גונדולות בהרצליה

ההרכב "בארוק שואו" מחולל קסם של תיאטרון מוזיקלי במופע "המסכה הוונציאנית"  / עמיר קדרון, 18.3.12

הקונצרט הרביעי בסדרת "פניני אופרה", המתקיימת זו השנה החמישית בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, עמד בסימן ריענון והפתעה. אמת כי סצינת המוזיקה העתיקה משגשגת בארץ, אך עדיין נתפסת כמיועדת ליודעי ח"ן ונבדלת ביחס למתרחש בגזרת המוזיקה הקלאסית בכללותה. על כן, אין זה עניין של מה בכך, לשבץ תוכנית שרובה בארוק מוקדם בסדרה המבוססת בד"כ על חומרים מהטווח שבין מוצרט לפוצ'יני. מדובר בצעד נועז ובעיקר מבורך.

החידוש לא מסתיים בבחירת הרפרטואר: חברי "בארוק שואו" הגדילו לעשות, ובמקום קונצרט בפורמט שגרתי החליטו להעניק לקהל חוויה תיאטרלית מיוחדת במינה. לשם כך ליקטו אריות, שירים, מדריגלים ופרקי נגינה ותפרו מהם מעין פסטיש הבוחן את האהבה מהיבטים שונים, ועל כך הוסיפו נדבך ויזואלי מרתק של בימוי, תנועה ולבוש על בסיס הסגנון שהיה מקובל בתקופה המדוברת.

על אף צניעות האמצעים, התוצאה מענגת ומעוררת התפעלות, בעיקר בזכות האיכות הגבוהה של הביצוע המוזיקלי וכן בגלל תחושה מובהקת של מחויבות וחדוות עשיה של האמנים.

מבין פרקי השירה הרבים והמגוונים ששולבו בתכנית, שניים מועמדים לתואר גולת הכותרת של המופע: הראשון הוא הדואט "Bel Pastor" של מונטוורדי. הגימיק בו היה עירפול מגדרי – מהלך שאינו זר לתיאטרון הבארוק. הקונטרה-טנור דורון שלייפר גילם את האהובה, ואילו הסופרן יעלה אביטל – את בן זוגה. שירתם הצטיינה בנועם ובמיומנות טכנית גבוהה, ולא פחות ממנה עורר התלהבות כישרון המשחק הקומי של הצמד.

הקטע השני גם הוא דואט של מונטוורדי, "Zefiro torna". קשה מאד לתרגם את החוויה למלים, אך ברור כי הקהל היה עד למעשה אמנות גדול: התמזגות הקולות הנדירה, הרגישות למשמעות הטקסט, היכולת להגשים את חזון האיור המוזיקלי של המלחין, ההתמודדות המיטבית עם גודש הסלסולים הנדרשים – מה יש לומר? ביצוע מושלם ויפה להדהים!

עוד יש להחמיא לשלישיית הנגנים שליוותה את המופע: נגן הצ'מבלו יזהר קרשון לרוב נטמע בחטיבת הקונטינואו של "בארוקדה", ואילו הפעם קיבל הזדמנות להתקרב למרכז הבמה, ואכן הרשים מאד בנגינה שופעת ברק וביטחון; עמית טיפנברון הפיק מהוויולה דה גמבה צלילים ממיסי לב בפרק מהסונטה החמישית (במקור לצ'לו) של ויוואלדי; בסונטה שכתב המלחין למנדולינה הפליא לעשות אבי אביטל, ובעצם מיקד אליו את רוב תשומת הלב לאורך כל הקונצרט בזכות נגינתו המצוינת.

כאן המקום לעצור מעט את שטף ההתפעלות ולציין גם את הפחות מוצלח: ראשית, בעוד שמימדי האולם (הקטן משני החללים בהיכל האמנויות) הולמים היטב את אופיו האינטימי של המופע, תנאי השמע גורעים מידה ניכרת מההנאה. הצ'מבלו והמנדולינה אמנם חוצים את החלל בהצלחה, אך הוויולה והקולות נפגמים ונוטים "להימרח" בשל ההדהוד המשטיח. שנית, אולי בשל חוסר היכרות עם האולם, האיזון בין עוצמת הכלים לקולות הופר תדיר לרעת האחרונים.

על אף ההסתייגויות, ההמלצה על המופע ניתנת בפה מלא: מדובר במופע מקסים שנרקח בניצוץ של השראה מקורית, ומימדיו הקאמריים הם יתרון עצום המאפשר לשנע אותו ברחבי הארץ. אכן, מן הראוי להפיץ את בשורת הבארוק הוונציאני – קל וחומר כאשר היא מוגשת בשילוב מוצלח כזה של כישרון וטעם.

"המסכה הוונציאנית" – ההרכב "בארוק שואו" בקונצרט מיצירות אוצ'ליני, מונטוורדי, מאריני, ויוואלדי, מרולה, סטרוצי וסטוראצ'ה, וכן שירים ונציאניים-עממיים. יזהר קרשון – צ'מבלו וניהול מוזיקלי. יעלה אביטל – סופרן. דורון שלייפר – קונטרה טנור. אבי אביטל – מנדולינה. עמית טיפנברון – ויולה דה גמבה. רביד דברה – בימוי. שרון וולר – מחוות היסטוריות. שרון אסיס – עיצוב תלבושות והפקה.