למכור קרח לאסקימוסים – ולהצליח

אלון שריאל, ממייסדי "הפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה", מדבר על ההופעות הקרובות של ההרכב ועל חייו ועבודתו על ציר גרמניה-ישראל / עמיר קדרון, 14.12.11

אלון שריאל, מנצח ונגן כלי פריטה. למד בקונס' ב"ש, באקדמיה למוזיקה י-ם, בקונס' המלכותי בבריסל ובביה"ס הגבוה למוסיקה בהנובר. זכה בפרסים בתחרות בלוך הבינלאומית בלונדון, תחרויות האקדמיה י-ם; תחרויות האביב; תחרות אמן המנדולינה האירופאי ועוד. זכה במלגות קרן אמריקה ישראל, צפונות תרבות, Live Music Now ואחרות. ייסד ומנהל את האנסמבל הבינלאומי של הנובר והפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה; מנצח על התזמורת הסימפונית הצעירה של גטינגן ועל "קאמרטה מדיקה". בין היתר הופיע עם התזמורת הבינלאומית של לונדון, תזמורת דיוואן מזרח-מערב ולאחרונה עם הקאמרית של מינכן.

באילו נסיבות נוסד הפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה?

הכל התחיל מפניה של שיר שמש, ששאל אם אני רוצה לנגן מוסיקה עתיקה. זה היה בשנה א' או ב' באקדמיה בירושלים. שיר למד אצל מיכאל מלצר שהמליץ לו לבדוק איתי. אגב, מיכאל ליווה את ההרכב בשנים הראשונות כמנחה וכמוטיבטור. בכל אופן, שיר ניסה לעניין אותי לנגן בטריו עם צ'מבלו. אמרתי שאני לא אוהב צ'מבלו (לא הבנתי כלום מחיי אז!) ואז הוא שאל על ויולה דה גמבה. לא ממש ידעתי מה זה, אבל הסכמתי.

חברנו – שיר בחלילית ואני במנדולינה – לוויולנית אלכסנדרה פולין; כל אחד הביא קצת חומרי קריאה; התחיל להיות מעניין! מפה לשם ייצגנו את האקדמיה במסגרות שונות ולקחנו שיעורים אצל מורים (מנחם ויזנברג, דרורה ברוק, מוטי שמיט, דוד שמר ואחרים), שהוכיחו לנו שאנחנו הרכב ייחודי.

זכינו פעם או פעמיים בתחרות למוסיקה קאמרית של האקדמיה, והוחלט לשלוח אותנו במלגה נפלאה לשהות של סמסטר בקונס' המלכותי בבריסל. יש בו מחלקה נהדרת למוסיקה עתיקה, ולמזלי לא היה שם מורה למנדולינה. אני אומר "למזלי", כי שנים חלמתי לנגן בלאוטה (מאז ששמעתי הקלטות של נייג'ל נורת' מנגן באך), והמורה ללאוטה הסכים ללמד אותי. שאלתי לאוטה מאחד התלמידים בכיתה (ניקולס אכטן המוכשר, שבין השאר מנהל כיום את "סקרצי מוסיקלי"). תוך חודשים ספורים למדתי נגינת לאוטה בסיסית, ומיד השתמשנו בזה בהרכב, וכך הרפרטואר התרחב מעט.

עם החזרה ארצה התווספו עוד חברים וכלים לפעילות ההרכב. אז גם הכרתי את מנדולינת הבארוק – ושוב התאהבתי. בשלב זה החלטנו על השם "הפרויקט למוסיקה עתיקה", ו"הישראלי", לא מפני שאנחנו מייצגים רישמית את המדינה, אלא כי כולנו ישראלים: חלק מאיתנו אמנם גרים ו/או לומדים בחו"ל, אבל מקפידים להיפגש בארץ 3-4 פעמים בשנה לחזרות והופעות.

לא פשוט לקיים שגרת עבודה כשמדובר במוזיקאים הפזורים על-פני העולם, כל אחד ושלל עיסוקיו. איך זה עובד? יש גרעין בסיסי שאליו מצטרפים נגנים מזדמנים?

בכלל לא פשוט. למזלנו הצ'לנית טליה ארדל כמעט תמיד בארץ הודות לצה"ל, ובשנה האחרונה מנגנת גם בוויולה דה גמבה; נדב רוגל (כלי הקשה) גר בתל אביב; הזמרת ענת עדרי מתמחה בלייפציג – אבל מגיעה תכופות ארצה לקונצרטים. שיר לומד בבאזל, ולכן לא תמיד מצליח להצטרף. זה פחות או יותר הגרעין הבסיסי, ויחד עם מוזיקאים נוספים מהווה את ההרכב.

בביקור הקרוב תצטרף (לא לראשונה) הכנרת סיון מעייני-זליקוב, שבעקבות נדנודיי החוזרים מתנסה עכשיו בכינור בארוק. היא אגב תנגן יצירות וירטואוזיות כמו "סילסולי השטן" של טרטיני, והשאקון המפורסם מאת ויטלי.

זירת המוזיקה העתיקה בארץ פורחת, בלי עין הרע. איך הפרויקט משתלב בה? מה ייחודו בהשוואה להרכבים כמו תזמורת הבארוק, הבארוקדה או סולני באך הישראליים? יש בכלל מקום לכולם?

אכן פורח פה, וזה נפלא, כי בעקבות ההיצע גם הביקוש גדל – אני מקווה. ואז בהחלט יש מקום לכולם.

ההרכבים שהזכרת מצויינים. שמעתי את כולם ונהניתי; עם הבארוקדה אף יצא לי לנגן ולהקליט. לדעתי ההרכבים הללו כלל אינם זהים: לכל אחד אופי משלו, וגם לנו יש אווירה מסוימת, מיוחדת. קצת קשה להסביר מדוע.

בכל מקרה, מירמור ותלונות על הקושי להיות מוזיקאי בארץ לא תשמע ממני, גם אם יש בזה לא מעט אמת.

נשקלה האפשרות לצאת עם הפרויקט להופעות בחו"ל, או שזה בבחינת "למכור קרח לאסקימוסים"?

בהחלט! במסגרת הפרויקט הופענו בלונדון, בבריסל, בגרמניה – ועוד היד נטויה. הרמה של המוסיקאים הישראלים בדרך כלל גבוהה, ואירופה, מה לעשות, עדיין מנצחת בצריכת תרבות. במלים אחרות, האירופאים רוכשים הרבה קרח!

קורה שאחרי קונצרט יוצא לי לשוחח עם מישהו מהקהל, ואני מתפלא לגלות שלא רק הכיר כ- 80% מהמוסיקה, הוא גם רכש דיסקים והשווה ביצועים. עם זאת, עבורי כל קונצרט בארץ הרבה יותר משמעותי מלנגן שוב סוויטות של באך בעוד מוזיאון או כנסיה באירופה.

להופיע בחו"ל עם התווית "ישראלי" עלול להיות בעייתי. האם הפרויקט נתקל בתגובות עוינות?

עד כה לא. מנסיוני באירופה זכורים לי רק קונצרט או שניים, עם תזמורת הדיוואן מזרח מערב של ברנבוים, שלוו בהפגנות. אם אני זוכר נכון, אחד מהם היה בסקנדינביה והשני באלברט הול בלונדון, אך תודה לאל – מחוץ לאולם, ולא כפי שקרה לפילהרמונית הקיץ.

התווית "ישראלי" אכן מעלה הרבה שאלות מצד הקהל והקולגות, אך מנסיוני לא בצורה עוינת, אלא סקרנית – ואפילו דואגת.

הריחוק מהארץ קשה לך ברמה האישית?

איזה ריחוק?! בנובמבר הגעתי לשבוע בחיפה, בדצמבר אני מגיע לחודש בארץ עם קונצרטים מבאר שבע ועד טבריה, ואז חנוכה, מתנות לאחיינים וכל מה שביניהם…

איך אתה מצליח לתמרן בין כל מחויבותיך ועוד להגיע לביקורי מולדת והופעות בתכיפות כזו?

עם השנים למדתי להיות ביותר ממקום אחד בו זמנית: אם אני לא יכול להגיע לחזרה השבועית בסימפונית הצעירה, אני מורה על חזרות סקציות ומכתיב בדיוק לכל סקציה על מה לעבוד. כל נגן יודע מה אחריותו ומה אבקש לשמוע הלאה, באיזה טמפי וכול'. לדעתי מנהל טוב נמדד בכך שגם בהיעדרו המשרד מתפקד כרגיל, ואני מאמין שהכרחי למנצח ללמוד איך להעביר סמכות. עליו להעניק לנגן כוח, לתת לו חופש, להגביל אותו לדינמיקה, להכתיב לו קצב – ולעשות הכל כדי שירצה לנגן הכי טוב שהוא יכול. הרי לשם כך הנגנים מתאמנים שעות ביום! אם המנצח מדכא אותם או לא נותן את התנאים הנכונים להתבטא, הם לעולם לא יתנו את מאת האחוזים…

חוץ מזה צריך לדעת לתמרן ולנצל היטב פגרות, חופשות וזמן מת – למשל נסיעות ארוכות, שהן זמן פנטסטי לעבודה נטו. למדתי כ-40 פרטיטורות בטיסות וברכבות השנה. כמובן שיש צורך בתמיכה והבנה מהסביבה הקרובה.

איזה תחום יותר קרוב לליבך – ניצוח או נגינה?

עדיין אין לי תשובה חד משמעית… קורה שלפני פרויקט סימפוני אני לא נוגע בלאוטה למעלה משבוע, ואילו בימים שלפני רסיטל – ההיפך. אגב, משהו שיוצא לי לעשות יותר ויותר לאחרונה הוא לנצח מהכלי, שזה אולי השילוב האידאלי.

לשמחתי, יש לי כרגע מחויבויות בניצוח ובנגינה, כך שאני לא נוטש אף תחום ליותר מכמה ימים. בכלל, כל עוד אני עוסק במוסיקה, אין תלונות (:

מה מקומה של המוזיקה העתיקה במכלול עיסוקיך המוזיקליים?

מקומה בבוקר. וברצינות – אמנם אי אפשר לתכנן את היום לפי תולדות המוזיקה, אבל מתאים לי להתחיל את היום עם באך ולא עם שטוקהאוזן, שאחריו פחות טבעי לי לחזור אחורה ולעבוד על מוסיקה עתיקה.

האמת שאין הבדל מהותי עבורי. המוסיקה העתיקה על גווניה השונים היא פיסת תרבות כמו הקלאסיקה הווינאית, הרומנטיקה הרוסית או כל תת ז'אנר אחר: לכל אחד מסורות מעניינות של ביצוע ופרשנות. מצד אחד זה ביקור במוזיאון, מצד שני המוזיאון הזה חי ונושם ומטריף את החושים!

מלבד ההופעות של הפרויקט, מה מתוכנן לביקורך הקרוב?

ב-30.12 (11:30) אנגן בבית האמנים בבאר שבע עם יקי ראובן יצירות סולו ודואו ללאוטה, מנדולינה, מנדולינת בארוק ומנדולה. לא אפרוש כאן את תולדות בית הספר למנדולינה בב"ש, אך אומר רק שאחרי הרצת התכנית הזו במשך שנתיים, להביא אותה לבאר שבע זה מרגש במיוחד.

ב-5.1 (20:00) אופיע בקונצרט חגיגי במרכז למוסיקה י-ם, שם אנגן סונטה למנדולינה ולגיטרה מאת יחזקאל בראון. הקונצרט יציין את יום הולדתו ה-90 של המלחין, ואנגן את היצירה עם אסף בראון, נכדו, הלומד היום גיטרה באקדמיה למוסיקה בירושלים.

הזכרת קודם על קצה המזלג מעט מתוכנית הקונצרט – מה עוד ישמיע לנו הפרויקט?

נתחיל במוזיקה מימי הביניים – מוזיקה צרפתית מרתקת מקודקס Chantilly, הידוע כבעל מקצבים סבוכים מאד, וגם מוזיקה איטלקית מקודקס Faenza.

תהיינה שתי סונטות סוֹפְּרָה לה מוניקה, יצירות שנכתבו לכאורה על אותו נושא שנקרא "מוניקה", האחת מאת בָּאג'ו מאריני והשניה מאת פיליפ פרידריך בודקר (Bödecker).

ננגן גם שאקון מאת ויטֶלי ואחד של מֶרוּלָה, אותו נחבר תוך אילתור לארייה של מונטוורדי, המבוססת על תבנית באס זהה. ענת תשיר קנטטה של סְטְרוֹצי ושירים מאת קאצ'יני. בקיצור, יהיה מעניין!

אלון שריאל וחבריו לפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה יופיעו באונ' בר אילן ב-20.12 בשעה 20:30; בכנסיה הסקוטית בטבריה ב-23.12 בשעה 11:00, ובמרכז למוזיקה י-ם ב-27.12 בשעה 17:00.