גיחה קצרה לווינה

לקראת הופעתה הקרובה במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, מדברת זמרת הסופרן טל גנור על ההבדל בין אופרה ללידר ועל המעבר מחממת האקדמיה לעולם האמיתי / עמיר קדרון, 15.9.11

טל גנור, ילידת ישראל, למדה מוזיקה קלאסית בתלמה ילין ושירה באונ' ת"א אצל פרופ' תמר רחום. במסגרת לימודיה שרה את דספינה ב"כך עושות כולן", "האלמנה העליזה" והמכשפה הראשונה ב"דידו ואנאס". כמו כן הופיעה עם הרכב המוזיקה העתיקה "בארוקדה" ובסדנת האופרה האחרונה ביפו, וזכתה במקום הראשון בתחרויות ביה"ס למוזיקה באונ' ת"א ובמלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל.

נפתח דווקא בסוג של סיכום: סיימת לפני כמה חודשים תואר ראשון באונ' ת"א. ספרי על הדרך שעברת בארבע השנים באקדמיה.           

אחרי הלימודים בתלמה ילין, שם הרגשתי שבניתי לעצמי מעמד, הגעתי אנונימית לאקדמיה והייתי צריכה להתחיל מחדש, להיות סבלנית ולעבוד קשה כדי להוכיח את עצמי במסגרת החדשה. האקדמיה היא מין מודל חממה של העולם הגדול, מקום ללמוד אצל ובמחיצת מוזיקאים טובים בסביבה שמדרבנת להתקדמות. היתה לי אפשרות להגשים את עצמי תוך למידה מהתהליך, בין אם בתפקידים באופרות או בהשתתפות בקונצרטים, תחרויות ואודיציות. בסופו של דבר אני מרוצה מהדרך שעשיתי, ומסתכלת על ארבע השנים האלה בחיוך.

האיזכור של תלמה ילין לוקח אותנו עוד צעד אחורה, ומעניין באמת איך מלכתחילה בחרת ללמוד זמרה.           

אני לא חושבת שהיתה נקודה מסוימת שבחרתי בזה. הבמה תמיד משכה אותי: כילדה למדתי תיאטרון, שרתי במקהלות והתנסיתי בסוגים שונים של מוזיקה. האהבה למוזיקה קלאסית ולאופרה באה מהבית: אבא שמע מוזיקה קלאסית, וסבתא וסבא לקחו אותי מגיל צעיר לאופרה – ואני זוכרת את זה כמשהו קסום.  אולי האופרה היא נקודת החיבור בין האהבה שלי למוזיקה והאהבה לתיאטרון.

הופעתך הקרובה מוקדשת כולה ללידר; לדעתך יש מקום לשלב איזשהו היבט תיאטרלי-בימתי גם בפורמט זה, או שעל הרגש והדרמה לנבוע אך ורק מהמוזיקה?           

בלידר יש חשיבות גדולה לטקסט, המוזיקה נובעת ממנו ונותנת לו פרשנות. השירים לרוב מספרים סיפור או מתארים מצב נפשי, ולכן דורשים יכולת הבעה ואינטרפרטציה של המבצעים. מצד שני, אלו יצירות קאמריות ויש בהן משהו מאד אינטימי וחשוף, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת ההרכב של קול ופסנתר, לכן ההיבט התיאטרלי יותר מרומז מאשר על במת האופרה. בקונצרט אבצע גם דואטים של ברהמס יחד עם הזמרת ענת צ'רני. אני חושבת שהאינטראקציה בין שתי זמרות תוסיף באופן טבעי מימד תיאטרלי…

ציינת את חשיבות הטקסט בלידר. סביר להניח שחלק ניכר מהקהל לא שולט בגרמנית. באיזו מידה זה עלול לפגום בחוויה?           

בעיני המוזיקה עומדת גם בפני עצמה והמאזין לא תמיד צריך לדעת את המילים בשביל להבין את השיר ולהתחבר אליו. כמובן שהחוויה הרבה יותר שלמה כשמבינים כל מילה. אני בדר"כ אוהבת לצרף תרגום לתוכניה.

בלידר חשיבות מכרעת לקשר הנרקם בין הקול לפסנתר. בהופעה ינגן דניאל סטרכילביץ'. הזדמן לכם לעבוד יחד קודם לכן?           

דניאל ואני מכירים עוד מתלמה ילין. באקדמיה עבדנו יחד כדואו במסגרת קורס ליווי ווקאלי בהדרכת פרופ' יונתן זק, והיה בינינו חיבור מאד טבעי. החלטנו להמשיך את העבודה יחד, וכך נוצר הקונצרט בפליציה בלומנטל.

מה לגבי החיבור עם ענת? למדתן במקביל באקדמיה ואף חלקתן תפקידים ("האלמנה העליזה", למשל); יש חפיפה בסוג הקול – וגם כך צפוף מאד בפאך שלכן. יש פוטנציאל ליריבות מרה…           

ענת ואני חברות מהיום הראשון ללימודים ואפשר להגיד שעשינו את ארבע השנים באקדמיה יד ביד. זה יתרון גדול ששתינו באותו המקצוע. אנחנו מתייעצות על כל דבר, ממליצות אחת על השניה וכמובן מפרגנות! גם אין לנו בדיוק את אותו סוג קול, מה שמאפשר שיתופי פעולה מעניינים.

לצד ברהמס, תשירי בקונצרט לידר מאת וולף ושוברט. מחד, מתקבל איזשהו ייצוג להתפתחות הליד לאורך הרומנטיקה הגרמנית; מאידך – חבל לקפח את הליד הצרפתי, למשל. יש מצב לקונצרט המשך?           

הגענו לתוכנית אחרי הרבה מחשבה. הרפרטואר גדול, וברור שאי-אפשר להכניס הכל לקונצרט אחד. התמקדנו בשלושה מלחינים שאנחנו אוהבים, ויצאה תוכנית יפה שעל אף שכולה בגרמנית, היא מאד מגוונת. אני אוהבת גם את הרפרטואר הצרפתי – יש נקודות מפגש מעניינות בינו לבין הגרמני. אני חושבת, למשל, שהלידר של וולף מתאימים לאלה של פולנק. ייתכן שזו תהיה התוכנית בקונצרט הבא שלנו.

נשמע מבטיח! ובאותו קו מחשבה, חבל יהיה לוותר על הרפרטואר הגרמני ה"מודרני" (ברג, שנברג והלאה), או על הליד הישראלי: שתי נישות ייחודיות שמן הסתם התנסית בהן בלימודים. מה יחסך אליהן?           

אני מאוד אוהבת מוזיקה מודרנית. לצערי, יש לי מעט הזדמנויות לבצעה, אבל כל דבר בעיתו.

קהל המוזיקה הקלאסית הולך ומזדקן. איך אפשר למשוך לאולמות הקונצרטים אנשים בגילך?           

שאלה טובה… אני חושבת שאהבה למוזיקה קלאסית בדר"כ באה מהבית, או בחינוך במסגרות מוזיקליות מגיל קטן. לכל אחד יש פוטנציאל להתאהב במוזיקה הזאת, אבל כנראה שבגיל מאוחר יותר קשה למשוך צעירים להקשיב למוזיקה שהם לא רגילים אליה. אני חושבת שגם פרויקטים כמו צליל ראשון, תוכנית מפתח, אופרות לילדים וכד' מאפשרים לילדים להיחשף למוזיקה קלאסית ולהתאהב בה.

ואת, מלבד מוזיקה קלאסית, מה את אוהבת לשמוע?           

הרבה דברים: דיפ פרפל והמודי בלוז, שהכרתי דרך אבא שלי (כנראה שלא רק אהבה למוזיקה קלאסית באה מהבית). רדיוהד, ג'וי-דיויז'ן וסיגור רוס הן להקות שאני מאד אוהבת, והזמרים האהובים עלי הם צ'ט בייקר ורופוס וויינרייט. אני חושבת שאני מושפעת מהם בשירה הלא-קלאסית שלי. וכמובן מוזיקה ישראלית – אריק איינשטיין ויהודית רביץ, שלומי שבן… בקיצור, אני מאד אוהבת מוזיקה, על רוב סוגיה.

באיזו מסגרת יוצא לך לשיר "לא-קלאסי"?           

בעיקר עם חברים, לא במסגרת מקצועית (:

למה, יש סתירה בין טכניקות ההפקה הקולית? היתה באקדמיה הנחיה – אולי לא רישמית –  להימנע משירה "רגילה"?           

חס וחלילה, אם שרים נכון אין שום בעיה, אפילו שיש הבדל גדול מאד בהפקה הקולית.

דיברנו על דרכך עד כה ועל הקונצרט הקרוב – עכשיו הגיע הזמן להעיף מבט קדימה. מה ההופעה הבאה לאחר ערב הלידר?           

אני עובדת כרגע על כמה פרויקטים, בינתיים אין תאריכים סגורים.

ומה הלאה? יש מחשבות על לימודים ו/או עבודה בחו"ל?           

יש, אבל עוד מוקדם לדבר על זה.

אולי בכתבה הבאה. מלה לסיום?           

המממ… פליציה בלומנטל, 22.9 בשעה 20:00!

טל גנור תשיר לידר מאת שוברט, וולף וברהמס בליווי הפסנתרן דניאל סטרכילביץ', שגם ינגן שני קטעים מהאימפרומטו אופ. 142 של שוברט. אורחת: הסופרן ענת צ'רני, שתשיר עם גנור דואטים של ברהמס. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, ביאליק 26, ת"א.