החשש שהביעה היבשר לקראת ההופעה, אך החבורה צלחה את דרך החתחתים בשלום. מפתה לומר כי נס גדול היה שם – ולא כך הוא: אין ספק שביסוד התוצאה המרשימה (גם אם זקוקה להידוק נוסף) ניצבות אינספור חזרות ועבודה מאומצת. אם יש כאן נס, הרי זו מידת התעוזה של האנסמבל. ייתכן שהרכב אחר היה שוקל להיעזר במנצח, ולו רק לשם השקט הנפשי; אנשי "In Camera XV" פשוט קפצו למים העמוקים.

מה מניע, איפוא, את החבורה? טירוף? יומרה? אולי. מה שבטוח, יש כאן שילוב יוצא דופן של כישרון, סקרנות, טעם טוב, התלהבות ותשוקה יוקדת ואמיתית למוזיקה. שרק לא יעבור להם! שלא ייגמר לעולם!

"היום הראשון של 1,600": אנסמבל "In Camera XV", אונ' ת"א, 23.1.12. משתתפים: זוהר אלון ואופיר שנר (כינורות בארוק), נטע היבשר וענבר סולומון (חליליות), דניאל תנחלסון (ויולת בארוק), ענבר נבות (ויולה דה גמבה), אהינעם שלו (צ'מבלו), עינת ארונשטיין (סופרן). אורחים: שחר לביא ומאיה עמיר (מצו סופרן), כפיר לוי (טנור), נעם מור (באס), אלברטו פרננדז (קונטרבס).