נאה עד מעונן חלקית

תכנית מבטיחה בביצוע בינוני הופכת מופע של תזמורת י-ם לשלם שאינו עולה על סך חלקיו / עמיר קדרון, 8.12.11

על הנייר, נקודת המוצא של הקונצרט הראשון מהסדרה הקולית המשותפת לתזמורת הסימפונית רשות השידור ולבית האופרה היתה חיובית. שלוש היצירות שבתכנית המגוונת הקיפו טווח רחב של תקופות, סגנון ואווירה.

ראשונה היתה ה"קאנטוס" שהלחין פארט לזכר בריטן ב-1977. עדינותן של תיבות הפתיחה החרישיות נמהלה ברחש המיזוג, ולאחר התעבותו ההדרגתית של מרקם הצליל, אשר נבנתה היטב ע"י המנצח רולף בק, חלה נפילת מתח: באיזשהו שלב התגבש תפקיד הכינורות לגוש סטטי שהשתלט על המוזיקה ואטם אותה כליל.

מבלי לפגוע בכבוד המלחין, נדמה שהאשמה אינה רק של התזמורת: ה"קאנטוס" דל בתוכן, גם אם חזק ברושם הרגשי המיידי שהוא משרה. מחד גיסא, היצירה מותירה את המאזין וחצי תאוותו בידו, וחבל שפארט לא מצא לנכון להרחיבה לרקוויאם בנוסח מלא; מאידך, מזל שלא עשה כך! האפקט הפסבדו-מיסטי ממצה את עצמו במהרה ועלול לשעמם לאורך זמן.

Sic transit Gloria

היצירה העוקבת היתה ה"גלוריה" האהובה של ויוואלדי, ולשם ביצועה צומצמו מימדי התזמורת והצטרפו סולנים וכן מקהלת במברג – מיסודו של המנצח. אין טעם רב להיכנס לפרטים אודות הביצוע. מעלותיו היו שירת המקהלה הנאה – במיוחד של חטיבת הסופרן; קולה הבהיר של מיה בלאושטיין, המקרין טבעיות ופשטות נעימה; נגינת האבוב המשובחת בפרק ה"דומינה דאוס"; ובאורח מוזר ביותר, הנופך הכמו-כנסייתי שיצרה האקוסטיקה המתעתעת של בית האופרה.

להוציא אלו, ה"גלוריה" הותירה רושם סביר ותו לא. היצירה מושמעת כאן חדשות לבקרים, ויש צורך באיכות יוצאת דופן של שירה ונגינה על מנת להצדיק עוד ביצוע. הפעם זה לא קרה.

הערב נחתם בקנטטה "ליל ואלפורגיס הראשון" מאת מנדלסון. ההתלהבות הסוחפת המאפיינת את המוזיקה הפיחה רוח חיים בתזמורת: הפתיחה לקנטטה אמנם לא נוגנה במהודק, אך בהמשך חל שיפור ניכר, כך שההקדמות התזמורתיות למקהלות "Kommt mit Zacken" היו מבריקות ממש.

מקהלת במברג הפליאה לעשות גם היא, ושירתה שפעה צבעים ודרמה. מבין הסולנים בלט לטובה ולדימיר בראון. קשה להתעלם ממידת הוויברטו בקולו, אולם זו נמחתה תחת הנוכחות התיאטרלית הרועמת של שירתו. בראבו!

לסיכום, הקנטטה תיזכר כחלקו המוצלח של הקונצרט, ואולי מוטב היה לשדכה ליצירות רומנטיות אחרות – מסתמן שהרפרטואר הולם מאד את התזמורת, לפחות בניגוד לבארוק. המופע הבא בסדרה יוקדש לליטורגיקה יהודית, ומעורר עניין בעיקר בזכות צמד הסולנים המצוינים – איילה צימבלר וגיא מנהיים. לא פחות מסקרן הוא המופע העוקב, שיכלול מספר גרסאות למזמור ה"מגניפיקאט", וגם בו מעורבים שמות מבטיחים, בהם קלייר מגנאג'י והאנסמבל הקולי החדש.